פרופ' אלון חן, נשיא מכון ויצמן, הגיע למוסד המחקר בעיר רחובות לפני 30 שנה כשהחל את לימודיו כסטודנט. הבוקר (חמישי), ארבעה ימים אחרי הפגיעה הישירה של שני טילים איראניים בשני בנייני מחקר ומדע בתחומי המכון, אמר פרופ' חן בסיור בין ממדי ההרס העצומים: "הטילים מחקו לחלוטין מחקרים של עשרות שנים, נצטרך להתחיל מאפס".
מכון ויצמן לאחר שנפגע מהמטח האיראני
(צילום: ליאור שרון)
למרות הנזקים הכבדים שהותירו הטילים הבליסטיים, בנס לא היו נפגעים בגוף. אבל הנפש לא מפסיקה להתייסר. "עצוב וכואב להסתובב בין זירות ההרס", אמר פרופ' חן שמתגורר בתחומי המכון. "מעבר לנזק לרכוש, שמוערך ב-500 מיליון דולר, נמחק ידע מחקרי רב במיוחד בחקר הסרטן, המוח, הסביבה וכדור הארץ".
פרופ' דן יקיר, חתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי כדור הארץ, גאולוגיה ומדעי האטמוספירה, מביט בהלם בבניין שהיה פרויקט חייו בעשור האחרון. "עד עכשיו עלות הבנייה כאן הייתה כ-150 מיליון דולר", תיאר פרופ' יקיר. "הבניין הזה נבנה בסטנדרטים הכי מתקדמים, תשתיות למעבדות, מכשור. בימים הראשונים פשוט בכיתי כשראיתי את ההרס".
כ-400 מטרים מפרידים בין שני בנייני המחקר שנחרבו. בעקבות גל ההדף נהרסו גם מעבדות מחקר ודירות שבהן התגוררו סטודנטים מהארץ והעולם. 200 סטודנטים וחוקרים פונו לקיבוץ מעלה החמישה בהרי ירושלים, כמה מהם עזבו את ישראל דרך גבול טאבה למצרים - ומשם טסו לבתיהם ברחבי העולם.
ד"ר צליל אסט מהמחלקה למדעים ביומולקולרים מתגוררת בבניין שצמוד למכון. "שמענו אזעקה, נכנסנו למקלט, שניות חולפות - ובום כל כך חזק. אני מבינה שזה בשכונה שלנו במכון ויצמן", סיפרה ד"ר אסט. "קיבלנו הודעות בוואטסאפ 'אסון בויצמן'. אני מבינה מהתמונות שהמעבדה שלי יחסית בסדר, אבל רוא הרס רב במעבדות אחרות ובבניינים".
"לזה אין גיבוי"
מול המעבדה לחקר אימונולוגיה שספגה את אחד הטילים האירניים, ד"ר אסט סיפרה עוד: "כעבור שעות באתי לראות את המעבדה שלי ששרדה. התחושה עצובה, קמפוס כל כך יפה שכולו מחקר לסייע לאנושות בכל העולם. יחד עם זה, אני רואה אנשים שקמים מתוך ההריסות".
היא דואבת בעיקר על השמדת הידע המחקרי שנצבר במשך שנים רבות של עבודה קשה. "המשאב היקר ביותר במכון ויצמן, מעבר לרכוש, זה דגימות שנשמרו עשורים במעבדות לצורך המחקר המדעי, והכול נמחק, ולזה אין גיבוי", ציינה ד"ר אסט. "יש אנשים שתרמו את עצמם למדע, יש דגימות שקיבלנו מבתי חולים כדי לחקור את תולדות המחלה. נפגעו תשתיות למחקר, נהרסו מכשירים שנבנו במיוחד במשך שנים".
עוד היא ציינה: "יש קהילה של סטודנטים וחוקרים מכל העולם, חלקם חיפשו לעזוב והיתר נשארו. אנחנו עדיין מנסים לעכל את ההרס, התחלנו להתגייס להציל את מה שניתן כבר כמה שעות אחרי נפילת הטילים. בעיקר היה חשוב לנו להציל דגימות שנשמרו במקררים מיוחדים במינוס 89 מעלות. אחרות נשמרו במכלי חנקן במינוס 200 מעלות".
אלפי בני אדם, ובכללם סטודנטים, דוקטורנטים, חוקרים ואנשי מנהלה, נמצאים במכון ויצמן מדי יום. פרופ' יקיר, יו"ר ועדת ההיגוי לבניין המחקר למדע שנבנה במשך עשור, אמר: "הבניין הזה בהקמה, ובעוד כחצי שנה היה אמור להתאכלס. איבדנו ידע, איבדנו את דגימות הביולוגיה שנאספו במשך שנים רבות. נוכל להתמודד עם הנזק הכספי, הכאב הוא מול הנזק המדעי ואיבוד ידע".
הוא הוסיף: "בבניין המדע היו אמורים להיות ארבעה מיקרוסקופים הכי גדולים בעולם, שבנו להם תשתיות מיוחדות. זה בניין יחיד ומיוחד בארץ ובעולם. בסופו של דבר, אם מתעסקים במחקר ביו רפואי, שנים על גבי שנים לוקח לאסוף דגימות מחולים בעלי מחלות נדירות, לעבד את זה, ולחקור עד לקבל תוצאות ותרופות. זה למחוק ידע של עשרות שנים שנצבר, ולחזור לנקודת האפס. ידע רב נקבר בהריסות, הנזק לידע הוא אדיר".
פרופ' חן אמר: "זה הבית שלי, פה נולדו וגדלו ילדיי. התחום שלי זה רגשות, אני מדען מוח. חוקרי מכון ויצמן עושים דברים לטובת העולם והאנושות, לא למען המכון או רק למען מדינת ישראל. אנחנו מייצרים עולם ידע רחב, ומביאים מזור בתרופות על בסיס המחקרים שלנו שפשוט מצילים חיים".
למרות העצב והקושי, יש לפרופ' חן מסר של תקווה. לדבריו, "הכי חשוב זה שיש לנו כאן קהילה חזקה, נשקם ונבנה מחדש. נמשיך להיות ראשונים בעולם בחזית המחקר. זאת מכה קטנה בכנף. אנשי המדע והמחקר הם אנשים נחושים שלא נשברים, מבניין בוער שלפו דגימות. אנחנו הכי טובים בלייצר ידע מעולה לעתיד האנושות, ונמשיך ככה למען האנושות".
