איפא"ק (AIPAC – American Israel Public Affairs Committee) הוועדה האמריקאית ליחסי ציבור של ארה"ב-ישראל, היא ארגון לובי הפועל בוושינגטון לקידום יחסי ארה"ב-ישראל. הארגון הוקם בשנת 1951 על ידי הלוביסט והדיפלומט לשעבר סי קנן, במטרה לסייע בהעברת סיוע החוץ הראשון של ארצות הברית לישראל בשנת 1952. מאז ועד היום פועלת איפא"ק כשדולה אזרחית עממית של כ-6 מיליון אמריקאים רשומים (עפ"י נתוני השדולה) המבקשים לחזק את הברית בין שתי המדינות באמצעות פעילות פוליטית וציבורית בזירה האמריקאית.
שלשום, ב-3 במרץ, נפתחה עונת הפריימריז לקראת בחירות האמצע שייערכו בנובמבר. שלוש המדינות הראשונות שיצאו לדרך הן צפון קרוליינה, טקסס וארקנסו. לכאורה מדובר רק בתחנה הראשונה במרוץ פוליטי ארוך, אך היום הראשון של הבחירות המקדימות סיפק הצצה מעניינת במיוחד למצבו של אחד הנושאים הרגישים ביותר בפוליטיקה האמריקאית כיום: יחסי ארה"ב-ישראל.
בשנה וחצי האחרונות נדמה היה כי מעמדה של ישראל בזירה הפוליטית האמריקאית נשחק באופן דרמטי. במידה רבה היא הפכה לנושא פוליטי טעון ולעיתים אף "רעיל". יותר ויותר פוליטיקאים משני צדי המפה מצאו עצמם מתמרנים סביב הסוגייה בזהירות.
בשנה וחצי האחרונות נדמה היה כי מעמדה של ישראל בזירה הפוליטית האמריקאית נשחק באופן דרמטי. במידה רבה היא הפכה לנושא פוליטי טעון ולעיתים אף "רעיל". יותר ויותר פוליטיקאים משני צדי המפה מצאו עצמם מתמרנים סביב הסוגייה בזהירות
לתהליך הזה תרמו כמה מגמות במקביל. מצד אחד, עליית כוחם של הפרוגרסיבים בתוך המפלגה הדמוקרטית והתרחבות השיח הביקורתי כלפי ישראל בקמפוסים, בתקשורת וברשתות החברתיות. מצד שני, בשנים האחרונות הופיעה גם תופעה נוספת: רטוריקה אנטי ישראלית מצד חלקים בימין הפופוליסטי האמריקאי, מה שמכונה לעיתים "הווק הימני". במרחב הדיגיטלי נוצר לעיתים חיבור מפתיע בין קהלים פרוגרסיביים לבין קהלים פופוליסטיים מן הימין (הידוע גם כ-"תיאורית הפרסה" בה קצוות אידאולוגיים הכי קרובים לפגישה אידאולוגיית ממש כמו בפרסה). למרות הפערים האידאולוגיים ביניהם, הם מייצרים לעיתים שיח מקוון שממוקד בהתנגדות לישראל.
שחיקה משמעותית
ההשפעה של השיח הזה באה לידי ביטוי גם בסקרים. לפי סקר גאלופ האחרון, הפערים בין המחנות הפוליטיים בארצות הברית ביחס לישראל הולכים וגדלים. בקרב רפובליקנים התמיכה בישראל נותרת גבוהה מאוד, אך בקרב דמוקרטים נרשמה שחיקה משמעותית. בקרב צעירים אמריקאים הפערים הללו אף בולטים יותר.
על הרקע הזה התבססה בשנה האחרונה תחושה שישראל איבדה חלק ממעמדה בפוליטיקה האמריקאית. היו אף מי שטענו כי גם איפא"ק עצמה איבדה מכוחה. אלא שהדיון הזה מתעלם לעיתים מן האופן שבו פעלה השדולה במשך עשרות שנים ומהשינוי האסטרטגי שעברה בשנים האחרונות. מאז שנות ה-70 פיתחה איפא"ק מתודולוגיה פוליטית ייחודית: היא נמנעה מלהעביר כספים ישירות למועמדים ובמקום זאת העניקה להם מעין "תעודת כשרות" פוליטית. עצם התמיכה של איפא"ק שימשה איתות ברור לרשת רחבה של תורמים אמריקאים כי מדובר במועמד המייחס חשיבות ליחסי ארה"ב-ישראל, וכך הופנתה אליו תמיכה כספית באופן עקיף. השיטה הזו אפשרה לשדולה להשפיע על המערכת הפוליטית מבלי להיחשף לטענות אנטישמיות ישנות על כך ש-"כסף יהודי" מנהל את הפוליטיקה האמריקאית, ובמקביל לשמר את התמיכה בישראל כנושא בעל בסיס דו מפלגתי רחב.
אלא שבשנים האחרונות הסביבה הפוליטית בוושינגטון השתנתה באופן דרמטי. העלייה החדה בעלויות הקמפיינים, התחרות מול ארגוני לובי אחרים שכבר הפעילו קרנות פוליטיות והקיטוב הגובר בין המפלגות הביאו את הנהגת איפא"ק למסקנה כי הכללים הישנים כבר אינם מספיקים. בסוף 2021 ותחילת 2022 קיבלה השדולה החלטה אסטרטגית לשנות כיוון ולהיכנס לראשונה באופן גלוי לזירת הבחירות באמצעות קרנות פוליטיות התומכות ישירות במועמדים המאמינים בחיזוק יחסי ארה"ב-ישראל. מעבר זה כלל גם שימוש בכלי המרכזי של הפוליטיקה האמריקאית בעידן הנוכחי, ה-Super PAC מנגנון המאפשר גיוס כספים כמעט ללא הגבלה והפנייתם לפעילות פוליטית. כלי זה הפך למרכיב מרכזי במערכת הבחירות האמריקאית בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בשנת 2010 בפסק הדין Citizens United v. Federal Election Commission שקבע כי מגבלות מסוימות על הוצאות פוליטיות של ארגונים פוגעות בחופש הביטוי המעוגן בתיקון הראשון לחוקה.
מאזן של 100 ניצחונות מול אפס הפסדים
האסטרטגיה החדשה הזו הועמדה למבחן במערכות הבחירות מאז 2022. התוצאה הבולטת ביותר נרשמה בבחירות 2024, כאשר איפא"ק תמכה במאה מועמדים במרוצים שונים ברחבי ארצות הברית, וכולם ניצחו. מאזן של 100 ניצחונות מול אפס הפסדים הפך את השדולה לאחד השחקנים הבולטים בזירת הפריימריז האמריקאית.
ובמעבר חד ליום הראשון של הפריימריז, שלשום, המספק הצצה לאופן שבו האסטרטגיה הזו פועלת בפועל.
בסך הכול עמדו לבחירה 56 מושבים במרוצים שונים בשלוש המדינות שבהן נפתחו הפריימריז. מדיניות התמיכה של איפא"ק בפריימריז מבוססת על כמה כללי אצבע ברורים. השדולה אינה נכנסת לכל מרוץ. היא פועלת בעיקר כאשר מדובר בהתמודדות בין מועמד התומך בחיזוק יחסי ארה"ב-ישראל לבין מועמד המתנגד לכך.
לעומת זאת, כאשר שני המועמדים נחשבים תומכי ישראל, כאשר שניהם מתנגדים למדיניות הזו, או כאשר הפער ביניהם גדול עד כדי כך שהתערבות לא תשנה את התוצאה, איפא"ק נוטה שלא להיכנס למרוץ.
כאשר בוחנים את הנתונים מן הסבב הראשון של הפריימריז מתברר כי איפא"ק בחרה לקחת צד בכ-62.5 אחוז מן המרוצים הרלוונטיים. ובכל אותם המרוצים המועמד שבו תמכה ניצח.
איפא"ק לא פרסמה בשלב זה רשימה מלאה של המרוצים שבהם תמכה ולכן קשה לדעת בדיוק באילו מועמדים מדובר. עם זאת, הנתון הבולט הוא התוצאה הכוללת של היום הראשון. על פי הנתונים שפרסמה השדולה, המאזן עומד על 35 ניצחונות לעומת אפס הפסדים למועמדים שנתמכו על ידה.
הציוץ שבו פרסמה איפא"ק את הנתונים הללו הפך במהירות לנושא שיחה בקרב פרשנים פוליטיים בוושינגטון:
יש גם הקשר פוליטי רחב יותר לנתון הזה. שלוש המדינות שבהן נערכו הבחירות המקדימות נחשבות למדינות אדומות, כלומר מדינות בעלות רוב רפובליקני ברור. במערכת הבחירות הקודמת של 2024 איפא"ק תמכה בשני מועמדים בלבד במרוצים פנימיים בתוך המפלגה הרפובליקנית. לכן ניתן להעריך כי כבר ביום הראשון של הפריימריז השנה הרחיבה השדולה באופן משמעותי את פעילותה גם במאבקים בתוך המפלגה הרפובליקנית, במטרה לחזק מועמדים שממשיכים לראות בברית בין ארצות הברית לישראל נכס אסטרטגי.
המסר כאן מעניין במיוחד. השיח הביקורתי כלפי ישראל כבר אינו מתנהל רק בתוך המחנה הדמוקרטי. גם בתוך המחנה הרפובליקני מתחילים להופיע סדקים.
קצת פרופורציות
ועדיין צריך לשמור על פרופורציות. מדובר ביום הראשון בלבד של עונת פריימריז ארוכה, בשלוש מדינות בלבד, וברובן מרוצים בתוך המפלגה הרפובליקנית.
אבל בפוליטיקה האמריקאית יש כלל פשוט. בוושינגטון מבינים כוח.
וכאשר התוצאה של היום הראשון עומדת על 35 ניצחונות לעומת אפס הפסדים, קשה להתעלם מן המסר, במיוחד כאשר השדולה הפרו-מוסלמית מפסידה במרוץ היחיד בו הייתה מושקעת בצפון קרולינה, וזאת למרות השקעה של מיליוני דולרים, במועמדת של בארני סנדרס והסקוד. המסר נקלט היטב.
ד"ר קובי ברדהצילום: טל גבעוניייתכן מאוד שקיים פער לא קטן בין האופן שבו נראית הפוליטיקה האמריקאית ברשתות החברתיות לבין מה שבוחרים אמריקאים עושים בפועל כאשר הם נכנסים אל הקלפי.
ואם זה אכן המצב, ייתכן שההספדים על מותה של השדולה למען יחסי ארה"ב-ישראל היו מוקדמים.
מוקדמים מדי.
ד"ר קובי ברדה הוא היסטוריון של הפוליטיקה האמריקאית, מרצה בבית הספר ללימודים רב תחומיים במכון הטכנולוגי חולון (HIT) וחוקר את ההיסטוריה הפוליטית של יחסי ארה"ב-ישראל
פורסם לראשונה: 13:37, 05.03.26
