רגע שלא יישכח: לוין לא נכנע לגלנט
(צילום: ערוץ כנסת)
התיקון ל"חוק יסוד: השפיטה" בדבר צמצום עילת הסבירות שאושר ביום שני מהווה ניצחון חשוב וחיוני לדמוקרטיה הישראלית מכמה סיבות. ראשית, הוא מתקן עוול היסטורי ואנטי-דמוקרטי ששרר במדינה מאז שנות ה-80, אז פירש שופט העליון אהרן ברק את עילת הסבירות, ואחריו החרתה-החזיקה עדת מאמיניו בבג"ץ וכך השתרש העניין כמנהג. הפירוש המעוות בעילה - בניגוד למהותה בהתאם למקורה בחוק הבריטי - והשימוש התכוף בה, אפשרו לפסול ולסכל החלטות של הדרג הנבחר באמצעים עמומים ומופשטים. די היה במילת הקסם "בלתי סביר" כדי לפגוע במדיניות ששר מנסה לקדם.
כך למשל קבע בית המשפט בתקופת האינתיפאדה השנייה כי אחיו של מחבל שהיה אחראי לסדרת פיגועים ורצח עשרות ישראלים, לא יגורש לעזה בשל "חוסר סבירות". זאת, חרף העובדה שההחלטה התקבלה בקבינט הביטחוני בהתאם לחוק. בנוסף, בג"ץ העניק מעמד פליטות למסתננים אפריקנים בשל חשש מעומעם ולא ברור, וביטל באמצעות עילת הסבירות החלטות מנהלתיות לגיטימיות של שרים, כמו אי הענקת פרס ישראל לתומך BDS, מניעת כניסה של פעילי BDS, איסור כניסת משפחות פלסטיניות לטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי, ביטול ההחלטה לא לפטר את אריה דרעי לאחר כתב האישום ועוד ועוד.
מכיוון ששופטים בשר ודם הם, אין יסוד להניח שהם מבינים טוב יותר מה היא החלטה "סבירה". אדרבא, קביעה כזו צריכה להתקבל בקונצנזוס רחב, מאדם עם אחריות הנלווית לסמכויותיו, שנשלח לתפקידו וקיבל מנדט מהאזרחים לקדם את השקפת אמונם (כמובן, בהתאם לחוק). מכיוון שסבירות איננה עניין שיפוטי, אלא ערכי, חברתי וסובייקטיבי, מי שראוי לקבוע מה סביר ומה לא הוא אך ורק הציבור באמצעות נבחריו.
והיה לחקיקה השבוע היבט חשוב נוסף. היא מנעה מצב מסוכן ותקדימי של כניעה לאלימות של מיעוט קיצוני שפגע בסדר הציבורי, תקף שוטרים, השחית רכוש ציבורי, איים על נבחרי ציבור, הסתער וצר על סמל הדמוקרטיה – הכנסת. זאת בנוסף לאקדח טעון שהוצמד לרקת המדינה בדמות סרבנות צבאית, השבתת המשק, הרס הכלכלה ואפילו פגיעה בטיפולי חולים. משמעות כניעה במצב הזה הייתה ביטול הלכה למעשה של הבחירות בישראל תוך הכפפת הכוח לידיים אנטי דמוקרטיות. בעצם אישור החוק ביצרה הכנסת את מעמדה וחיזקה את יסודות הדמוקרטיה.
ועל המהלך הזה ניצח איש אחד שפניו הפכו לסמל הרפורמה: שר המשפטים יריב לוין. ניתן לכנות אותו אדריכל שיקום הדמוקרטיה הישראלית. במשך עשורים הוא מדבר על הצורך לצמצם את כוחה של מערכת המשפט, לחזק את הפרדת הרשויות בישראל ולהחזיר את הגלגל לאחור – לתקופת טרם המהפכה המשפטית של השופט בדימוס ברק. 14 שנה הוא נמצא במסע מול ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואף שניסיונותיו בכל הממשלות מ-2009 עלו בתוהו, הוא סירב לוותר.
לא בכדי זוכה לוין לפופולריות הגבוהה ביותר בליכוד אחרי נתניהו, כפי שבא לידי ביטוי כשנבחר למקום הראשון בפריימריז. הוא משקף באופן הכן והאמין ביותר את מצביעי הליכוד וחלק ניכר ממצביעי המחנה הלאומי. מאבקו העיקש, ההרואי לטעמי, קנה לו בצדק לבבות. בזמן שרבים בליכוד ניסו למצוא חן בעיני האליטה והבון-טון התקשורתי, התרבותי והאקדמי, הוא נשאר נאמן לעצמו ולמצביעים ששלחו אותו להחזיר את האיזון בין הרשויות.
ד"ר עומר דוסטריהמאבק של לוין נמשך עד הרגע האחרון ממש בהצבעות, כשגורמים שונים בתוך הליכוד ניסו להשפיע על נתניהו לסגת. הסצנה שבה נראה לוין מצד אחד של ראש הממשלה, ושר הביטחון יואב גלנט מצדו השני, מנסים להשפיע עליו כל אחד לפי דרכו, תיזכר כאחד הרגעים הדרמטיים והמפורסמים בפוליטיקה הישראלית לשנים. לוין ידע שמעבר לתועלת בתיקון החוק עצמו, נסיגה בשלב הזה כמוה כניצחון למחנה האנטי-דמוקרטי שאיים לייתר את הממשלה והכנסת ולהופכן לחותמת גומי של המפגינים ומערכת המשפט.
המאבק שלו לא תם. צמצום עילת הסבירות הוא רק נדבך אחד בתוכנית כוללת לחיזוק הדמוקרטיה שצריכה עדיין לעבור בכנסת, בין היתר בשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, צמצום עוצמתם המשתקת של היועמ"שים במשרדי הממשלה וסוגיית פסילת החוקים בבג"ץ. סביר בהחלט להניח שלאחר שהיא תושלם, ואחרי עידן נתניהו, יהיה יריב לוין המועמד המוביל לראשות הממשלה מטעם הליכוד.
- עומר דוסטרי הוא דוקטור למדעי המדינה ואיש תקשורת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
