לקראת נובמבר הקרוב, שבו צפוי הנשיא לשעבר ג'ו ביידן להוציא לאור את ספר הזיכרונות המדובר שלו ולחשוף את מאחורי הקלעים היצריים של קבלת ההחלטות בזמן המלחמה בעזה, נראה שכוורת הבכירים לשעבר שלו החליטה להקדים תרופה למכה. בסדרת וידויים חסרת תקדים ותחקיר ענק שמתפרסם במגזין "ניו יורקר", יועציו הקרובים ביותר של ביידן מספקים הצצה נדירה וזועמת אל הדרמה שנעה בין וושינגטון לירושלים.
האנשים שהנהיגו את מעצמת-העל במשבר הביטחוני החמור במזרח התיכון - בהם היועץ לביטחון לאומי לשעבר ג'ייק סאליבן, סגנו ג'ון פיינר, מזכיר המדינה אנתוני בלינקן, מזכיר ההגנה לויד אוסטין, ויועצה המדיני של סגנית הנשיא קמלה האריס, פיליפ גורדון, מנסים כעת לגונן על מורשתם ועל הדרך משתלחים בחריפות בראש הממשלה בנימין נתניהו ומודים בפה מלא: חטאנו, טעינו, עשו לנו מניפולציה ולא הפעלנו מספיק לחץ על הנשיא כדי לעצור את ישראל.
"עומדים לצד ישראל!": נאום התמיכה של ביידן אחרי 7/10
(צילום: רויטרס)
גלריה


מימין לשמאל: סאליבן, אוסטין, ביידן, נתניהו, הוכשטיין, גורדון ובלינקן
(צילום: REUTERS/Dawoud Abu Alkas, REUTERS/Mahmoud Issa, David Azagury, U.S. Embassy Jerusalem, AP Photo/Mark Schiefelbein, AFP, REUTERS/Jose Cabezas, REUTERS/Mohamed Azakir)
"אומר את זה בצורה הישרה ביותר: היינו חייבים להפעיל לחץ כבד יותר על ישראל כדי שתנקוט גישה שונה", מודה ג'ייק סאליבן בתחקיר. הוא מתאר כיצד בחדר הסגלגל עלו שוב ושוב אפשרויות לעכב או להתנות משלוחי נשק, אך ביידן בחר שוב ושוב לדחות את ההחלטות הקשות. לדבריו, נשקלה ברצינות "פרידה מכרעת" מישראל פעמיים: לקראת הפעולה ברפיח באביב 2024 ושוב ביולי של אותה שנה. בכל פעם הם נסוגו בגלל החשש לגורל החטופים, לביטחון ישראל ולסיכויי המשא ומתן. "הנשיא תמיד דחה את ההחלטה הזו, כיוון ששוב ושוב האמנו שאנחנו ממש על סף עסקה לשחרור החטופים והפסקת אש", אמר סאליבן.
הנשיא עצמו היה זה שדחה את השימוש בנשק כמנוף. למרות הדיווחים המאוחרים על הידרדרות קוגניטיבית, הוא היה מאוד פעיל במדיניות בעזה, היה בטוח מאוד בידע שלו על ישראל, ולעיתים ביטל בגסות את בלינקן וסאליבן ואף הרים עליהם את קולו ״כאילו הוא נוזף בילדים״. בכיר אחד אמר כי הנשיא "רצה להמשיך עם ישראל, אלא אם יאמרו לו 'אתה לא יכול'. ולא אמרנו לו את זה״. סאליבן הודה כי "כשמסתכלים על זה במבט מפוכח של יום פקודה, קל לזהות את המלכודת שהיינו לכודים בה".
המלכודת הזו, כך נטען, הוזנה שוב ושוב על ידי ההנהגה בירושלים. בבית הלבן של ביידן מספרים כיצד נתניהו ומקורבו רון דרמר פיזרו הבטחות שווא חוזרות ונשנות שלפיהן הלחימה תסתיים "עוד שבועיים בלבד". לפי הבכירים ״הבלוף היה כה שקוף״ עד שבלינקן גער בדרמר באחת השיחות: "אני לא רוצה לשמוע יותר בחיים את הביטוי 'עוד שבועיים'!", ודרמר ענה לו בזלזול: "טוב, אז אגיד Fortnight (שבועיים באנגלית עתיקה - ד״א)״.
האזהרה של בלינקן, כחודש לפני כיבוש רפיח
(צילום: רויטרס)
סגן היועץ לביטחון לאומי, ג'ון פיינר, צוטט כאומר ש״זה ברור לחלוטין עכשיו, וזה היה די ברור גם אז - הם פשוט לא אמרו לנו את האמת על התוכניות ולוחות הזמנים שלהם, ולא היה שום היגיון לקבל את הטענות שלהם כפשוטן".
ההלם משיטוח עזה - והאזהרה של הצלב האדום
כשבלינקן נחשף להיקף ההרס וההפצצות בעזה כבר בשבועות הראשונים, הוא פנה בחרדה לצוותו ושאל כיצד ניתן להצדיק דרגות הרס כה מסיביות. "איך אפשר שלא להתחרט, בהתחשב במחיר ששילמו גברים, נשים וילדים חפים מפשע?", הוא אומר היום. בכיר במחלקת המדינה שחזר את הזעזוע הפנימי מההתנהלות הישראלית: "כולנו היינו בשוק מאיך שזה נראה, ושאלנו את עצמנו: 'מה לעזאזל הם עושים?'".
הם נדהמו שישראל ״שיטחה את רפיח״, ובסוף כהונת ביידן הוכן לבלינקן מסמך שהיה מפסיק סיוע אמריקני ליחידות שהיו מעורבות בהתעללות לכאורה בעצירים פלסטינים בשדה תימן. בלינקן לא חתם, מפני ששוב האמין שהממשל "על סף הפסקת אש" ולא רצה לסכן אותה. השגריר מייק הרצוג ביקש ממנו להימנע מהסנקציות והבטיח שיוגש כתב אישום. במרץ 2026 בוטלו האישומים נגד חמשת החיילים של כוח 100 בעקבות פרשת הפצ"רית, ונתניהו כינה את הפרשה "עלילת דם".
מזכיר ההגנה לויד אוסטין השווה בשיחות סגורות את נתניהו למהמר ש"משחק עם הכסף של הבית", כי הוא יודע שארצות הברית היא זאת שבסוף משלמת את החשבונות. הוא הפציר במקביליו הישראלים שפגיעה מיותרת באזרחים "יוצרת עוד טרוריסטים". יועצה המדיני של קמלה האריס, פיליפ גורדון, סיפר כי ״ביידן אמר לביבי שוב ושוב: 'לכל הרוחות, קחו את הניצחון ואל תגררו אותנו למלחמה רחבה יותר'. אבל הישראלים ידעו שבסופו של דבר אנחנו נתייצב להגן עליהם".
גורם בבית הלבן מתאר כיצד חיסול מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה גרם לביידן להרגיש ״מושפל״. נתניהו הורה על החיסול ללא כל התרעה, יומיים בלבד אחרי שארה"ב ובעלות בריתה יצאו בקריאה פומבית להפסקת אש של שלושה שבועות מול חיזבאללה. למרות שנתניהו רמס את היוזמה הדיפלומטית של ביידן, הבית הלבן נמנע מלהעביר עליו ביקורת פומבית וארה"ב נאלצה מיד להתייצב, לשאת בתוצאות ולהגן על ישראל מפני תגובת הנגד.
בתחקיר מתואר גם מכתב חסוי ששיגרה נשיאת הצלב האדום הבינלאומי, מירג'אנה ספולאריץ', לביידן במרץ 2024, שבו התריעה כי ישראל מונעת ביקורים אצל עצורים פלסטינים באופן ששם אותה בשורה אחת עם מדינות מצורעות כמו צפון קוריאה ואריתריאה, ומבצעת מעשים שיביאו "תבוסה מוסרית שהדורות הבאים לא יסלחו עליה". היא התחננה מביידן לעכב נשק לישראל כי ״סביר שישמש לפשעי מלחמה״ ו״להצדקה של מוות והרס״.
"ביבי שיחק משחקים"
הבכירים לשעבר מודים כעת כי הממשל הונה את עצמו כשהעדיף לאמץ פלפולים משפטיים כדי להתעלם מהפרות חוקי המלחמה. בעוד דוחות מודיעיניים וגורמים במחלקת המדינה קבעו כי ישראל ככל הנראה השתמשה בנשק אמריקני בניגוד לדין הבינלאומי והשתמשה בחסימת סיוע הומניטרי כנשק, ניסחו משפטני הממשל דוח מפותל ומזוגזג שאיפשר להמשיך את זרימת התחמושת. בכיר בבית הלבן תיאר בכעס את הדרך שבה נתניהו טרפד פעם אחר פעם את עסקאות החטופים: "ביבי שיחק עם כולנו משחקים".
לדברי פיינר, סגן היועץ לביטחון לאומי לשעבר, "המאפיין המרכזי של הסכסוך היה שבשביל חמאס ובשביל ישראל כאחד - פגיעה באזרחים לא הייתה תוצאת לוואי, אלא חלק מהאסטרטגיה עצמה. ארה"ב לא צריכה לסבול מלחמות שבהן פגיעה באזרחים היא מטרה, ולא לאפשר לנשק שלנו לשרת מטרה כזו".
עמוס הוכשטיין, יועצו הבכיר של ביידן, שנולד בירושלים, אמר על הניסיונות לחלץ מנתניהו יעד מלחמה ברור: "ניסינו, אבל בדיעבד לא היה לנו שום סיכוי להצליח, כי נתניהו לא דיבר אלינו - הוא דיבר לקהל שלו״. ביידן, בעידודם של בלינקן וסאליבן, התכוון לשאת נאום ישיר לציבור הישראלי ולעקוף את נתניהו. הוא אמור היה לומר שהחתירה ל"ניצחון מוחלט" תבודד את ישראל, תפגע בחפים מפשע ולא תחזיר את החטופים.
נתניהו ודרמר התערבו לאחר שהבינו, ככל הנראה, מה מתוכנן, ואמרו לבית הלבן שישראל בוחנת ברצינות עסקת חטופים. ביידן ביטל את הנאום והפך אותו לנאום שקרא לישראל לקבל את העסקה. לפי גורמים אמריקניים וישראליים שצוטטו בתחקיר, לאחר הנאום נתניהו הציב דרישות חדשות שידע שחמאס ידחה, ובהמשך ישראל חיסלה את איסמעיל הנייה ואת מוחמד דף.
לא רק הדמוקרטים
התסכול מנתניהו והביקורת על התנהלות ממשלת ישראל אינם נחלתם הבלעדית של אנשי ביידן המכים על חטא. האקורדים הללו מהדהדים כעת גם בתוך המפלגה הרפובליקנית. מי שהציב את עצמו בחזית העימות מול ירושלים הוא סגן הנשיא, ג'יי די ואנס. זה התחיל בתדריך העיתונאים בבית הלבן בו שיגר אזהרה ברורה לעבר ישראל לבל תעז לבקר את ההסכם עם איראן: "אם הייתי בקבינט של ממשלת ישראל, אולי לא הייתי תוקף את בעל הברית העוצמתי היחיד שנשאר לי בכל העולם". לאחר מכן המשיך בריאיון המדובר עם הפודקסטר ג'ו רוגן, בו טען כי ישראל מפעילה קמפיין בניסיון להשפיע על דעת הקהל האמריקנית, והדהד את תיאורית הקונספירציה לפיהן לעבריין המין ג'פרי אפשטיין היו קשרים למודיעין הישראלי ולמוסד.
ואנס מהדהד את הקונספירציות על ג'פרי אפשטיין בריאיון לג'ו רוגן
ההתבטאויות האחרונות עוררו זעם בקרב הבסיס היהודי-שמרני של המפלגה הרפובליקנית, שרואה בו כמי שקורץ לשוליים האנטישמיים המסוכנים. חבר הקונגרס היהודי-רפובליקני מפלורידה, רנדי פיין, תקף את דבריו של ואנס וכינה אותם "בלתי הולמים לחלוטין ומגעילים ממש". גם הפרשן השמרני הבכיר בן שפירו הבהיר בראיון ל"פוקס ניוז" כי ואנס, כנושא ונותן המרכזי מול איראן, "לא שירת היטב את הנשיא" בגיבוש ה״הסכם הרך״.
הביקורת הזו מגיעה למרות שהבית הלבן והנשיא התייצבו מאחורי ואנס וגיבו את דבריו פומבית: ״הנשיא טראמפ מסכים שבישראל מנסים להשפיע על דעת הקהל בארה"ב", אמרה לוויט. אבל עבור התורמים והפעילים הפרו-ישראלים במפלגה, השילוב בין פייסנות כלפי טהרן לבין עקיצות ארסיות כלפי ירושלים וקריצה לקונספירציות - הוא קו אדום. ״קשה למצוא היום לוואנס תמיכה כלשהי בקהילה היהודית”, אמר אריק לוין, חבר הנהלת הקואליציה היהודית הרפובליקנית ותורם בכיר.
הקרע הזה כבר מעצב מחדש את מפת הכוחות לקראת המרוץ הנשיאותי של 2028. רבים מחסידי ה-MAGA נטשו את ואנס לטובת המועמד הנגדי: מזכיר המדינה מרקו רוביו. רוביו נתפס כסמן ניצי, עקבי ותומך נלהב של ישראל, שהבטיח לפרק את בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) בעקבות צווי המעצר נגד נתניהו והפגין חוסר שביעות רצון מהוויתורים לאיראן.
פעילים רפובליקנים כמו שפירו הצהירו פומבית כי "בסבירות גבוהה" יתמוכו ברוביו על פני ואנס בפריימריז העתידיים. גם המיליארדר קן גריפין אמר שיעדיף את רוביו, ובמשאל לא רשמי של תורמים באחוזת מאר-א-לאגו בפלורידה רוביו ניצח את ואנס. וכך, היהודים השמרנים תולים את תקוותם ברוביו כמי שיעניק לישראל גיבוי אוטומטי ובלתי מתפשר - אולי אותו הגיבוי שעליו מצרים כיום בכירי ממשל ביידן.










