יסמינה חטאר, אלמנתו של רס"ל מאהר חטאר ז"ל, שנהרג בלילה שבין שבת לראשון במוצב בדרום לבנון לצד סמ"ר אור דמרי, מספרת ל-ynet על ההחלטה האמיצה של בעלה להתגייס, על הכניסה ללבנון ועל הקושי להמשיך את החיים בלעדיו. "תמיד ידענו מהן הסכנות, ידעתי שזה עלול להיגמר יום אחד בדפיקה על הדלת", היא אומרת בכאב. "זו לא הפעם הראשונה שהוא נכנס לשם, לקחנו הכול בחשבון. היינו מודעים למה יכול לקרות, הוא פשוט נכנס ונלחם".
מאהר, לוחם צמ"ה באוגדה 91 בחיל ההנדסה הקרבית, נהרג יחד עם סמ"ר אור דמרי ז"ל במוצב מגן צבעוני הסמוך למרגליות שברכס רמים, אחד מהמוצבים החדשים שהקים צה"ל בתום התמרון הקרקעי האחרון בלבנון. כוח של הנדסה קרבית שכלל שני דחפורי D9 יצא לחלץ טנק של גדוד 601 שנתקע. במהלך החילוץ, נפגע אחד מדחפורי ה-D9 של אוגדה 91, ייתכן מפצמ"ר שפגע במכל דלק או מטיל, מה שגרם למותם של השניים. מיד לאחר מכן, הופעלו מטחי אש כבדים והותקפו מטרות רבות באמצעות מטוסי קרב באזור.
ההחלטה של חאטר (38), תושב מג'דל שמס, להתגייס לצה"ל לא הייתה פשוטה. "הייתה כאן התנגדות מוחלטת לכל דבר שנקרא גיוס. זה לא היה מקובל ולא נהוג פה", מספרת יסמינה. "אבל מאהר החליט בנחישות ללכת בדרך הזאת. זה באמת מה שהוא רצה. הוא עשה את זה באומץ לב, מהלב. הוא רצה להגן על המדינה ולהיות חלק ממנה. הוא תמיד אמר לי: 'זו שליחות. להיות חלק מהמדינה כאזרח ישראלי'. למרות כל הסכנות, הוא אמר: 'אני רוצה את זה ואני אעשה את זה'".
4 צפייה בגלריה
חטאר ז"ל ואחת מבנותיו. "למרות הסכנות, הוא אמר: 'אני רוצה את זה'"
(צילום: באדיבות המשפחה)
חטאר הוא החלל השלישי ממג'דל שמס במערכות ישראל. קדמו לו שני נופלים ב-1952 ו-1988. ביישוב נטו בעבר לא להתגייס לצה"ל, מפני שחוק גיוס חובה לא חל על תושבי האזור הדרוזים ובשל העובדה שכמה מהם לא היו בעלי אזרחות ישראלית. בשנים האחרונות חל שינוי שהעיד על מגמה חדשה של השתלבות בצבא בקרב הדור הצעיר, ובעקבות כך כ-150 צעירים מהיישוב התגייסו לצה"ל.
עוד לפני הטבח בסווידא והאירועים בסוריה, שנתנו מוטיבציה לצעירי רמת הגולן הדרוזים להתגייס, בניגוד למה שהיה נהוג, יסמינה מדגישה שחאטר החליט להתגייס הרבה לפני כן: "הגיוס היה לפני כל מה שקרה שם. אבל הטבח בסווידא נתן מודעות להרבה אנשים. צעירים רבים לקחו יוזמה והחליטו להתגייס. זה היה רגע של פריצת דרך עבורם להבין שאם אנחנו לא נעמוד כאן במדינה שלנו, זו תהיה טעות לא להיות חלק ממערך ההגנה והשמירה על המדינה".
הוא הותיר אחריו גם שתי בנות, שמתקשות מאוד להתמודד עם האובדן: "בהתחלה הן ניסו להדחיק את מה שקרה, לא רצו להאמין. ואז, אתמול בערב, נפל להן האסימון. הן הבינו שאבא שלהן נהרג ולא יחזור. זה קשה מאוד, ההתמודדות תהיה נוראה.
4 צפייה בגלריה
"בהתחלה הן ניסו להדחיק, לא רצו להאמין שהוא נהרג". מאהר חטאר ז"ל ומשפחתו
(צילום: באדיבות המשפחה)
"יש לי משפחה מדהימה שתומכת - ההורים שלי, ההורים שלו, כולנו מלוכדים", אומרת יסמינה. "אני אדם חזק, גם אם אני נשברת לפעמים, בוכה ולוקחת ללב את הכאב. זה אובדן קשה מאוד, אבל אני חייבת להיות חזקה. יש לי שתי בנות שאני חייבת לגדל ולדאוג להן".
השיחה האחרונה עם בעלה נחרתה בזיכרונה: "ביום שבת עשינו שיחת וידאו. הוא ראה אותנו, דיברנו. שאלתי אותו איך הוא מרגיש, מה הוא אוכל ושותה. גם הבנות שאלו אותו שאלות. הוא אמר לי: 'תשמרי על הבנות'. זו הייתה השיחה האחרונה שלנו. ביום ראשון כבר הגיעה הבשורה הנוראה".
