בזמן שעם ישראל מנסה לאסוף את השברים ולהחזיר חיים למסלולם, ברחבי אירופה, דרום אמריקה ומדינות נוספות נפתחים תיקים, מוגשות תלונות ונערכות חקירות שמטרתן ברורה: להפוך כל חייל ישראלי למטרה. זו איננה תופעת שוליים, מדובר במסע ציד מקצועי, מתואם וגלובלי, המופעל בידי ארגונים שמצהירים בגלוי על רצונם "להגיע לכולם", ובנו מאגרי מידע עצומים שהורכבו מתיעודים של חיילים ברשתות החברתיות.
כבר בימיה הראשונים של המלחמה, הארגונים האנטי-ישראליים הבינו שאי-אפשר לנצח את ישראל בשדה הקרב, אז הם עברו לזירה היחידה שבה הם מרגישים חזקים: הזירה התודעתית. במקום להתמודד עם צה"ל, הם החליטו לרדוף את מי שלובש את מדי צה"ל. כך הם בנו מערך שמטרתו לצוד חיילי צה"ל מסביב לעולם, דרך התמונות, הסרטונים והפוסטים שפרסמו בחשבונות שלהם בזמן הלחימה. הם הבינו שחייל בודד, שטס אחרי המלחמה לנשום אוויר, הוא יעד הרבה יותר קל מראש ממשלה או שר ביטחון. ולשם בדיוק הם מכוונים: לא רק לשלטון בישראל, אלא לישראלים עצמם.
המלחמה אולי הסתיימה, אבל המבחן האמיתי של ישראל מתחיל עכשיו: האם היא תעמוד לצד האנשים שעמדו בשבילה. בזמן שארגונים אנטי-ישראליים רודפים את חיילי צה"ל ברחבי העולם, מדינת ישראל לא יכולה לעמוד מנגד. אסור לנו להפקיר אותם
כבר ב-7 באוקטובר, החלו עשרות דפים אנטי-ישראליים ברשת למפות ולעקוב אחר חשבונות של חיילי צה"ל. עמודים כמו "Israel Exposed", אחד המרכזיים בקמפיין ההסתה האנטישמי, התחילו להעלות ולשתף תיעודים כמעט בזמן אמת, בתוך חודשים ספורים צבר המאגר שלהם למעלה מ-900 ג'יגה-בייט של סרטונים ותמונות. במקביל, אל-ג'זירה הממומנת בידי קטאר הפעילה מערך שזיהה וקטלג יותר מ-2,500 חשבונות של חיילים, כולל פרטים אישיים, תמונות ויחידות. המאגרים האלו אינם נשארים ברשת, הם מועברים לארגונים משפטיים אנטי־ישראלים ברחבי העולם, שממיינים את החומרים, בונים מהם"תיקים", ומגישים תלונות במדינות שונות. הארגונים האנטי־ישראליים לא המתינו לסיום הלחימה; כבר מהיום הראשון הם החלו לבנות מאגרי מידע שמטרתם לצוד חיילים ישראלים ברחבי הגלובוס.
והציד הזה כבר קורה בשטח
בפראג, חייל ישראלי עוכב למשך שעות בשדה התעופה לאחר "התראה פלילית" שהועברה מצרפת, התראה שהתבססה כולה על תיעוד מהרשתות החברתיות. חייל אחר זומן לחקירה דחופה בברזיל בעקבות תלונה שהוגשה עליו על בסיס סרטון, ונאלץ לברוח לארגנטינה מחשש למעצר. ביולי האחרון, שני חיילים ישראלים נעצרו זמנית בפסטיבל "טומורולנד" בבלגיה, לאחר שזוהו לפי החומרים שהעלו בזמן הלחימה. אלו לא מקרים חריגים ולא טעויות נקודתיות. זהו דפוס פעולה ברור: ארגונים אנטי־ישראליים משתמשים במה שחיילים העלו בזמן שירותם כדי לרדוף אותם מעבר לים.
כשהמדינה רוצה, היא יודעת לפעול בנחישות. מול צווי המעצר שבית הדין הבינלאומי הוציא כנגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט, ישראל הפעילה מיד מערך מדיני ומשפטי רחב: צוותים משותפים של משרד החוץ, משרד המשפטים, הפרקליטות הצבאית, המל"ל וגופים נוספים עבדו סביב השעון כדי להתמודד עם האיום ולהגן על הדרג הבכיר. כל זה חשוב וצודק. אבל בזמן שהדרג הבכיר זוכה להתגייסות מלאה, החיילים הפשוטים, אלה שעמדו בחזית, נשארים חשופים בהרבה. אין להם מסגרת ברורה שמתריעה לאן מסוכן לטוס, אין התחייבות מדינית למימון הגנה משפטית במקרה של מעצר, והמדיניות כיום מתנהלת כמעט לחלוטין בצורה תגובתית: המדינה מתעוררת רק אחרי שהחייל כבר נמצא בתוך הבעיה. מדינה ששולחת את ילדיה להילחם לא יכולה להרשות לעצמה להשאיר אותם לבד ברגע שהם מסיימים את המשימה וחוזרים לאזרחות.
אופיר אוחיוןמדינה כמו שלנו, שקמה משום שלא הייתה לנו הגנה בשום מקום אחר בעולם, לא יכולה לעמוד מנגד כשהחיילים שלה נרדפים מחוץ לגבולותיה. מדובר בצעירים שחיו חודשים על מדים, שישנו על רצפה באיזה בית בעזה, שפספסו חגים, משפחה וחיים שלמים; צעירים שאיבדו חברים ועמדו במצבים שאף אחד בגילם לא אמור להכיר. עכשיו הם מנסים לחזור לשגרה, לא לחיות בפחד שכל חופשה קצרה תהפוך למעצר במדינה זרה. האחריות לשים לזה סוף היא של המדינה, והיא מתחילה בהבנה הפשוטה והבסיסית ביותר: מי שהגן על המדינה, המדינה חייבת להגן עליו.
המלחמה אולי הסתיימה, אבל המבחן האמיתי של ישראל מתחיל עכשיו: האם היא תעמוד לצד האנשים שעמדו בשבילה. בזמן שארגונים אנטי-ישראליים רודפים את חיילי צה"ל ברחבי העולם, מדינת ישראל לא יכולה לעמוד מנגד. אסור לנו להפקיר אותם.
אופיר אוחיון הוא מנכ"ל ארגון ההסברה "דיפלואקט"
