מאז 7 באוקטובר יהודים ברחבי העולם הפכו למטרה, בשל היותם יהודים וציונים. אני גרה בפרבר באוהיו, וגם שם אני רואה מציאות שמעולם לא האמנתי שאחווה. כמי שעומדת בראש ארגון נשות הדסה, ארגון הנשים הציוני הגדול ביותר בארה"ב, נאלצתי להחליף את המנעולים בביתי, להתקין אמצעי אבטחה נוספים, ואני מקבלת מכתבי שנאה לפתח ביתי. המכתבים הללו מטרידים, אך מה שמפחיד באמת שאנשים המונעים משנאה יודעים מי אני, היכן אני גרה, ועלולים לפגוע בי.
העלייה באנטישמיות גורמת לי לחשוב פעמיים לפני שאני עולה לבדי למונית, ובמלון בפריז התבקשתי שלא לדבר עברית כדי לא להפוך למטרה. נעניתי לכך מיד. עבור רבים, העובדה שאני יהודייה התומכת בישראל מספיקה כדי להפוך אותי למטרה. לאחרונה, במהלך ביקור בגבעת הקפיטול בוושינגטון, אני וחברות הארגון הוטרדנו על ידי פרו-פלסטינים, שצעקו, קיללו והאשימו אותנו בפשעים מזוויעים. לא הפגנו ולא חיפשנו עימות. ישבנו לאכול.
הפגנות אנטישמיות באירופה
(צילום: Mostafa Darwish/Anadolu/GettyImages)
הסיפור שלי הוא חלק קטן מסיפור גדול יותר מאז 7 באוקטובר. את המחיר הכבד ביותר של המלחמות משלמים בישראל המשפחות השכולות, החיילים, הפצועים והאזרחים. ועדיין, חשוב להבין שאלפי קילומטרים מישראל, המלחמה שינתה את חייהם של מיליוני יהודים. אני פוגשת יהודים שמסתירים סממנים יהודיים, סטודנטים החוששים לדבר עברית בקמפוסים, מנהיגי קהילות החוששים להביע תמיכה פומבית בישראל ומשפחות שנאלצות לשאול שאלות שלא שאלו בעבר, כמו האם אמריקה עדיין בטוחה ליהודים.
האנטישמיות אינה תופעה שולית. היא מציאות יומיומית ומסוכנת עבור יהודים ברחבי העולם. למרות היותי בעלת פרופיל גבוה אני ממשיכה להשתתף בהפגנות, להיפגש עם מקבלי החלטות ולהופיע בתקשורת. אני אמשיך לעמוד לצד ישראל גם כשהדבר הופך קשה יותר, פופולרי פחות ולעיתים מסוכן.
בישראל לא מבינים מה המשמעות של להיות יהודי בתפוצות ולתמוך בישראל. אנו נאבקים למען ישראל גם שאנו משלמים מחיר אישי וביטחוני כבד
בישראל לא מבינים מה המשמעות של להיות יהודי בתפוצות ולתמוך בישראל. אנו נאבקים למען ישראל גם שאנו משלמים מחיר אישי וביטחוני כבד. במשך שנים התנהל ויכוח על היחסים בין ישראל ליהדות התפוצות. פוליטיקאים, אנשי ציבור ופרשנים דיברו על ריחוק הולך וגדל, פערי תפיסות ודור צעיר שפחות מחובר לישראל. דבר אחד שהשבעה באוקטובר והמלחמות בעקבותיו הוכיחו, הוא שהקשר בין ישראל לתפוצות בלתי ניתן לערעור. כשהמלחמה פרצה בישראל, היא נגעה ביהודים מעבר לגבולות המדינה.
האנטישמיות אינה רק בעיה של יהודים בתפוצות. זהו אתגר בינלאומי עבור העם היהודי. כאשר יהודי חושש ללכת עם מגן דוד, סטודנט יהודי חושש להזדהות כתומך ישראל ומנהיגים יהודים נאלצים לחיות תחת אבטחה, וכל אלה הופכים לנורמה, זו אינה רק בעיה של יהדות התפוצות, זו בעיה של מדינת ישראל. כי, האנטישמיות של ימינו אינה מכוונת רק נגד יהודים. היא מכוונת נגד עצם הלגיטימיות של מדינת ישראל ותומכיה. ישראל חייבת להוביל בשיתוף יהדות התפוצות מאבק עולמי רחב נגד אנטישמיות, מתוך הבנה שאנו חולקים את אותה חזית ואותו גורל. לא מספיק להגיב לאירועים שקורים, צריך לפעול באופן יזום ולהשקיע בהסברה, בחינוך ובשותפויות בינלאומיות.
קרול אן שוורץבמשך שנים דיברו על מה שמפריד בין ישראל ליהודי התפוצות. מאז 7 באוקטובר, השיח עוסק במה שמחבר בינינו. ואף שלעיתים נדמה שהאנטישמיות היא זו שמאחדת אותנו, אנו קשורים זה לזה באמצעות דבר חיובי וחזק יותר: הידיעה שאנחנו עם אחד. ולכן יהודי התפוצות חייבים להמשיך ולעמוד לצד ישראל, וישראלים חייבים להמשיך ולעמוד לצד יהודי התפוצות.
מאת קרול אן שוורץ, נשיאת ארגון נשות הדסה העולמית
