כשצעיר חרדי מגיע לתל השומר כדי להתגייס, זה לא בגלל שיום אחד קם בבוקר והחליט. זו לא גחמה רגעית. זו החלטה שמבשילה לאורך זמן, לעיתים חודשים, לעיתים שנים. יש כאלה שעוברים תהליך במשך שנתיים או שלוש, ויש אפילו כאלה שמתגייסים רק אחרי שהתחתנו.
הצעיר החרדי שמגיע לצה”ל לא גדל בבית עם סביבה צבאית. לרוב אין לו הורים ששירתו, אין לו אחים או בני משפחה בצבא. אין אתוס של "מורשת קרב", אין שיח על שירות או על שליחות. הוא גדל בעולם אחר, שמנותק מהצבא ומהשפה הישראלית החילונית. כל תנועה לכיוון הגיוס נובעת מתוכו בלבד.
ולכן, כשרואים חרדי שמתגייס, מדובר במישהו שעבר תהליך עמוק. תהליך שכולל שאלות, חיפושים, גישושים. לעיתים מדובר בגיל ההתבגרות שמביא איתו רצון להכיר עולמות אחרים. לפעמים מדובר בשאלות אמוניות, חברתיות או פשוט רצון לבחור מסלול אחר לחיים.
וכשהוא נחשף לצה”ל או לישראליות, זה נעשה לאט, בזהירות, עם הרבה חשדנות. הוא מדבר עם חברים, מתייעץ, בודק. הוא לא קונה את המערכת כמובן מאליו. הוא ניגש כמו כפרי בן המאה ה-19 שפוגש לראשונה מראה או ספרייה. המערכת הצבאית עבורו היא משהו זר, שצריך לפענח.
אפשר לשרת מבלי לאבד את מי שהם
הבדיקה נמשכת גם ברמה הטכנית. ראיתי חרדים שואלים חיילים בתחנות מרכזיות אם האוכל בצה”ל כשר, אם אפשר לשרת בלי בנות, אם צריך לקנות את המדים בעצמם, אם מותר לשרת בלי לצאת עם נשק ומדים הביתה. אלה שאלות שלא נשאלות מתוך שובבות או בורות. הן נובעות מחוסר חשיפה אמיתי, ומרצון כן להבין אם ואיך אפשר להשתלב בלי לשלם מחיר זהותי כבד.
וכשהתשובות מתקבלות, כשנמצא המסלול שמתאים, כשהם מבינים שאפשר לשרת מבלי לאבד את מי שהם – הם מקבלים החלטה. החלטה שלא תשתנה בגלל הפגנה.
ואז, ביום הגיוס, הם מגיעים ללשכת הגיוס בתל השומר. מה שמקבל את פניהם שם זו לא רק מערכת צבאית אלא גם מופע קבוע של הפגנה חרדית קיצונית. עשרות ולעיתים מאות אנשים צורחים, חוסמים כבישים, שוכבים על הרצפה, נגררים בצעקות. הם מנסים להפעיל לחץ, לשבור את הרוח, לעורר אשמה.
1 צפייה בגלריה
הפגנת חרדים קיצונים בלשכת הגיוס בתל השומר בזמן הגיוס לחטיבת חשמונאים
(צילום: מוטי קמחי )
אבל זה לא עובד. לא רק שזה לא מזיז למתגייסים, זה לעיתים אפילו מחזק אותם. שמעתי זאת שוב ושוב מצעירים חרדים: "דווקא כשצעקו עליי, הבנתי שאני הולך בדרך הנכונה". אותם צעירים לא רואים במפגינים נציגות של הציבור החרדי, אלא קבוצה קיצונית ומנותקת.
מי שמנסה לעצור את הגיוס של חרדים, מתעורר מאוחר מדי. כשהצעיר כבר בגיל שמונה עשרה ועומד בתל השומר, אין כבר מה לשכנע אותו. מי שרצה להשפיע, היה צריך להתחיל בגיל חמש עשרה
וכאן צריך לעצור ולהגיד אמת לא פשוטה: צעיר חרדי בן שבע עשרה לא אמור לדבר עם שוטרת, לא אמור להתווכח עם חייל, לא אמור להיגרר על הכביש. כשהוא עושה את זה, הוא כבר עובר תהליך בעצמו. הוא נחשף לדברים שהמשפחה שלו ניסתה למנוע ממנו. במילים אחרות, גם המפגין עצמו נמצא בתוך תהליך, רק מסוג שונה.
הבעיה היא שמי שמנסה לעצור את הגיוס של חרדים, מתעורר מאוחר מדי. כשהצעיר כבר בגיל שמונה עשרה ועומד בתל השומר, אין כבר מה לשכנע אותו. מי שרצה להשפיע, היה צריך להתחיל בגיל חמש עשרה. באותם רגעים שבהם הנערים מתחילים להתרחק. כשרואים אותם עם סמארטפונים, ג’ינס, טריקו, כיפה קטנה.
יש כיום אלפי נערים חרדים שלא חיים חיים חרדיים. יש ויכוח על המספרים – יש שאומרים שמונת-תשעת אלפים, אחרים טוענים שזה כבר עבר את החמישה-עשר אלף. מדובר בבחורים בגילי שמונה עשרה עד עשרים וארבע, שלבושים כמו חילונים, מסתובבים עם טלפונים חכמים, מבלים במקומות שהחברה החרדית לא מכירה. אין טעם לפרט היכן, כדי לא לתת רעיונות. אבל הם שם, והם חלק מהמציאות.
וכשהם בוחרים להתגייס, הם לא עושים את זה בשביל אידיאולוגיה. הם עושים את זה כי הם עברו תהליך, כי הם מחפשים דרך, כי הם רוצים לעשות משהו עם החיים שלהם. וכשהם שומעים את המפגינים צועקים לעברם, "הצבא יהרוס לך את החיים", "לא צריך חרדים בצבא", "הצבא מפלה את הימין", "תראו מה עשו לעופר וינטר" – זה פשוט לא רלוונטי.
הם לא יודעים מי זה עופר וינטר. הם לא מתעניינים בשאלות על הרמטכ”ל או על שרשרת הפיקוד. הם לא רוצים להיות אלופי פיקוד. הם רק רוצים דרך. והדרך הזאת מתחילה בהחלטה אישית.
ולפעמים, לא ברור איך זה קרה, אבל אותם מפגינים שמזדעקים על כל פרט בצבא – דווקא הם בקיאים בכל נבכי המערכת. הם יודעים יותר מדי. הם משתמשים בזה כנשק הסברתי, למרות שהם עצמם מתנגדים לעצם קיומו של הצבא. אבל כל זה לא משנה לצעיר שעומד להתגייס. הוא כבר עבר את הבירורים, את ההתלבטויות, את השאלות הקשות. שום קללה, שום הפחדה ושום הפגנה של נגררים על הכביש לא תשבור אותו.
בסוף השבוע צה"ל פרסם את נתוני הגיוס לבני הציבור החרדי, על-פי צה"ל התגייסו כ-400 חרדים במגוון מסלולים חרדיים בצה״ל. עשרות נוספים בתהליכי שיבוץ
כי בניגוד למפגין שלידו, הוא לא בא בגלל סערה של רגע. הוא בא אחרי תהליך ארוך של הכרה, הבשלה, בחירה. ולכן, ההפגנות האלה לא רק שלא משנות את דעתו – הן מזכירות לו בדיוק למה הוא בחר אחרת.
יענקי פרברללאבסוף השבוע צה"ל פרסם את נתוני הגיוס לבני הציבור החרדי, על-פי צה"ל התגייסו כ-400 חרדים במגוון מסלולים חרדיים בצה״ל. עשרות נוספים בתהליכי שיבוץ. בנוסף אליהם, מעל מאה חיילי מילואים חרדים יחלו השבוע הכשרה ללוחמה בחטיבת החשמונאים.
בסך הכללי התגייסו מעל 2,000 חרדים בשנת גיוס, (בצה"ל סופרים מיוני עד יוני) וחשוב לציין שהחיילים האלה הגיעו למרות הלחץ בסביבה שלהם לא להתגייס, והרבה מאוד בזכות כל הגופים בצה"ל שעוסקים בגיוס חרדים, שבאמת משקיעים ימים ולילות, ואני באמת מתכוון גם לילות, כדי שלצבא יגיעו כמה שיותר חרדים.
יענקי פרבר הוא פרשן לענייני חרדים, כתב באתר "בחדרי חרדים" ושירת כלוחם בנצח יהודה
