ג'יפ הסיור הממוגן של מפקד חטיבת הגולן והחרמון (474), אלוף-משנה בני קטה, חוצה את גדר המערכת ומתקדם לעומק שטח סוריה. היעד שלנו הוא הכפר קודנה, השוכן כ-3 קילומטרים בעומק המדינה השכנה.
זהו אינו סיור שגרתי. עבור אל"ם קטה, מדובר בסיור פרידה מגזרה שעיצבה את חייו בשנתיים וחצי האחרונות. הגזרה שקיבל לידיו בתחילת הקדנציה אינה אותה גזרה שהוא משאיר למחליפו. "סוריה שינתה את פניה", הוא אומר ומוסיף ש"בזמן מלחמת האזרחים היה פה חוסר שליטה מוחלט, מה שאפשר לחיזבאללה ולאיראנים להתבסס. היום, המרחב שאנחנו נמצאים בו מעבר לגדר משרת בדיוק את התכלית שלשמה נכנסנו, והיא לוודא שאין פה תשתיות פח"ע".
בזמן שאנו משקיפים על המרחב, העיניים נשואות גם לשמיים. אל"ם קטה ער היטב לשינויים הטכנולוגיים שמכתיבים את שדה הקרב המודרני, ומביט בדאגה לעבר מה שקורה בזירות אחרות. "אנחנו רואים מה קורה במלחמת רוסיה-אוקראינה", מסביר המח"ט. "כמו שהאויב עושה תהליך למידה, כך גם אנחנו. יש למידה הדדית בין הגזרות והזירות. כמו שחיזבאללה למד ממקומות אחרים, אני חייב להניח שהרחפנים יגיעו גם לכאן מתישהו. אנחנו מביאים את הלקחים מעזה ומלבנון לגזרת סוריה, וצריכים להקדים את האויב ולהיות ערוכים. כרגע הפתרונות עוסקים בעיקר בהיבט של התמגנות ופיתוח אמל"ח, אבל צריך להבין גם אחרי שנמצא לזה פתרון, האויב ילמד אותו ויתפתח עד האיום הבא".
אחד השינויים הדרמטיים ביותר במהלך כהונתו של אל"מ קטה הוא עלייתו של המשטר החדש בסוריה. מי שהיה צבא מסיבי שהתפרק ביום אחד, מנסה כעת לבנות את עצמו מחדש ולהתחמש ולהתאמן. "כרגע ההתחמשות הזו רחוקה מהגבול", מרגיע קטה. "התפקיד שלי הוא לוודא שתושבי הגולן לא חוטפים אירועים כתוצאה מהדבר הזה. בקו הכפרים הראשון, השני והשלישי מהגבול אני יודע להגיד בביטחון שאין התחמשות. למול כל ניסיון התעצמות, אנחנו והדרגים שמעליי יודעים לפעול כדי לוודא שלא ייכנס לכאן אמל"ח שובר שוויון.
לדברי קטה, "צריך לומר את האמת, הסורים עוד רחוקים מזה, ויש להם עבודה קשה מאוד לייצר משילות. העובדה שהמשטר החדש מונע כרגע נשק מחיזבאללה ומרחיק את פעילי דאעש מהגדר משרתת אותנו. המשטר יודע שאנחנו עובדים קרוב לגדר והוא מבין שאסור לו להתנגש איתנו. זו הסיבה שעיקר הפעולות שלו, כמו 'עם כלביא' ו'שאגת הארי', נעשו בעומק סוריה. כאן, בגזרה שלנו, המשטר מכיר היטב את הכללים".
עם זאת, קטה רחוק משאננות "כל יום הוא יום חדש. מה שהיה אתמול לא רלוונטי למחר. למדנו שהכל יכול לקרות, וכולם בוחשים בקלחת הסורית. אסור לנו לאפשר, למשל, אירוע של חיילים טורקים כאן על הגדר. אם נצטרך בעתיד לחזור חזרה מהעמדות שאנחנו מחזיקים בהן כעת מעבר לגדר, נדע להתאים את עצמנו, אם כי זה יהיה מורכב. במצב הנוכחי ברור למה אנחנו כאן, ואנחנו נישאר כאן. אם המצב יימשך כך, בעוד חמש שנים נהיה פה. אין ואקום".
"לימדו אותם שהשטן מעבר לגדר"
לצד האתגרים המבצעיים מול האויב, אל"ם קטה נאלץ להתמודד במהלך הלחימה הממושכת גם עם סוגיות ערכיות מורכבות מבית, ובראשן סוגיית הביזה. קטה לא מתחמק מהנושא הרגיש ומדבר עליו בפתיחות. "אני מכיר אירועים שהיו גם בגזרה שלי", הוא מודה. "יש אתגרים גדולים בלחימה. כשהורסים בית של אויב אבל יש בפנים ציוד, זה אתגר גדול מאוד למפקדים בשטח, והם עוסקים בזה ומטפלים בזה. המג"דים דיברו איתי על הטיפול באירועים הללו. הרמטכ"ל ביקש מאיתנו לחתום על מסמך מחייב, וכך עשינו כל מג"ד וכל מח"ט חתם על הלוחמים שלו. אנחנו חייבים להמשיך ולעסוק בזה כל הזמן, ללא פשרות".
במהלך הסיור בכפר קודנה, ניתן לראות את האוכלוסייה המקומית מנסה לנהל שגרת חיים תחת עינו הפקוחה של צה"ל. "שנים לימדו אותם שהשטן גר מעבר לגדר", מספר קטה בחיוך קטן. "כשהתחלנו להיכנס, הם מאוד חששו. פתאום הם רואים שאנחנו בני אדם, אנושיים והגונים. ארגנו פה את המרחב מחדש. חסמנו צירים, סידרנו את התנועה והעברנו מסרים ברורים לתושבים לגבי היכן מותר להם לנוע. חלק מהעבודות החקלאיות שלהם נעשות בתיאום איתנו. הם מבינים שאם יעבדו לפי הכללים הם יוכלו לקיים את אורח החיים שלהם".
אלא שלא רק האוכלוסייה המקומית מעסיקה את המח"ט, אלא דווקא אזרחים ישראלים, אנשי ארגון "חלוצי הבשן", שבוחרים לפרוץ את הגבול ולהיכנס לתוך השטח המורכב של סוריה. הם כבר עשו זאת מספר פעמים. כאן, קטה מאבד לרגע את הסבלנות."זה מאתגר אותנו מאוד ופוגע במשימות המבצעיות", הוא אומר. "הם רצים פה, בורחים לנו, ולא מבינים שמעבר לגדר השטחים הללו ממולכדים ולא מסומנים. הם יכולים לעלות על שדה מוקשים ברגע. בכל אירוע כזה אני נאלץ להקפיץ כוחות מגן של סילוק פצצות. זה מסיט את הקשב שלי. במקום לבצע פעילות מבצעית בכפרים שבהם אני מוטרד, אני צריך לשנות תוכניות ולקחת כוחות מוכנים כדי לרוץ ולהעיף אותם החוצה. חלילה אם תהיה פגיעה בהם מצד גורמים עוינים בסוריה למרות שהם חדרו בניגוד לחוק, אני כמובן אצטרך להגן עליהם ולחלץ אותם".
אחד האירועים המשמעותיים שהתרחשו סמוך לגבול הוא התקיפות שביצעו מחבלים נגד הדרוזים שמתגוררים בכפרים הסמוכים לגבול ישראל. אז הועלו טענות קשות על צה"ל שלא הצליח למנוע את התקיפות האלו. אל"מ קטה אומר כי ישראל לא עמדה מן הצד ולדבריו, "בסווידה (מחוז דרוזי בדרום סוריה) היו אירועים קשים מאוד של תקיפה נגד הדרוזים, שכללו הרבה הרג וחטיפות. אנחנו מחויבים לשמור על האחים שלנו בסוריה. נאלצנו להתערב, והעברנו מסר מאוד תקיף וישיר למשרדים שלהם בדמשק. הדבר הזה ברור להם: אם זה יקרה שוב אנחנו נתערב שוב".
לאחר שנתיים וחצי בעצימות גבוהה, אל"ם קטה מבקש לסיים את הריאיון בהוקרת תודה למי שנושאות בנטל האמיתי של הלחימה הממושכת - משפחות אנשי הקבע של חטיבה 474. "אנשי הקבע בחטמ"ר עובדים 24/7. המשפחות שלהם ידעו תקופות עמוסות גם לפני המלחמה, אבל עכשיו אנחנו כבר שנתיים וחצי בתוך מלחמה רצופה", הוא אומר ומוסיף ש"צריך להוריד את הכובע בפני בנות הזוג והילדים שלא רואים את אבא או אימא בבית.
"לי באופן אישי יש ארבעה ילדים, והיו לי תקופות במהלך הלחימה שלא יצאתי הביתה חודשיים רצופים. בסוף, אתה עושה את זה כי אתה מרגיש שאתה פועל למען משהו גדול וחשוב. צה"ל עושה דברים יפים ויודע לתמוך במשפחות, אבל השורה התחתונה ברורה, המערכת צריכה עוד חיילים, יש הרבה תוכניות על הפרק, ולא רק צה"ל צריך לקבל פה את ההחלטות".
אנחנו חוזרים אל שטח ישראל, וגדר המערכת נסגרת מאחורינו. אל"ם קטה מביט פעם אחרונה לאחור, אל התילים והכפרים של סוריה. הוא משאיר אחריו גזרה שקטה, אך דרוכה ומשתנה, שעתידה לוט בערפל.
