זה היה לילה סוער בכל מובן: דניאל בלאיש, סטודנט בן 25, רק השתחרר משירות מילואים בגבול הצפון, וכבר נקרתה בדרכו הזדמנות נוספת להציל חיים. הפעם את חייו של גבר שהיה שרוי במצוקה של ממש, וביקש להיכנס אל תוך הים בלילה קר וגשום ולסיים את חייו. כעת בלאיש משחזר את מה שאירע אז על החוף ובתוך המים. צפו בעדות הדרמטית של דניאל:
בשני בערב, בעודו ממלצר במסעדה בחוף סירונית בנתניה, הבחין בלאיש בגבר כבן 50 שנכנס למסעדה. "הוא ביקש שאשמור לו את המפתחות, הטלפון והארנק", משחזר בלאיש, "זה קורה הרבה כשלקוחות רוצים לצאת לטייל על הים". כשהגבר איחר לחזור, בלאיש התחיל לחשוש. ואז נכנסה אשתו, והתמונה העגומה החלה להתבהר.
"היא שאלה אותי אם ראיתי את בעלה והבינה שזה הארנק שלו אצלי", מספר בלאיש, "ואז היא אמרה לי שהוא מתכוון ליטול את חייו. בהתחלה הייתי בהלם, ואז ראיתי היא מתכוונת לצאת בריצה מהמסעדה ולהיכנס אחריו למים. יצאתי כדי לעצור אותה, ראיתי אותה עומדת על החוף וצועקת לבעלה: 'תחזור אלינו, איפה אתה? תנסה לחזור', ואני שומע שהוא עונה לה משהו כמו 'אני כבר לא יכול'. אני חושב שבשלב הזה הוא רצה לחזור אבל כבר לא היה לו כוח".
בלאיש החליט שהוא מוכרח לעשות מעשה. הוא ביקש מאשתו של הטובע להתקשר ולהזעיק את כוחות ההצלה, והודיע לה שהוא נכנס אחריו. "חשבתי שאני מגיע אליו תוך חמש דקות וחוזר", הוא משחזר, "הגעתי אליו, דיברתי איתו והחזקתי לו את היד. הוא התנשף כבר מאוד. הוא אומר לי שאין מצב שהוא יוכל לחזור, שאין לו כוח. בינתיים הרוח נגדנו ואנחנו נסחפים. ניסיתי לשחות ואני מרגיש שאנחנו מתקדמים שני מטר וחוזרים אחורה עשר מטר בגלל הרוחות. חשבתי שהאפשרות היחידה היא לחכות. ניסיתי להראות לו איך לצוף על הגב, אבל הוא לבש הרבה שכבות, מעיל וסוודר, והיה כבד. הוא לא הצליח. ושוב אנחנו נסחפים".
בינתיים על קו החוף התאספו בני משפחתו של הגבר הטובע, וכל צוות המסעדה. "ראיתי אותם צועקים לנו מהחוף, אבל לא שמעתי מה הם אמרו כי האוזניים שלי היו בתוך המים. פתאום שמענו את האמבולנס מגיע, וחיכינו שיגיע גם כוח ימי. הרוחות התחזקו, והתחיל גשם סוער. אנחנו מתחילים להיחנק ממי הים שנינו, והוא אומר לי 'ביי, אני נכנס למים'. אני מפציר בו שאני לא הולך לתת לזה לקרות, שלא באתי עד כאן כדי שזה יקרה. הכנסתי את כל הראש פנימה ומשכתי אותו למעלה. אמרתי לו שיהיה איתי רק עוד כמה דקות, שאנחנו תכף יוצאים".
בסופו של דבר הגיעו שני מצילים וחסקה. "היינו ארבעתנו על החסקה. נרגעתי והגענו עד לחוף, שם פגשנו את כוחות ההצלה ופינו אותנו לבית החולים לניאדו". בלאיש מספר כי טופל בצורה הטובה ביותר, וכי התרגש ממחווה אחת קטנה לכאורה: "גיסתו של הגבר הטובע הייתה איתי כל הזמן. לא זזה ממני, במקום להיות איתו. זה מאוד ריגש את שנינו". בלאיש, שעלה לארץ בגיל 18 מצרפת, מספר בהתרגשות שלמרות סכנת החיים הברורה - הוא ממש לא מתחרט על מה שעשה. "אני לא ממליץ לאף אחד לעשות את זה, אבל אני צעיר ויש לי כוחות - הייתי חייב לפחות לנסות לעשות כל מה שאני יכול".