בסוף השבוע האחרון נחשף לראשונה ב-ynet כי היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה החליטה על "עיכוב הליכים" בתיק שבו הואשמו יועצי ראש הממשלה בהטרדת עד המדינה שלמה פילבר, החלטה שמשמעותה היא סגירה עתידית של התיק. מדוע גם בפרקליטות סוברים שהתיק ייסגר? מה גרם לאותה החלטה חריגה של היועמ"שית? ומדוע מדינת ישראל הגדולה לא מצליחה להחזיר ארצה את הנאשם ישראל איינהורן?
לפי החוק, במצב שבו לא ניתן לנהל הליך פלילי רשאית היועמ"שית להודיע לבית המשפט על עיכוב הליכים ואז הדיונים והטיפול בתיק חדלים, ובמקרה של עבירה כמו של הטרדת עד, בתוך שנה הוא ייסגר ולא ניתן יהיה לחדשו.
לפי הודעת היועמ"שית, וכפי שעלה כבר דיונים הקודמים בבית המשפט, הפרקליטות הודיעה כי אינה יכולה לנהל את המשפט ללא עדותו של הנאשם ישראל איינהורן. אף שהפרקליטות נקטה בצעדים, גם שם מודים כי אין דרך להחזיר את איינהורן השוהה בחו"ל ארצה. ולכן, הודעת היועמ"שית היא צעד אחרון אל עבר העתיד הבלתי נמנע של סגירת התיק שהחקירה בו נפתחה לפני 7 שנים.
יש מי שבפרקליטות אמר לעצמו "אמרתי לכם". היה זה פרקליט מחוז מרכז, חיים ויסמונסקי, שסבר בדיונים הפנימיים שלא ניתן לנהל את התיק בבית המשפט. כזכור, המשטרה פעלה שלא כדין באופן חדרה אל מכשירי הסלולר של יונתן אוריך ועופר גולן מה שהוביל גם לדיונים ארוכים בבג"ץ שלימים הפך ל"הלכת אוריך" הדרמטית.
בכל אופן, תוצאת הפעולות הבלתי חוקיות של המשטרה, גרמה לכך שלא ניתן לעשות שימוש בחומרים רבים שהשיגה המשטרה מהמכשירים הסלולריים מה שהביא את ויסנמונסקי להבנה כי לא ניתן לנהל את התיק. ויסמנוסקי גם כנראה כבר דמיין את מלחמת החפירות שיכינו להם הסנגורים עמית חדד ונעה מילשטיין, כפי שעושים בימים אלה בתיקי ראש הממשלה. חקירות של חוקרים, בהם של רינת סבן, ומי יודע מה עוד יוליד יום.
ויסמונסקי נחשב לאחד הפרקליטים המוערכים בפרקליטות ומומחה למשפט וטכנולוגיה, אלא שפרקליט המדינה עמית איסמן התעקש, והעדיף את הצעתו של פרקליט בכיר ומוערך אחר - פרקליט מחוז תל אביב ניסים מרום. בדיונים הפנימיים סברו איסמן ומרום כי חרף מחדלי המשטרה ופסילתן של ראיות, הרי שבעדותו של הנאשם ישראל איינהורן, ישנו הרכיב המפליל המספיק עבור איינהורן עצמו, ועבור אוריך וגולן. גם הסנגורים וגם ויסמנוסקי חולקים על כך.
אלא שבעקבות פרשות הבילד וקטאר-גייט, איינהורן המסובך גם בהן, נמנע מלשוב לישראל והוא מוגדר על ידי מערכת האכיפה כ"עבריין נמלט". ויסמונסקי, אגב, הוא מי שמנהל את תיק הבילד, תיק שיכול היה להתנהל טוב יותר מהקיפאון בו נמצא כבר למעלה משנה, ומרום הוא מי שמנהל את תיק קטארגייט. לאיינהורן, המקורב לשרי הליכוד ולראש הממשלה, קריירה בינלאומית כמנהל קמפיינים מצליח והוא מתגורר עם משפחתו הגרעינית בסרביה שם הוא מקורב לצמרת השלטון, ולא רק שם, במדינות נוספות במזרח אירופה.
פרקליט המדינה לקח סיכון
מדינת ישראל הגדולה, ככל שמדובר בענייני ביטחון, יכולה להגיע עם סוכניה כמעט לכל מקום, אולם ככל שמדובר בפלילים, יכולותיה של מערכת האכיפה בפלילית של ישראל מוגבלת הרבה יותר משניתן לחשוב כאשר נאשם יוצאים את גבולותיה. גם אל גבולות מדינות ידידות של ישראל, כמו סרביה, ואף עם מדינות הגובלות לה כמו ירדן ומצרים. מדינות אינן חייבות להיענות לבקשות הסגרה של ישראל וכאשר מדובר באדם מקושר כמו איינהורן, גם בישראל מבינים שהמשימה כמעט בלתי אפשרית. שכן, בין השאר, מדינה רשאית לנמק את סירובה באם בקשת ההסגרה נגועה בעניינים פוליטיים, תירוץ שגם ישראל עשתה בו שימוש בעבר כדי להימנע מבקשות הסגרה של מדינות חברות אחרות.
בכל אופן, איינהורן מוגדר כ"נאשם" ולא כ"עד" כפי שניסחה את הודעתה היועמ"שית. המשמעות היא שממילא, גם אם איינהורן היה מצוי בישראל, שמורה לו הזכות להימנע מעדות. אלא שלפרקליטות עמדה בכל זאת האפשרות לפצל את כתבי האישום, ולהפריד את עניינו של איינהורן מכתב האישום נגד אוריך וגולן וכך בתיק של השניים הוא יוגדר כעד, ובתיק שלו, בו הוא נאשם יחיד יוגדר כנאשם. כעד, ניתן לחייבו להעיד ואף להגיש את עדותו במשטרה, אותה עדות שלדעת חלק מהפרקליטות שם טמונה הראייה המרכזית. צריך לומר, לא בטוח שמהלך כזה היה מצליח ובכל אופן, עולה שאלה מדוע מלכתחילה לא הוגשו כתבי האישום בנפרד.
כך או כך, פרקליט המדינה לקח סיכון של הגשת כתב אישום שעיקרו תלוי בראייה מרכזית אחת. והנה, הגשר שבנה על בערך עמוד אחד התמוטט ביום שישי האחרון, עוד לפני שרכבת הסנגורים נסעה עליו בדיוני ההוכחות. בסביבת איסמן הסבירו אז את הגשת כתב אישום בחומרה שיש לייחס לחשדות של הטרדת עד מדינה על ידי מקורבי הנאשם - ראש הממשלה. ספק אם התוצאה - קריסת תיק כזה בלי דיון הוכחות אחד, בעבירה שבוצעה לפני נצח של 7 שנים - הייתה שווה את ההימנעות מהגעה להסדר מקל, או ויתור על התיק. אלא שפרקליט המדינה ידוע, כלוחם ללא פשרות, והנה בסופ"ש האחרון התנוסס על לשכתו תג המחיר של המדיניות הזאת.
