נשיא בוליביה רודריגו פס הכריז היום (שבת) על מצב חירום במדינה, בעקבות "משבר המחסומים" שנמשך כבר 50 ימים, שיבש את אספקת המזון, הדלק והתרופות - והביא את הכלכלה המקומית כמעט לשיתוק. הצו שעליו חתם פס סולל את הדרך לפריסה רחבה יותר של הצבא, במטרה לפנות את המחסומים בכבישים המרכזיים ולהחזיר את הסדר במדינה הדרום אמריקנית, אחד היעדים האהובים על תרמילאים ישראלים.
הכרזת החירום נכנסה לתוקף באופן מיידי, ומעניקה לנשיא כלים חוקתיים רחבים יותר להתמודדות עם המחאה, בהם האפשרות לשלוח כוחות חמושים לפינוי חסימות. לפי החוק בבוליביה, פס נדרש להודיע לקונגרס על מצב החירום בתוך 24 שעות מפרסום הצו, והקונגרס יוכל בתוך 72 שעות לאשר או לדחות את המהלך.
המשבר החל לאחר שפס, איש מרכז-ימין שנכנס לתפקידו בנובמבר האחרון אחרי כשני עשורים של שלטון סוציאליסטי, ביטל בפתאומיות סובסידיות דלק שניתנו לבוליביאנים במשך שנים ארוכות. הוא טען כי הצעד הכרחי כדי לצמצם את הגירעון ולהתמודד עם מצוקת הדולרים החריפה במדינה, על רקע שיחות עם קרן המטבע הבינלאומית. אלא שהמהלך הצית גל מחאה רחב, שהלך והתרחב גם אחרי שהממשלה ניסתה לייצב את מחירי הדלק וחזרה בה מרפורמות לא פופולריות בנושא קרקעות.
כעת דורשים המפגינים לא רק נסיגה מצעדי הצנע אלא גם העלאות שכר, פתרון למחסור בדלק ובדולרים - ואת התפטרותו של פס. במחאה משתתפים בין היתר איגודי עובדים, חקלאים, כורים, מורים, אנשי קהילות ילידיות ותומכים של הנשיא הסוציאליסטי לשעבר אבו מוראלס, יריבו הפוליטי הגדול של פס.
14 צפייה בגלריה
נשיא בוליביה רודריגו פס. "משתמשים בסכסוך פוליטי כדי לחסום כבישים ולפגוע באוכלוסייה"
(צילום: REUTERS/Sara Aliaga)
החסימות גרמו למשאיות להיתקע בכבישים מהירים, ניתקו צירים מרכזיים והקשו על העברת סחורות בסיסיות לערים. לפי נציב תלונות הציבור בבוליביה, לפחות 14 בני אדם מתו עד כה במשבר, בהם חולים שלא הצליחו להגיע לבתי חולים ועובדי תחבורה שסבלו ממצבי חירום רפואיים בזמן שהדרכים היו חסומות.
בבירה לה פס, מקום מושבה של הממשלה, מתארים תושבים מציאות של מצור: מרכולים עם מדפים ריקים, מחסור בבשר, ביצים ותרופות, עליית מחירים חדה ובתי חולים שמתקשים להשיג ציוד בסיסי ומשככי כאבים. לפי איגוד המסעדנים המקומי, 42% מהמסעדות בעיר כבר נאלצו לסגור. פס אמר בימים האחרונים כי הנזק לכלכלה הגיע לכ-600 מיליון דולר, ותיאר את המחסור ואת זינוק המחירים כמצב "גרוע יותר מהקורונה".
הכרזת מצב החירום הגיעה שעות בלבד אחרי שפס הודיע על הסכם עם ארגון העובדים המרכזי במדינה, קונפדרציית העובדים של בוליביה (COB), שנועד להרגיע את המתיחות ולפתוח דרך לסיום המחאה. "אני מאמין שזה קרן של תקווה לכל הבוליביאנים", אמר פס אחרי החתימה על ההסכם.
אלא שההסכם לא פתר את המשבר. חלק גדול מהצירים המחברים את מרכזי הייצור המרכזיים של בוליביה עדיין נמצאים בשליטת ארגונים כפריים המזוהים עם מוראלס - והם כלל לא היו חלק מהמשא ומתן. אחד הארגונים הללו, "פדרציית טופאק קטארי", הודיע כי ימשיך בצעדי הלחץ עד שהממשלה תיענה לדרישותיו - ובהן שחרור עצורים שנעצרו במהלך המחאה, הכרה בארגונים ילידיים ופתרון למצוקה הכלכלית בקהילות הכפריות. מוקד המחאה המרכזי נותר באזור העיר קוצ'במבה, מעוז חשוב של תומכי מוראלס.
בנאום לאומה אמר פס כי המחאה הפכה ל"ניסיון מאורגן לערער את הדמוקרטיה", אחרי שבועות של חסימות, עימותים ואלימות. לדבריו, מצב החירום נועד להגן על האזרחים, להבטיח את זרימת הסחורות החיוניות ולהחזיר את הסדר. הוא הזהיר כי מי שימשיכו לשבש את החיים במדינה יעמדו בפני השלכות משפטיות.
"זה לא מצב חירום שנועד להגביל את חיי האנשים", אמר פס. "זה מצב חירום שנועד להחזיר את החופש לעם, ולשחרר את בוליביה מאלה שמשתמשים בסכסוך פוליטי כדי לחסום כבישים ולפגוע באוכלוסייה".
ברקע מרחף כל העת שמו של מוראלס, ששלט בבוליביה במשך כמעט 14 שנים ונחשב עדיין לדמות החזקה ביותר בשמאל הילידי במדינה. ממקום מחבוא באזור צ'אפארה הוא שומר על קשר עם מנהיגי המחאה, ולפי רויטרס אף רמז כי גל הזעם הציבורי גורם לו לשקול חזרה לפוליטיקה - אף שהוא מכחיש כי הוא עומד מאחורי המחאות. לדבריו, מדובר ב"מרד ילידי" שנובע מהמצוקה הכלכלית ומהבטחות שהממשלה לא קיימה.
מנגד, ממשלת פס מאשימה את מוראלס בליבוי המהומות ובניסיון לערער את השלטון. בארצות הברית, בעלת בריתו של פס, הגדירו את המחאות כ"ניסיון הפיכה". מוראלס דוחה כאמור את הטענות וטוען כי הממשלה "נכנעת לאימפריה של ארה"ב". בריאיון לרויטרס הוא אף הזהיר כי אם תנועתו תודר מבחירות עתידיות, העימות עלול להגיע לנקודת שבירה.
בוליביה היא יעד מרכזי במסלול הטיול של ישראלים בדרום אמריקה, בעיקר צעירים אחרי צבא. אלפי תרמילאים ישראלים מבקרים בה מדי שנה, בין היתר בסלאר דה אויוני, ב"דרך המוות", במסלולי הג'ונגל באזור רורנבאקה ובבירה לה פס. המשך חסימות הכבישים והמחסור בדלק עלולים להקשות גם על תנועת מטיילים במדינה, במיוחד באזורים שבהם התחבורה הבין-עירונית תלויה בצירים שנחסמו שוב ושוב במהלך המחאה.
