לפני למעלה מ-1,000 ימים התרחש טבח 7 באוקטובר. תוכנית זדונית של יחיא סינוואר, "טופאן אל-אקצא", שתכליתה הייתה לאחד בין כלל הזירות של ציר הרשע במטרה להשמיד את ישראל ולהביא לשחרור כלל האסירים הפלסטינים הכלואים בישראל. סינוואר, שחוסל בהמשך וטוב שכך, קיווה לאיחוד בין כל הזירות: עזה, לבנון, איראן וערביי ישראל. הוא האמין ששילוב הכוחות במתקפה בו-זמנית יכניע את ישראל וישיג את המטרות המיוחלות.
תוכנית שילוב הזירות לא צלחה. ארגון חיזבאללה בלבנון, בהובלת חסן נסראללה, שחוסל בהמשך, לא נכנס למערכה בעצימות מלאה בזמן אמת אלא שלוש יממות אחרי והסתפק בירי תלול-מסלול ובירי נ"ט. כוחות רדואן לא הפעילו את תוכנית הפלישה הקרקעית שהוכנה במשך שנים. ערביי ישראל, שיצאו לעימות בערים המעורבות במהלך מבצע "שומר החומות", לא יצאו הפעם. גם איראן, בהנחיית המנהיג העליון עלי חמינאי, שחוסל אף הוא, חששה להיכנס למערכה, ככל הנראה בשל נושאות המטוסים והצוללות שהנשיא ביידן שלח לאזור, וכן בעקבות נאום ה-"Don't" שבו הזהיר כי כניסתה של איראן למערכה תגרור תגובה אמריקאית חריפה.
הלוויית עלי חמינאי בטהרן
(צילום: Majid Saeedi/Getty Images)
שלוש שנים מאוחר יותר, לאחר לחימה עצימה של צה"ל בשלוש הגזרות הנ"ל וחיסול מרבית המנהיגים ומקבלי ההחלטות, ישראל מוצאת את עצמה מול מנהיגים חדשים, יורשים שנכנסו בנעליהם של קודמיהם ומול ארגונים ששרדו: חמאס, חיזבאללה ומשמרות המהפכה. ארגונים אלה רואים הישג בעצם שרידותם, הלגיטימציה שלהם לנקום רק גברה ושלושתם זוכים בהכרה מעצם היותם צד שמנהל משא ומתן ישיר עם המתוווכת העיקרית, ארצות הברית.
התוכנית של סינוואר השיגה אפוא את אחד מיעדיה המרכזיים, שילוב הזירות. הדבר נעשה באמצעות המשא ומתן המתנהל בו-זמנית מול שלושת הארגונים על ידי ארצות הברית ובהשתתפות קטאר, שהיא המממנת העיקרית של ציר הרשע. המשא ומתן מתנהל על פי עקרון הכלים השלובים וניתן לזהות זיקה בין חדרי המשא ומתן.
בהסכם המסגרת, או במסמך ההבנות בן 14 הנקודות בהובלת ג'יי די ואנס, סגן הנשיא האמריקאי, מול איראן, אמנם אין התייחסות ישירה לפרוקסי חיזבאללה או ללבנון, אך קיימת אמירה המתייחסת להפסקת אש בכל הזירות. בהסכם המסגרת, או במסמך ההבנות בן 14 הנקודות של מרקו רוביו, מזכיר המדינה של ארה"ב, בין ישראל ללבנון, אין התייחסות לאיראן או לפרוקסי שלה, חיזבאללה. אך קיימת אמירה כללית בדבר פירוז כלל הכוחות החמושים בלבנון, הניסוח הזהיר לא נבחר במקרה, הסיבה היתה, לא לערער את שיחות הגרעין בשווייץ. בהסכם עשרים הנקודות עם חמאס אין התייחסות לזירות אחרות, אך עם זאת אין התייחסות לציר שמממן את חמאס, שבמקרה דנן, הוא קטאר ואיראן.
ההסכמים מתחמקים מהקשר שבין הזירות ודווקא בשל כך מאפשרים למצב הקיים להישאר בעינו, מצב שמאפשר ל"ציר הרשע" להמשיך בתוכניתו הזדונית
בפועל, ההסכמים מתחמקים מהקשר שבין הזירות ודווקא בשל כך מאפשרים למצב הקיים להישאר בעינו, מצב שמאפשר ל"ציר הרשע" להמשיך בתוכניתו הזדונית, כאשר לצד המציאות בשטח, המשא ומתן על ההסכמים המלאים מתנהל לסירוגין ובעצלתיים.
המציאות בשטח פועלת ככלים שלובים: חיסול בעזה גורר הסלמה בלבנון, הסלמה בלבנון גוררת תגובה איראנית ומתיחות באיראן גוררת ירי מלבנון. בפועל, הזירות עדיין מחוברות ו"ציר הרשע" עוד כאן ופועל להחזיר את כוחו שנשחק. התיווך המשולב של ארצות הברית וקטאר מנוצל על ידי הצד השני לשיפור עמדות ליד שולחן המשא ומתן, ומייצר מנופי לחץ על חדר המשא ומתן.
העימות בכל הגזרות החל בעזה וצריך להסתיים בעזה. תחילה, טוב תעשה ישראל אם תגבש במהרה את כוח הייצוב הבין-לאומי (ISF - International Stability Force), תחל בהשתלטות על השטח על פי חלוקה לאזורים, ובשלב הראשון תשתף פעולה עם הרשות הפלסטינית ותכניס את כוחותיה לרפיח, ומשם לשאר הרצועה. למהלך בעזה, יראל צריכה לחבר את המדינות המוסלמיות הסוניות המתונות ועל ידי כך להפחית את ההשפעה האיראנית במרחב. אחרי המהלך בעזה, ישראל צריכה להעתיק את דפוס הפעולה גם לבנון וכך באמצעות "אפקט דומינו" לפרק את הטבעת האיראנית שנבנתה סביבנו במשך עשרות שנים.
אל לנו ליהיות מרוצים מהאחיזה הנוכחית בשטחים בעזה ובלבנון, חמאס עלול לנסות לייצר סבב לחימה שמטרתו של הסבב היא להשפיע על כלל חדרי המשא ומתן שמנהלים האמריקאים
אל לנו ליהיות מרוצים מהאחיזה הנוכחית בשטחים בעזה ובלבנון, חמאס עלול לנסות לייצר סבב לחימה שמטרתו של הסבב היא להשפיע על כלל חדרי המשא ומתן שמנהלים האמריקאים, מה שעלול לגרור דרישה אמריקאית לנסיגת כוחות צה"ל משטחים עליהם השתלטו, שטחים שלא מופיעים במפות תוכנית 20 הנקודות ויגרמו לנשיא טרמפ לדרוש את הנסיגה מהם.
אל״מ מיל׳ דורון הדר כיהן כמפקד יחידת ניהול המשברים והמשא ומתן של צה״ל
