בשבוע שעבר, לאחר שנים של ציפייה, הפיכתה של מכללת תל-חי באופן רשמי לאוניברסיטת קריית-שמונה. זוהי בשורה גדולה לאזור הגליל העליון ולמדינת ישראל בכלל, אך יחד עם זאת ישנו מחיר בפרידה מהמונח העתיק אך הכה רלוונטי בגבול הצפון: תל-חי.
"תל-חי" אינו רק מונח שנטמע בזיכרון הציבורי בעיקר בזכות יוסף טרומפלדור לפני כמאה שנה, אלא תפיסה ערכית שחיה עד היום. אנשי הקיבוצים בגליל העליון, באופן היסטורי, לא התפנו מבתיהם בזמן המלחמה גם כאשר הייתה הסלמה ביטחונית חמורה, דוגמת מלחמות לבנון הראשונה והשנייה. "התלם האחרון" בדבריו של טרומפלדור אינו רק עיבוד חקלאי אלא התיישבות שנאחזת בקרקע בכל תנאי. עיבוד "התלם האחרון" נעשה בסמוך למקום המגורים, ומהווה משימה שכרוכה בחיבור הפיזי היומיומי למקום.
אך לא כולם נאחזים בקרקע באותה הדרך שתבע טרומפלדור. ביישובי העוטף, לעומת הצפון, התפיסה הרווחת היא שבעתות מתיחות ביטחונית, מוטב להתפנות ליישובים קולטים עד יעבור זעם. תפיסה זו מבקשת לייצר הפרדה בין החיים האזרחיים לחיים הצבאיים.
הצורך בהפרדה מובן, כשמביטים במה שאירע לקיבוצים ויישובים רבים במהלך המלחמה. יישובים שפונו הפכו הלכה למעשה למוצבים, וכעת, עם חזרת התושבים לבתיהם הם נאלצים לשקם את ההריסות. לא מדובר בתקדים. גם במהלך מלחמת העצמאות הפכו יישובים אזרחיים למוצבים של ממש, והאזרחים הפכו מכורח המציאות ללוחמים במהלך הקרבות. במלחמה הנוכחית, לעומת זאת, נאלצו רבים מתושבי הגבולות להיפרד מבתיהם לפרק זמן ממושך, אך קווי התיחום בין חזית לעורף ובין אזרחי לצבאי היטשטשו גם כאן.
אבל האם הניסיון לסוכך על הקהילות נכון, בטווח הארוך? אהרון ולנסי, ראש המועצה האזורית גליל עליון במלחמות לבנון, דוגל בתפיסה שמבקשת להיאחז ביישובים גם בימי המלחמה. "אחרי האסון שקרה נפתחה הזדמנות נדירה לחשוב מחדש על התיישבות כמעשה לאומי", הוא מסביר. "לא מתוך הקרבה עיוורת, אלא מתוך אחריות, חוסן והבנה שאנחנו צריכים צבא חזק, ובמקביל מחויבות אזרחית להישאר, לבנות ולהגדיל התיישבות בכל המקומות שבהם אנחנו חיים ובעלי הארץ הזאת”.
"צריך להיזהר מאוד מאווירה שאומרת ‘לא כל כך חשוב איפה נחיה’, כי עם שלא מאמין בנוכחות שלו במקום – מתקשה להחזיק מדינה"
ולנסי מדגיש ש“אין לנו שום עניין להקריב את הילדים שלנו או את האנשים שלנו, אבל יש לנו עניין עמוק להישאר". כראש מועצה, הוא התמודד רבות עם סכנת הטילים מצפון, ולמד איך להחזיק יישובים תחת איומי קטיושות. "ההתיישבות היא לא רק מקום מגורים, היא חלק מהעוצמה ומהחוסן של המדינה", הוא אומר. "צריך להיזהר מאוד מאווירה שאומרת ‘לא כל כך חשוב איפה נחיה’, כי עם שלא מאמין בנוכחות שלו במקום – מתקשה להחזיק מדינה".
תירא אל כהןלאור ההתרחשויות בשנתיים האחרונות יש לבחון את הקשר בין הצרכים הצבאיים והאזרחיים ביחס לאזור הגבול. מערכת הביטחון צריכה לעדכן את היחס שלה ליישובים. יש צורך לחזק את הביטחון ביישובים באמצעות נציגות צבאית קבועה שמבוססת על תושבי המקום, שלא רק תעניק הגנה רציפה לתושבים אלא תעמיק את תפיסת הידע האזורית של צה"ל ליישובים בגבולות המדינה.
תירא אל כהן היא נשיאת ומייסדת "קדמה - התיישבות צעירים"
