בנאום מצמרר באירוע שאורגן על ידי האו"ם קראה הערב (שישי) התצפיתנית ששרדה את השבי, נעמה לוי, להציל את 48 החטופים והחטופה שנותרו מאחור. "כולכם ראיתם את הסרטון המזעזע שלי מהיום האפל ביותר בחיי. ב-7 באוקטובר 2023, נחטפתי – נגררתי באלימות מג'יפ שחור, פצועה, מבועתת, מדממת וחסרת אונים, מוצגת לעיני המון זועם ושונא, כשצלילי ירי וקריאות שמחה מהדהדים סביבי", שחזרה את רגעי החטיפה המזוויעים שהפכו לאחד מסמלי היום הנורא.
"זה היה רק היום הראשון בגיהינום", המשיכה, "הראשון מבין 477 ימים ארוכים ומייסרים". לדבריה, 477 ימיה בשבי יישארו חרוטים בגופה ובנשמתה לשארית חייה. "הימים הפכו לחודשים, וחודשים הפכו ליותר משנה. תקופות ללא אוכל או מים, סבלתי מתת-תזונה קשה, רעב בלתי נתפס ופציעות רבות שלא טופלו. הוחזקתי בתנאים סניטריים בלתי נסבלים, עם הפחד המתמיד שכל רגע עלול להיות האחרון שלי. אלה היו 477 ימים שבהם כל דקה מרגישה כמו נצח. הזמן שבו הוחזקתי כבת ערובה יישאר חרוט בגופי ובנשמתי לכל חיי", אמרה לנוכחים באירוע Hostages aid worldwide.
נעמה לוי באירוע של האו"ם: "ראיתי חטופים בגיהינום"
(צילום: Hostages aid worldwide)
בצל הרחבת מבצע מרכבות גדעון ב', וההערכה בישראל כי חמאס מעביר את החטופים ממקום למקום, סיפרה על החוויה האישית שלה: "הועברתי ממקום מסתור אחד למשנהו. היו תקופות שבהן הייתי לגמרי לבד, מבודדת מכל אינטראקציה אנושית. במקרים אחרים, הייתי עם נשים צעירות נוספות, חלקן פצועות קשה ונשארו ללא טיפול".
היא נזכרה ב"אחד הרגעים המפחידים ביותר" בשבי, כלשונה. "זה קרה כשנאלצתי לרוץ מבית לבית עם שני החוטפים שלי. מבועתת ותחת אש, שמעתי את היריות והקליעים שורקים ליד אוזניי. רצתי כמהר שיכולתי, מתקשה לנשום, בעוד החוטפים שלי טענו מחדש את כלי הנשק שלהם. הוחזקתי ימים באותו מקום מסתור מאולתר איתם, כמעט ללא אוכל, עם מעט מאוד מים וללא גישה לשירותים. בלילה, החוטפים שלי היו מתכוננים - לובשים אפודים מלאים ברימונים ותחמושת, מחזיקים את נשקם קרוב. בקושי הצלחתי לנשום, הייתי חלשה להחריד ופחדתי לחיי בכל רגע".
עם זאת, לדבריה, על אף ש"להיות מוסתרת מעל פני הקרקע היה נורא, שום דבר לא משתווה לחשכה ולאימה שהמנהרות מביאות איתן". היא המשיכה: "אלה אותן מנהרות שבהן יותר מדי אנשים חפים מפשע עדיין מוחזקים ברגע זה ממש. אני מבקשת מכם לעצור לרגע ולדמיין שאתם נאלצים להיכנס למנהרה חשוכה ועמוקה מתחת לאדמה. האוויר דל בחמצן, כמעט בלתי אפשרי לנשום עמוק, וכל ניסיון גורם לחנק. מובילים אתכם למזרן ספוג בלחות, ריח של עובש בכל מקום, חודר עמוק לריאות. זה מה שהרגשתי כשהובאתי למנהרות בפעם הראשונה - הראשונה מבין פעמים רבות וימים אין-ספור".
היא קראה לשחרור כל החטופים שעדיין מוחזקים ברצועת עזה, גם לאחר כמעט שנתיים שלמות. "כשאני עומדת כאן לפניכם, ישנם חטופים שסיוטם לא הסתיים. את חלקם ראיתי במו עיניי בגיהינום הזה. פניהם לא עוזבות אותי. קולם מושתק. העולם רואה רק קטעים מסבלם בסרטונים מזעזעים. לכן אני כאן כדי להיות קולם. שמונה חודשים חלפו מאז ששוחררתי מהגיהינום הזה, אך הידיעה שברגע זה ממש, בכל יום חדש שאני חווה, ישנם אנשים כמוני ששרודים בקושי תחת עינויים - היא בלתי נסבלת".
"בנים, אבות, אחים ובת אחת שחייבים להציל. משפחות וחברים ממתינים ליקיריהם ונלחמים לסיים את הייסורים שלהם, בדיוק כפי שהייתם נלחמים אם הבלתי נתפס הזה היה קורה לאחד מיקיריכם. זו הסיבה שאני כאן היום, משתפת את סיפורי איתכם. אני כאן כדי לזעוק עבורם, ממעמקי הגיהינום שבו קולם לא נשמע. קולם של אנשים צעירים ויפים, שעבורם עדיין יש תקווה – התקווה להחזירם לחופש, לחיים שמגיעים להם כל כך אחרי שנתיים ארוכות של ייסורים. חופש שמגיע גם למשפחותיהם. שוחררתי לאחר 477 ימים הודות להסכם שהושג במשא ומתן".
"הזמנים הקשים ביותר מבחינה נפשית במהלך השבי היו התקופות שבהן לא היו חדשות כלל על משא ומתן. כשאתה מבין שהכול תקוע, התקווה מתחילה לדעוך, וכל שנותר הוא להתפלל ולנסות לשמור על שפיות - ממתין לכך שהשיחות יתחדשו, והחופש ירגיש אפשרי שוב. אתם - כל אחד מכם כאן היום - אנשים שחייהם מוקדשים לדיפלומטיה, לרצון חופשי ולמציאת פתרונות. אני מפצירה בכם: אין משבר דחוף יותר לסיים מאשר המצב הבלתי נסבל הזה של החטופים. דיפלומטיה והסכם החזירו אותי. אותה דיפלומטיה חייבת להחזיר את כל האנשים שניתן עדיין להציל - את החיים לשיקום ואת המתים לקבורה בכבוד. זה בידיים שלכם לעצב את העולם שבו אנו חיים, ואת העולם שנשאיר לדור שלי ולדורות הבאים".
היא חתמה את נאומה בקריאה לפעולה מצד הקהילה הבינלאומית: "אז בבקשה - פעלו. מצאו פתרון מיד. הצילו את החיים החפים מפשע האלה, כי כשתעשו זאת, זה כאילו הצלתם את העולם כולו. החזירו את כולם הביתה - עכשיו".
פורסם לראשונה: 18:54, 19.09.25
