וויליאם שאקין, חייל בודד בן 25 מניו יורק שלחם חודשים ארוכים בעזה במסגרת גדוד 13 של גולני, שם קץ לחייו לאחר שהתמודד עם פוסט טראומה בעקבות שירותו הקרבי. שאקין עלה לישראל אחרי 7 באוקטובר, עזב את לימודיו באוניברסיטה והתגייס לצה”ל מתוך רצון לתרום ולהיות חלק. במהלך הלחימה איבד חברים, ולאחר שחזר לארצות הברית התקשה להתמודד עם מצבו הנפשי. כעת הוריו מבקשים להביא אותו לקבורה בישראל, בהר הרצל, וטוענים כי המדינה לא העניקה לו את המענה שהיה זקוק לו לאחר שחזר לבית משפחתו.
״דיברתי איתו לפני שבועיים שלושה. הוא התנהג יחסית רגיל״, סיפר חברו חיים מייזלש. ״אמא שלו זיהתה משהו. הבוקר (ראשון, זמן ארצות הברית) אמא שלו ניסתה לתפוס אותו והוא לא ענה לה. היא הבינה שמשהו לא בסדר. היא הזמינה כוחות הצלה, ומצאו את הרכב שלו. פרצו לרכב ומצאו מכתב שבו היה כתוב בין היתר שהוא עשה הכל למען ההכלה והוא לא יכול להתמודד יותר, ואחרי זה מצאו את הגופה״.
חברה שלו אלנה סיפרה עליו: ״הוא היה חייל מדהים, היה ממש גבוה וחזק והוא תמיד עשה הכל בצבא אפילו כשהיה עייף או מותש. הוא רצה להקים עמותה שתעזור לחיילים בודדים להתגייס לצבא והוא ביקש ממני לעזור לו. במרץ כשנכנס ללבנון הוא אמר לי שהוא הולך למות. אמרתי לו שאם הוא חושב ככה אז לא ללכת ללבנון ובלבנון הוא שלח לי הודעות שחבר שלו (סמ"ר טובאל ליפשיץ- נ"פ) נהרג ושהוא הולך למות גם. הוא אמר שהוא מת נפשית ושאין לו כלום בחיים יותר.
"לאחרונה הוא שלח לי הודעה שהוא מצטער שהוא מפחיד אותי ושהוא מתמודד עם פוסט טראומה ושהוא משתדל להיות בטוב. הוא עשה שירות סדיר ומיד לאחר מכן מילואים. הוא היה מאוד חם, חבר טוב ותמיד כשביקשתי עזרה הוא היה הראשון לעזור. מאוד רגיש. היה לו הרבה אנרגיות טובות ותמיד חשב על אחרים לפני עצמו. הוא חזר לניו יורק לא מזמן כי היה לו קשה לבד בארץ והוא לא הסתדר והוא לא קיבל עזרה״.
ווליאם שקין במהלך השירות הצבאי
כעת הוריו מבקשים שייקבר בישראל בהר הרצל: "הם אומרים שהוא נפצע בצבא ולכן צריך להיקבר בחלקה בהר הרצל כחייל גיבור שהיה״, מסביר מייזלש. ״הוא לא הוכר כפוסט טראומטי בזמן שירותו, כמו שהיה צריך ולא קיבל ליווי או תמיכה מהמערכת בזמן אמת, ולכן הוא לא נשאר בארץ. בשביל שיכירו בו, ויוכל לקבל את מה שמגיע לו כלוחם דרשו שיחזור לישראל ויהיה פה בזמן של הוועדות שזה היה דורש להיות רחוק מהמשפחה וכל מערכת התמיכה שלו, שזה פשוט לא היה אפשרי. הצבא לא היו מוכנים להכיר בו או לטפל בו מרחוק ואכן מנעו ממנו בעצם לקבל את הטיפולים כמו פסיכולוגים וקבוצות תמיכה שצריך, שאולי אם היה מקבל, זה היה יכול למנוע את הטרגדיה״.
"אין באמת למי לפנות"
מייזלש טוען כי המקרה של שקין אינו חריג וכי חיילים בודדים נוספים שחזרו למדינות מוצאם לאחר השירות מתקשים לקבל טיפול ומענה נפשי. “יש עוד עשרות חיילים שסובלים מפוסט טראומה ולא מקבלים את העזרה הנדרשת כי חזרו לחיק המשפחה. החיילים פה לא מקבלים שום הטבות. חייל שגר פה וצריך עזרה, אין לו למי לפנות באמת. יש פה ארגון פרטי שמנסה לעזור אבל יש להם גבול מסוים למה הם יכולים לעשות כי הם ניזונים מתורמים פרטיים. אני בעצמי מתנדב בארגון ניווט שהוקם על ידי חיילים בודדים שמנסים לעזור לחיילים בודדים. אנחנו רוצים לעזור לכל חייל שהיה לוחם וצריך עזרה בארצות הברית. במקרה הזה לצערי לא הצלחנו״.
הודעה שכתב וויליאם ז"ל
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "אנו משתתפים בצערה הכבד של משפחת שאקין, לצערנו הרב לא נמצאה בקשה להכרה על שם וויליאם. נדגיש כי אגף השיקום פועל רבות כדי להנגיש את שירותיו לפצועים, גם במתן שירותים מרחוק ובאופן עצמאי. אין כל חובה להיות נוכח בישראל בזמן הגשת בקשה להכרה, וניתן להגישה כטופס דיגיטלי באתר האגף. כמו כן לאחר קבלת ההכרה, אף ניתן לקיים בתיאום ועדה רפואית באמצעות הזום".
