עד המלחמה באוקראינה אנסטסיה מיצ'וקובה לא העלתה בדעתה שהיא תלמד לנטרל פצצות ולפנות מוקשים. עכשיו היא נמצאת בקוסובו, יחד עם אוקראיניות נוספת שרוצות להגן על ארצן. הן משתתפות בקורס לסילוק פצצות, כדי לעזור לאוקראינים לחיות בבטחה באזורים שמהם כבר נסוגו הכוחות הרוסיים. "יש ביקוש עצום לאנשים שיודעים איך לפנות מוקשים", אומרת אנסטסיה, מורה לאנגלית בת 20. "המלחמה תיגמר בקרוב, ואנחנו מאמינות שיש עוד הרבה עבודה לעשות".
בעיירה פג'ה בקוסובו החל קורס שיימשך כשלושה שבועות, שבו ישתתפו שמונה נשים אוקראיניות. הארגון שמעביר את הקורס, Mines Awareness Trust, בדרך כלל משתף פעולה עם חברות שעובדות באזורי קרבות, ארגונים הומניטריים או סוכנויות ממשלתיות. כעת, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה הוא מעביר הכשרה גם לנשים אוקראיניות שנאלצו לעזוב את ארצן. הארגון שואף לערוך בהמשך קורסים נוספים לאוקראיניות - בקוסובו, אך גם במולדתן.
מלאכת פינוי המוקשים לא זרה לקוסובו, שבה התנהלה ב-1998 וב-1999 מלחמה בין הכוחות הסרביים לבדלנים האלבנים. יותר מ-13,000 נהרגו במלחמה, ואחריה נשארו באזור אלפי מוקשים שלא התפוצצו. שדות המוקשים היו בעיקר באזור פג'ה - סמוך לגבול אלבניה. בסיוע בינלאומי רוב המוקשים פונו, וכעת סכנת המוקשים באזור נחשבת "קלה" בלבד. המדריך בקורס, ארתור טיגאני, מספר שהארגון שלו אימן אזרחים גם בסוריה, לוב ועיראק. "משימת חיינו היא להציל חיים, ולעזור לאחרים להציל חיים".
הקורס בקוסובו מתמקד בפירוק תחמושת רוסית. הקורס לא מיועד לנשים בלבד, אך גברים אוקראינים בני 18 עד 60 נדרשו להישאר בארצם - ורובם לוקחים חלק בלחימה. הנשים שהגיעו לקוסובו רוצות לסייע לאוקראינה בכל דרך, למרות הסיכונים הכרוכים בנטרול פצצות ופינוי מוקשים. אוקראינה הזהירה את אזרחיה כי הצבא הרוסי הטמין חומרי נפץ ומוקשים באזורים שמהם הוא נסוג.
"הסכנה נמצאת בכל אוקראינה, גם באזורים בטוחים יחסית", אומרת אנסטסיה, שגרה במרכז המדינה. במחנה האימונים בקוסובו הצעירה האוקראינית, שלובשת ציוד מגן ומחזיקה גלאי לאיתור מוקשים, אומרת שהיא בספק אם אי פעם החיים בארצה יחזרו להיות נורמליים, גם כשהמלחמה תיגמר. "למה אני מתגעגעת? לשלום. אני חולמת על השלום, חולמת לישון במיטה שלי בלי להיות מודאגת שאצטרך ללכת למקלטים בגלל הפצצות. אני מתגעגעת לאנשים שאיבדתי".
משתתפת נוספת בקורס, יוליה קטליק בת ה-38, עזבה את אוקראינה בתחילת המלחמה והגיעה לפולין עם שלושת הילדים שלה. היא הצטרפה לקורס ומתאמנת בפינוי מוקשים כדי לשמור על ילדיה כשהם יחזרו לביתם בעיר קרמטורסק בחבל דונבאס. במתקפת טילים רוסית החודש בתחנת רכבת בקרמטורסק נהרגו יותר מ-50 בני אדם. יוליה מספרת שהמשאלה היחידה שלה כרגע היא להתאחד עם משפחתה ו"לראות את הסוף של הסיוט הזה". היא מציינת שבימים אלה, איתור מטענים ממולכדים הפך למיומנות הכרחית. "כאמא אני מבינה שיש בעיה והיא די קשה – במיוחד לילדים".
קטרינה גריביניצ'נקו בחרה להצטרף לקורס אחרי שרקטות פגעו בביתה בעיר סלוביאנסק בדונבאס. "כשנסעתי באוקראינה ראיתי בשטח כמויות עצומות של תחמושת ואמצעי לחימה שלא התפוצצו", אמרה קטרינה בת ה-36. בחודש הבא, כשהיא ושאר הנשים בקורס יסיימו את הכשרתן, הן צפויות להצטרף לשירותי החירום האוקראיניים ולסרוק את השטחים שמהם נסוגו החיילים הרוסים. לפי ההערכות, לאוקראינה ייקח עשרות שנים לפנות את כל המוקשים וחומרי הנפץ שהוטמנו באזורי הקרבות.
"יש הרבה דרכים להילחם", אומרת אנסטסיה. "הסיבה היחידה שאני כאן היא כדי לעזור למדינה שלי". אנסטסיה יודעת שהיא וחברותיה עושות משימה מסוכנת, אך מדגישה: "אני מוכנה לזה. אני אוקראינית, אני לא מפחדת מכלום. אני יודעת שיהיה לנו סיכוי להוכיח שאנחנו שוות כמו הגברים".
