בג"ץ הפך היום (שלישי) את פסק הדין בעניין הליך מינוי נציב שירות המדינה, וקבע שאין צורך בהליך תחרותי כדי למנות את הנציב. בכך, התקבלה עמדת הממשלה - ונדחתה עמדת היועמ"שית גלי בהרב-מיארה. השופטים נעם סולברג, יעל וילנר ודוד מינץ היו בדעת הרוב בעד הפיכת פסק הדין, והשופטים יצחק עמית ודפנה ברק-ארז היו בדעת המיעוט. "על בג"ץ לנהוג בריסון", קבע השופט מינץ בחוות הדעת הראשית בפסק הדין.
החוק קובע כי הממשלה תמנה את נציב שירות המדינה, וכי על המינוי לא תחול חובת מכרז. בשלושת העשורים האחרונים מינוי הנציב על-ידי הממשלה נעשה תוך הסתייעות בוועדת מינויים מיוחדת, שבראשה עומד שופט בדימוס ולצדו שני נציגי ציבור החברים בוועדת המינויים של הנציבות.
במוקד ההליך ניצבה החלטת הממשלה למנות גם הפעם הזו את הנציב באמצעות ועדת מינויים מיוחדת. בפסק הדין הקודם נקבע כי המינוי מותנה בקביעת מנגנון קבוע שכולל הליך תחרותי, אבל הממשלה הגישה עתירה על פסק הדין, ובה טענה כי אין מקום לחייבם בקיום הליך כזה. לעומת זאת, היועמ"שית והעותרים הנוספים סברו כי דינה של העתירה לדיון נוסף להידחות.
השופט מינץ קבע בפסק הדין שלו כי "עיקרון הפרדת הרשויות מחייב את בית המשפט לנקוט בריסון בבואו לערוך ביקורת שיפוטית על החלטות רשויות המינהל. גם במסגרת זו אל לבית המשפט לבחון אם המדיניות שקבעה הממשלה רצויה היא, ואל לו להחליף את שיקול דעתו בשלה".
"התערבות בית המשפט בהחלטות רשויות המינהל מותנית בהוכחת עילה להתערבות", הוסיף. "לא די בהעלאת טענות כלליות בנוגע לאופן שבו רצוי או כדאי שהרשות תנהג. על המבקש את התערבות בית המשפט בהחלטת הרשות להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה זאת. בהיעדר עילה המצביעה על כלל משפטי שהופר על ידי הרשות, אין כל מקום להתערבות בית המשפט".
לדבריו, "חרף ניסיון המשיבים למסגר את טענותיהם תחת עילות התערבות שונות, לא עלה בידם להצביע ולוּ בדוחק על עילה משפטית שמכוחה יש מקום להטיל על הממשלה חובה למנות את נציב שירות המדינה בדרך של הליך תחרותי ושהפרתה מצדיקה התערבות שיפוטית. עמדת המשיבים משקפת לכל היותר את הדין הרצוי לעמדתם, אך רחוקה מלעלות בקנה אחד עם הדין המצוי".
השופט מינץ גם דחה את טענת היועמ"שית והנשיא עמית כי הממשלה לא הציגה תשתית משפטית למינוי הנציב שלא בהליך תחרותי, וכתב כי התשתית היא בפסק דין של בג"ץ מ-2011 - שבו קבע השופט עמית בעצמו שאין צורך בהליך תחרותי: "מהי תשתית משפטית מספקת יותר מפסק דין של בית משפט זה?".
בעמדתו של השופט סולברג, הוא כתב כי על היועמ"שית לערוך הפקת לקחים: "הייעוץ המשפטי לממשלה הוא שמשקף לרשות המבצעת את הדין, על גבולותיו, כל עוד לא קבע בית משפט מוסמך אחרת. בנקודת הזמן הנוכחית, די שאציין כי בשלב זה מצטיירת מסקנה ברורה: גבולות הדין רחבים במידה ניכרת מאלה שהוצגו לממשלה ע"י הייעוץ המשפטי, ושלהם טען הייעוץ המשפטי גם בהליכים לפנינו".
הוא התייחס למקרים שבהם בחרה היועמ"שית שלא לייצג את הממשלה בנושאים מסוימים, וכתב כי "מצופה שיהיה זה מקרה שבו הכרעת בית המשפט תהא זהה לעמדת הייעוץ המשפטי באופן מלא או כמעט מלא, ותתקבל פה אחד, או קרוב מאוד לכך. אם אין זה המצב - ראוי הייעוץ המשפטי ליתן אל ליבו, לשוב ולבחון אם נכון היה מלכתחילה להימנע מייצוג.
"סבורני כי נדרשת הפקת לקחים, וזאת בהתאם לחובה לייצג את המדינה גם במצבים קשים ולא תמיד בעניינים שהזדהינו עם ההחלטות. הפרקליטים אינם קובעי מדיניות ולכן אם היה קצה חוט משפטי בידינו, מילאנו את החובה לטעון כל שניתן וראוי", סיכם.
עמית: אתם עוצמים עיניים - נשלם על כך
נשיא העליון יצחק עמית כתב בפסיקתו כי "מינוי נציב שירות המדינה באמצעות ועדת מינויים משמעה כי מתאפשר לראש הממשלה לבחור, באופן ישיר, את נציב שירות המדינה, מי שמשמש כלשון מאזניים בוועדות איתור למשרות ולתפקידי מפתח בשירות הציבורי, ומי שמשקלו רב במינויים ובהדחה של עובדי ציבור. כאשר ראש הממשלה, שהוא אדם פוליטי, בוחר בעצמו את נציב שירות המדינה, על מנת לקדם 'מדיניות' עלומה שעל טיבה וקנקנה איננו יודעים דבר, התוצאה היא אחת: מינוי פוליטי של נציב שירות המדינה. מי שישלמו את המחיר על כך, הם כולנו, אזרחי המדינה".
הוא הוסיף: "גם המציאות היא חברה במועדון, ובוודאי שהיא אינה נתון 'לבר-משפטי'. מתן משקל לשינויי הנורמות השלטוניות והמינהליות בשנים האחרונות, בפרט בכל הנוגע למינויים, אינו רק עניין של היגיון ושכל ישר, אלא הוא חלק יסודי מן העשייה השיפוטית. היה זה השופט ש' אגרנט שאמר, כבר לפני 75 שנה, כי "לעתים נעוץ תהליך התפתחותה החיונית [של ההלכה – י' ע'] בתנאי החיים המשתנים" – והדברים הם בבחינת מושכלות יסוד בכל תחומי המשפט".
לעמיתיו רמז: "עצימת עיניים מפני שינויי המציאות חוטאת לשורש תפקידו של בית המשפט – אשר עליו המשימה, כחלק ממערך האיזונים והבלמים, לשמור ולהישמר מפני שרטון או קרחון שעלולים להוריד את הספינה למצולות. את המחיר על עצימת עיניים זאת – נשלם גם נשלם".
בתגובה לעמית, השופט מינץ הזהיר מנימוקים פוליטיים: "יטען מי שיטען כי יש בדבריי האמורים משום עצימת עיניים כלפי המציאות המתרחשת. לכך אשיב כי בית המשפט בתוך עמו יושב, ולעתים אף בעל כורחו הוא נדרש להיכנס לזירה ולהכריע בסוגיות הבאות בשעריו. אך גם במסגרת הזו על בית המשפט לפעול לפי הכללים הקיימים שהותוו בפסיקתנו ולהקפיד שלא להפוך אותם לכאלה שניתן לשנות ולעצב בהתאם לנסיבות המובאות לפניו. הוודאות המשפטית והאמון בבית המשפט מושתתים על כך שהכללים ייושמו באופן דומה בכל מקרה שלא יבוא לפתחו, ויש לנקוט משנה זהירות מפני סטייה מכך לשם הגעה לתוצאה הנתפשת כרצויה במקרה הפרטני.
"למותר לציין כי בארגז הכלים קיים מגוון רחב של כלים שמאפשר לבית המשפט להבטיח עמידה בכללי המשפט המינהלי בכלל, ולהתמודד עם מינויים בלתי כשרים בפרט. בכל מקרה, גם טענה להיעדר אמצעים בארגז הכלים הקיים אינה יכולה להצדיק סטייה מהדרכים המקובלות לבחינת החלטה מינהלית. היא אף אינה יכולה להצדיק שימוש בהנמקות לבר משפטיות השייכות למחוזות השכנים למשכננו. אי-נקיטת זהירות בהיבטים אלה מובילה למדרון חלקלק של פגיעה באמון המוסד ויש להישמר מכך מכל משמר".
בממשלה חגגו: "ניצחנו"
מזכיר הממשלה יוסי פוקס כתב לאחר פסק הדין: "צדקנו. וניצחנו. אחרי למעלה משנה וחצי שהייעוץ המשפטי לממשלה מונע מהממשלה למנות נציב שירות מדינה בדרך שבה מונו נציבי שירות המדינה עד היום, בג"ץ פסק לטובת הממשלה בדיון הנוסף".
לתפקיד ממלא מקום הנציב מונה פרופ' דניאל הרשקוביץ בחודש יוני, תחילה למשך שלושה חודשים - פרק הזמן המקסימלי שבו ניתן לשמש כממלא מקום, אך המינוי הוארך. הרשקוביץ כיהן כנציב שירות המדינה מ-2018 עד 2024 וסיים את תפקידו כחצי שנה קודם לכן, בדצמבר 2024. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה אישרה את המינוי.
הרשקוביץ מונה כשבועיים לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע שמועמדו לתפקיד ממלא המקום הוא יהודה כהן, מנכ"ל הרבנות הראשית. עם זאת, הוחלט להסיר את מועמדותו לאחר שנמצא כי נגדו מתנהלת חקירה סמויה על ידי הנציבות - שהוא בעצמו נבחר כביכול לעמוד בראשה.
