חוסר אכיפה, מחסור בשירותים בסיסיים לתושבי היישובים הבדואים, הפלישות לשטחי אש, העבריינות בכבישים, בתוך היישובים, גביית דמי החסות, גניבת מים, גניבת חשמל, ונדליזם, פגיעה בתשתיות ממשלתיות, חינוך לקוי, תופעת הפוליגמיה שלא נאכפת, הפגיעה באיכות הסביבה ובבריאות התושבים כתוצאה ממחסור בשירותי פסולת ראויים, ועוד ועוד. כך עולה מהפרק על היבטי משילות בנגב של מבקר המדינה, המתפרסם הבוקר (יום ד'). הדוח, שנכתב על פני 288 עמודים, למעשה לא מחדש דבר. הוא למעשה מאגד את כל מה שידענו על המצב בנגב. המסקנות ידועות אף הן: יותר גבייה, יותר אכיפה, פיתוח תשתיות, השקעה בחינוך ועוד.
מבקר המדינה בדק: היבטי משילות בנגב
(צילום: דוברות משרד מבקר המדינה)
תמונת המצב שמציג מבקר המדינה, ד"ר מתניהו אנגלמן, היא תוצאה של ביקורת שנעשתה בין השנים 2020-2018. כתוצאה מכך חלק מהנתונים לוקים בחסר. אחד מנתוני המפתח הוא האוכלוסייה. 268 אלף איש ואישה מונה האוכלוסייה הבדואית בנגב נכון לשנת 2018. מחברי הדוח הסתפקו בנתון הזה, למרות שנכון ל-2021 ניתן להעריך שהאוכלוסייה מונה כ-300 אלף איש, שכן קצב הילודה עומד על 10,000 לידות בשנה. אבל גם הנתון הזה לאו דווקא מדויק, שכן קיימים פערים רבים בדיווחים. למרות השקעות נרחבות של כספים, ניכר שדבר לא משתנה. האוכלוסייה הענייה ביותר היא זו שמעורבת באירועי עבריינות רבים. "על ממשלת ישראל מוטלת האחריות להגברת המשילות בנגב".
אחת הסיבות היא תת התפקוד של הרשויות המקומיות, שלא יכולות להעניק לתושבים שירותים בסיסיים. במועצות האזוריות נווה מדבר ואל-קסום חסרות 91% מהתשתיות הציבוריות, בהם מים, חשמל, ביוב, כבישים ותקשורת. כאשר ברשויות הבדואיות אחוז גביית הארנונה עומד על בין 15% ל- 38% בלבד, במקרה הטוב. כתוצאה מכך הן נמצאות במצב תמידי של כמעט קריסה. לשם השוואה, גביית הארנונה בשאר הרשויות בדרום עומד על 84%.
בכל הנוגע לרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, הרי שהיא ביצעה באופן חלקי את היעדים שלה. מתוך 2,000 מגרשים לפיתוח שהציבה כיעד בתוכנית העבודה פותחו 758 בלבד. נכון להיום הרשות גיבשה הצעה להשלמת הסדרת ההתיישבות עד 2030, אך טרם אושרה תוכנית אב מתוקצבת ליישובים הבדואים בנגב מעבר לתוכנית חומש שמסתיימת ב-2022.
הדוח מתחיל בתיאור המצב הרע של האוכלוסייה הבדואית בכל הנוגע לתפקוד הרשויות, האיתנות הפיננסית והמיצוי של תקציב תוכניות החומש, שלא נוצל במלואו על ידי חלק מהגופים, ולאחר מכן מגיע לפרק השלישי "תשתיות ממשלתיות וצבאיות- פגיעות ונזקים". בדוח הפגיעה בתשתיות מוגדרת כ"נפוצה". תוך עשור אירעו 1,150 אירועי חבלה בתשתיות חברת המים מקורות ונגנבו מים וציוד. בחברת חשמל מעריכים את הנזק הכלכלי בגין חיבורי חשמל פיראטיים ב-41 מיליון שקלים ב-2020 בלבד. למעשה, התיישבות לא חוקית של בדואים באזורים המהווים עורק מרכזי של תשתיות חשמל בארץ מונעים גם פיתוח. כך לדוגמה, ממוצע שנתי לקריאות בנושא תקלות בחברה עומד על כ-7%. ביישוב הבדואי אל סייד הקריאות על תקלה מגיעות ל-69%. תופעת גניבת המים והחשמל היא כל כך רווחת, עד שברשות להסדרת התיישבות הבדואים מסרו כי בחלק מהיישובים התופעה מגיעה לכ-50% עד 60% מצריכת החשמל והמים. בין היתר התופעה קיימת גם במבני חינוך, כאשר הגניבה נעשית בידיעת מנהלי המוסדות. למרות שפנו בנושא למשרד האנרגיה, לפרקליטות ולמשטרה הנושא אינו מקבל עדיפות.
חברות תשתיות הנפט והאנרגיה העריכו את הנזק לקווי דלק בכ-300 אלף שקלים בין השנים 2019-2017. ומה קורה עם בסיסי צה"ל? בשנים 2019-2018 היו 73 אירועי חדירה לשטח בסיס נבטים וזריקת אבנים. בבסיס צאלים היו 1,628 אירועי כניסה לשטחי אש, גניבת ציוד והקמת חממות קנאביס בין השנים 2017 ל-2020.
העבריינות בבסיסים הצבאיים עלתה לכותרות בשנים האחרונות. כך, לדוגמה, בדוח מתריעים מהקרבה של האוכלוסייה הבדואית לבסיס חיל האוויר נבטים. בין היתר ניתן לתצפת על הבסיס, ורעיית צאן סמוך לבסיס יכולה להסב נזקים אדירים. מחברי הדוח טוענים שהדבר בעל פוטנציאל לפגיעה במטוסים. בשנת 2018 התמודדו עם כ- 50 אירועים הקשורים לפגיעה בגדר, קרבה לגדרות ועוד. ובשנת 2019 התמודדו עם 23 אירועים. אבל האירועים המשמעותיים ביותר הם הפלישות לשטחי אש ואימונים בצאלים. בין השנים 2017 ל-2020 היו 50 אירועי גניבת ציוד במרחב המרכז הלאומי לאימונים ביבשה (מל"י), החולש על שטח של כמיליון דונם שטחי אש. היו 1,262 כניסות לשטחי אש, 22 אירועי חיתוך גדר הבסיס, 60 פריצות וגילוי של 185 חממות קנאביס. בשנים האחרונות הוקמו בשטחי האש של הבסיס מאות חממות קנאביס. מדי שבוע מושמדים בשטחי האש חממות המתגלות בעת אימונים בשטח, בסיוע הסיירת הירוקה.
נתונים מעניינים נוספים שמורים לחלק הרביעי והאחרון של הדו"ח, שכותרתו "אכיפה ובריאות הציבור". בדוח התייחסו לסחיטת דמי חסות מתושבי הנגב, המוכרת כ"פרוטקשן". בין השנים 2015 ל-2020 נפתחו 264 תיקי דמי חסות. כמעט חצי מהם, 47%, נגנזו. 87 תיקים הועברו לפרקליטות. ו-20% נמצאים בתהליכי סגירה. בדוח מציינים כי הנתונים של המשטרה אינם משקפים את התופעה במלואה, אלא רק את הדיווח. כך, לדוגמה, תופעת גביית דמי החסות באזור התעשייה "עמק שרה" בבאר שבע מולבנת באמצעות חשבוניות למתן שירותי שמירה.
נדמה שאין מפגע שהדוח לא עבר עליו, כולל בנוגע לנהיגה עבריינית בכבישים. 88% מהדוחות במרחב נגב על עבירות ביטוח רכב ניתנו לנהגים מהאוכלוסייה הלא יהודית בין השנים 2016 ל-2019. 57% מהדוחות בגין עבירות מסכנות חיים ניתנו לנהגים מהאוכלוסייה הלא יהודית וכן הלאה. 62% מהמעורבים בתאונות קטלניות הם מהאוכלוסייה הלא יהודית.
ישנה הסכמה גורפת כי תופעת הפוליגמיה פוגעת בחוסן של החברה הבדואית ובנשים ובילדים. שליש מהגברים הפוליגמיים הם אבות ל-10 ילדים ויותר. נכון לפברואר 2020 הוגשו 18 כתבי אישום בנושא, ואילו 345 תיקים נסגרו בין 2017 למרץ 2020. כלומר, רק 5% מהתיקים הגיעו לידי כתב אישום.
בסופו של דבר הדוח מתאר מדינה בתוך מדינה. ובמדינה שבה חיים רבים מהבדואים אין שירותי מים, חשמל, ביוב, דואר או שירותי הצלת חיים ראויים. ובמקום שאזרחים לא מקבלים שירותים ראויים מהמדינה, הם לא נשמעים לחוקים שלה.
מהרשות להסדרת התיישבות הבדואים נמסר בתגובה: "רשות הבדואים הגבירה משמעותית את פעילות התכנון והפיתוח בשנים האחרונות הרשות תכננה 150 אלף יחידות דיור ופיתחה מעל 40 שכונות חדשות ותחל בפיתוח 40 שכונות נוספות בשנה הבאה לאחר אישור התקציב, סך הכול הרשות אישרה כבר פרויקטים בהיקף של 5 מיליארד שקלים בשנים האחרונות וניתן לראות את הגידול המשמעותי בהיקפי הפעילות והתקציב בשנים האחרונות".
