האירוע המתוכנן בהר מירון מעורר תחושת דז’ה וו מטרידה – כאילו הזמן כמעט וקפא מלכת מאז האסון הכבד וכי כל נורות האזהרה שנדלקו בחוזקה בעקבות האסון כאילו וכבו. שוב מדברים על אירוע המוני, על השתתפות של עשרות אלפי אנשים וכאשר השנה יש עוד נתון מסוכן – "הפסקת האש" בצפון. היה מצופה כי השנה, גם לאור הסכנה מצפון וכמובן לאור העובדה כי כשלים רבים לא תוקנו, ההחלטה תהיה אחרת. הגבלה כמעט מוחלטת. היה מצופה כי המערכת הציבורית, הפוליטית והמקצועית תעבור טלטלה עמוקה בעקבות אותו אירוע לפני כחמש שנים וכי כל הלקחים נלמדו וייושמו. מקריאת האירוע המתוכנן קיים חשש כבד כי קיימת עצימת עיניים למול הסכנות והמסקנות שעלו מהאירוע הקודם.
ההתנהלות סביב האירוע הקרוב מצביעה על כך שגם ברמה התודעתית לא חל שינוי משמעותי. העובדה שיש כבר קולות – ואף הצהרות מפורשות – של אנשים המתכוונים להגיע להר מירון למרות מגבלות והנחיות, מעידה על כשל כפול: הן באכיפה והן בהפנמה הציבורית של הסיכון. כאשר הציבור אינו מאמין שההגבלות נאכפות או שהן מוצדקות, וכאשר המדינה אינה מצליחה לייצר אמון, התוצאה היא חזרה לדפוסים שהובילו לאסון מלכתחילה.
בישראל – כמו בישראל. עולם כמנהגו נוהג. האירוע הנורא בו קיפחו את חייהם עשרות בני אדם, אירוע שטלטל מדינה שלמה נראה כיום כמו עוד אירוע שקרה בעולם אחר, בתקופה אחרת. האירוע הטראגי, בעקבותיו הוקמה וועדת חקירה ממלכתית, היה אמור לזעזע את המערכת הפוליטית, הציבורית, להביא להגשת כתבי אישום, לתחילת הליכים פליליים כנגד הנאשמים ובמערכת משפט יעילה – למתן הכרעות דין וגזרי דין ברורים.
בישראל כמו בישראל
כן הוקמה וועדת חקירה ממלכתית שבחנה לעומק כשלים מערכתיים, תרבות של הזנחה, העדר משילות ברורה, וחוסר תיאום בין גורמים שונים. מסקנותיה היו חדות: האחריות אינה נקודתית אלא רחבה, והיא נוגעת לדרגים רבים – פוליטיים, מקצועיים ומנהליים. הוועדה לא היססה להצביע על ליקויים חמורים ולהמליץ על שינויים מבניים, לרבות הגדרה ברורה של סמכויות, שיפור התשתיות והחלת משטר בטיחות מחמיר.
אלא שבמבחן המציאות נדמה כי הפער בין מסקנות הוועדה לבין היישום שלהן הוא גדול. חלק מאנשי המפתח שהיו מעורבים באירועים או במחדלים נותרו בתפקידם או עברו לתפקידים אחרים מבלי שניתן ביטוי ממשי לאחריותם. המסר הציבורי המשתמע מכך בעייתי: גם כאשר מתרחש אסון בקנה מידה לאומי, אין בהכרח מחיר אישי או מוסדי משמעותי. זהו מתכון לשימור המצב הקיים ולא לשינויו.
כל מי שחושב שהקמת וועדת חקירה ממלכתית היא מתכון בטוח למציאת האשמים ויותר חשוב – למיצוי הדין עימם צריך לראות את דו"ח הוועדה בנוגע לאסון מירון ולבדוק מה נעשה לאחר מכן. כל מילה מיותרת
מדובר, למותר לציין, גם בנורת אזהרה בולטת בנוגע לוועדת חקירה ממלכתית בנוגע לאסון 7 באוקטובר. כל מי שחושב שהקמת וועדת חקירה ממלכתית היא מתכון בטוח למציאת האשמים ויותר חשוב – למיצוי הדין עימם צריך לראות את דו"ח הוועדה בנוגע לאסון מירון ולבדוק מה נעשה לאחר מכן. כל מילה מיותרת.
דבר לא נעשה
בעוד שוועדת חקירה ממלכתית הוקמה הרי בגזרות האחרות דבר לא נעשה וזה לא פחות ממדהים. עד היום, כחמש שנים מיום קרות האסון, לא הוגשו כתבי אישום כנגד האשמים. המערכת המשפטית שהיתה אמורה למצות את הדין עם האשמים פשוט "נעלמה".
בוקי כצמןבשורה התחתונה – לקחי וועדת החקירה הממלכתית לא יושמו ברמה הציבורית והפוליטית. המערכת המשפטית נאלמה דום ודבר לא נעשה. כן נעשו מספר צעדים אופרטיביים אולם לא מדובר בשינוי עומק אלא רק בהתאמות נקודתיות. כאשר במקביל ממשיכים להישמע קולות של זלזול בהנחיות, וכאשר האחריות האישית והמערכתית לא מומשה עד תום – קשה להשתכנע שמדובר במהפכה אמיתית.
מקריאת המתווה כיום, האירוע המתוכנן בהר עלול להפוך שוב למבחן כואב. והפעם, לא ניתן יהיה לומר שלא ידענו. אסור להמר בעניינים כאלו.
עו"ד ברוך (בוקי) כצמן עוסק בליטיגציה אזרחית ומסחרית במשרד עוה״ד AYR - עמר, רייטר ז׳אן שוכטוביץ ושות׳. מכהן במספר תפקידים ציבוריים, משמש כבורר ומגשר, ובעבר כיהן כסגן ראש לשכת עורכי הדין
