הנאום המסית והמשתלח של ראש הממשלה היוצא נתניהו כנגד חברי הכנסת הערבים הזכיר לנו עד כמה קריטית החלפת הממשלה הזאת. ראשיה ושריה סימנו שוב ושוב אויבים מבית, תקפו שומרי סף ונרמלו שיח גזעני. דור שלם למד שכוחנות מתוגמלת, שנאה מביאה קולות ושפשרה היא בגידה. גם זו תוכנית לימודים, רק לא רשמית.
(צילום: shutterstock)
המשימה הראשונה של גדי איזנקוט היא להחליף את ממשלת נתניהו. אבל חילופי שלטון הם רק תנאי לתיקון - לא התיקון עצמו. המשימה החשובה לא פחות היא למנוע מהפוליטיקה הזו לחזור בעוד ארבע שנים.
בבחירות האחרונות הצביעו לראשונה כ-640 אלף צעירות וצעירים, ובהם יותר מ־118 אלף צעירים ערבים. הם עברו מילדות לאזרחות בתוך רצף של משברים: קורונה, חוסר יציבות פוליטית, המאבק בהפיכה המשטרית, טבח 7 באוקטובר, מלחמות ואזעקות. למעט הפוגה קצרה, הם הכירו הנהגה אחת ושפה פוליטית אחת - פחד ואלימות.
לכן, המאבק על דמותה של המדינה עובר דרך הכיתה בחינוך לדמוקרטיה. הממשלה הבאה חייבת להעניק לבני ובנות הדור הצעיר כלים שיאפשרו להם להיות אזרחים ואזרחיות פעילים בדמוקרטיה.
חינוך לערכים דמוקרטיים אינו עוד פרק בבחינת הבגרות באזרחות. הוא צריך להתחיל בגן, להמשיך בכל שנות בית הספר ולחבר בין ידע, מיומנויות וערכים: להכיר את מוסדות השלטון ואת גבולות כוחם, לפתח חשיבה ביקורתית, להבחין בין עובדה לתעמולה, להתפשר ולהתארגן כדי להשפיע. חינוך שכזה צריך להתקיים באקלים הבית-ספרי עצמו, במקום שבו תלמידים לומדים לשאול, לחלוק, להקשיב ולהשפיע.
יש צורך בגיבוי
לשם כך נדרשים נשות ואנשי חינוך שיודעים כיצד לנהל דיון על נושאים שנויים במחלוקת ומקבלים גיבוי לעשות זאת. באקלים הנוכחי, מורים נמנעים מכל שיח שהוא, לבל יהפכו לסרטון בטיק טוק ולמושא ללינץ' ברשתות. מערכת חינוך שמפחדת ממחלוקת אינה יכולה לגדל אזרחים דמוקרטיים.
בעולם בכלל ובישראל בפרט חינוך לחברה משותפת הוא המבחן המעשי לחינוך לדמוקרטיה. במערכת המפוצלת לזרמים נפרדים, צעירים יהודים וערבים מסיימים 12 שנות לימוד בלי לפגוש את בני החברה האחרת. מפגש ביניהם הוא תשתית אזרחית חיונית. על מנת שיוכלו להכיר, להתווכח ולבנות אמון גם כשהמחלוקת עמוקה. להסכים שלא להסכים ולראות במי ששונה ממני שותף לגיטימי ושווה במרחב האזרחי. לשם כך, נדרש תהליך מתמשך, שמתחיל בגיל צעיר והופך לחלק קבוע מן החינוך בישראל.
חינוך אינו תחליף להשקעה שוויונית, למאבק בפשיעה בחברה הערבית או לשותפות פוליטית אמיצה. אבל בלעדיו, גם ממשלה טובה תתקשה לתקן את הנזק שנעשה כאן
המבחן הזה אינו נעצר בפתח הכיתה. הוא מתחיל בהרכבת הממשלה. ממשלת שינוי אינה יכולה לשעתק, בגרסה מנומסת יותר, את הדה-לגיטימציה של הימין לציבור הערבי ולנציגיו הנבחרים. אי אפשר להיות ליברלי ודמוקרטי ולפסול מראש את נציגיהם של חמישית מאזרחי ישראל.
כך שעצם השותפות של נציגי הציבור הערבי בממשלה היא שיעור בסיסי באזרחות. הממשלה היוצאת העבירה לצעירים מסר שכוחנות והסתה משתלמות פוליטית. הממשלה הבאה יכולה להציב להם מודל אחר של ישראליות: מנהיגות שמבוססת על שותפות, אחריות, הכלה ויכולת לנהל מחלוקת בלי להפוך את האחר לאויב.
עבור צעירים ערבים, שגדלים בצל פשיעה מדממת והפקרות מצד הרשויות שאמורות להגן עליהם, שותפות פוליטית תוכיח שהצבעתם נספרת ושיש להם דרך לשנות. המסר עבור הצעירים היהודים קריטי אף הוא: האזרחים הערבים שותפים לחברה ולמדינה, וכפועל יוצא מכך לשלטון.
מיכל סלעצילום: ג'ינאן חלביבמחנה הליברלי כבר נפלה ההבנה שתיק החינוך אינו פרס ניחומים שמחלקים בסוף המשא ומתן הקואליציוני. כעת יש לדרוש שקווי היסוד של הממשלה יכללו תוכנית מחייבת ורב-שנתית לחינוך לדמוקרטיה מגיל הגן ועד י"ב, הכשרה וגיבוי למורים, שילוב אוריינות אזרחית בכל מקצועות הלימוד, ומפגשים מתמשכים בין תלמידים יהודים וערבים כחלק מהתשתית החינוכית.
חינוך אינו תחליף להשקעה שוויונית, למאבק בפשיעה בחברה הערבית או לשותפות פוליטית אמיצה. אבל בלעדיו, גם ממשלה טובה תתקשה לתקן את הנזק שנעשה כאן.
הכותבת היא מנכ"לית גבעת חביבה, המרכז לחברה משותפת
