בעוד סגן נשיא ארצות הברית, ג'יי די ואנס, שידר אופטימיות בשיחות המו"מ עם איראן בשווייץ, הנשיא האמריקני דונלד טראמפ יצא ברצף התבטאויות ששלחו מסרים סותרים בכל הנוגע ליחס כלפי טהרן, ישראל והמזרח התיכון. בריאיון ברשת פוקס ניוז, ובפוסט ברשת החברתית Truth Social, איים טראמפ כי ישתלט על מצר הורמוז, הזהיר מפני המשך העשרת האורניום והצהיר כי בתום תקופת 60 הימים, שנקבעה במזכר ההבנות, הוא "יוכל לעשות מה שירצה".
3 צפייה בגלריה
משחק את "השוטר הרע". טראמפ בפסגת G7
(צילום: Anna Moneymaker / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
למעשה, טראמפ משחק את תפקיד "השוטר הרע". במקביל הוא אף איים במפורש שאם איראן לא תרסן את חיזבאללה בלבנון – ארצות הברית תכה בה "חזק יותר" מכפי שעשתה בעבר. אלא שבאותו זמן בדיוק, סגן הנשיא ואנס יושב בשיחות בשווייץ עם נציגים איראנים ומנסה לקדם את המסלול הדיפלומטי. בעוד ואנס משדר פיוס, הידברות והמשך המשא ומתן, טראמפ משדר אולטימטומים, איומים ושפת כוח.
נראה כי מדובר באסטרטגיה אמריקנית מכוונת: ואנס מחזיק את הגזר, טראמפ מנופף במקל. אלא שכאן נכנסת גם הפוליטיקה. בימים האחרונים ספג טראמפ ביקורת קשה, הן בישראל והן בתוך ארצות הברית, על מזכר ההבנות עם איראן. מבקריו טענו כי הוא העניק לטהראן הפוגה משמעותית מבלי לטפל בסוגיות היסוד שהטרידו במשך שנים את ישראל ומדינות האזור: פרויקט הטילים הבליסטיים, המשך התמיכה בארגוני הטרור והפרוקסי האיראניים, והניסיון האיראני לבסס טבעת חנק אזורית סביב ישראל.
לכן ניתן לראות בהתבטאויות האחרונות ניסיון לבצע תיקון תדמיתי. טראמפ ביקש להבהיר כי ההסכם אינו סוף פסוק, אלא רק הארכה זמנית של הפסקת האש, שהוא עדיין מחזיק באופציה הצבאית - ושאיראן עלולה לשלם מחיר כבד אם תפר את ההבנות.
מה שגרם לשינוי בעמדת טראמפ הוא שילוב של כמה דברים: שיחה ארוכה עם הסנטור הרפובליקני לינדסי גראהם והמסרים משגריר ישראל בוושינגטון יחיאל לייטר - שאמר לבית הלבן שהאיראנים מעודדים את חיזבאללה להפר את הפסקת האש ולתקוף בידיעה שישראל תגיב. בכך טהרן מנסה לגרום לאמריקנים לכעוס על ישראל שלכאורה "מחבלת בהסכם" - ומנסים להעלות לקבל הטבות נוספות מהאמריקנים.
הסנטור גרהאם אמר כי דיבר עם טראמפ בשבוע שעבר במשך ארבע שעות וחצי - וכי הוא סבור שההסכם עם איראן ייכשל. בציוץ שפרסם, הוא הסביר מה ייקרה בעקבות כך: "טראמפ ישתלט בכוח על מצר הורמוז - וארה"ב תגבה אגרה מכל מי שיעבור בו כדי לממן את המבצע. אנחנו רוצים שהדיפלומטיה תצליח. אבל אם איראן תנסה לבחון אותנו, נחסל אותה".
גרהאם המשיך ואמר כי "במהלך שנת 2026 נרחיב את הסכמי אברהם וננסה לצרף את סעודיה להסכמי אברהם שזה שינוי אדיר במזרח התיכון. ואם איראן תערער על השליטה האמריקאית במצר הורמוז - נמחק אותה. אם איראן תתקוף את ישראל באמצעות חיזבאללה בלבנון - המדיניות החדשה תהיה שאנחנו נתקוף את איראן.
לא מבין את המזרח התיכון
אך בניסיון לתקן, טראמפ יצר בעיה חדשה. החלק שהדהים במיוחד גורמים בישראל היה דווקא דבריו על לבנון. בזמן שחיילי צה"ל ממשיכים לשלם בחייהם במאבק מול חיזבאללה, טראמפ בחר להביע אכזבה מכך שישראל "לא מצליחה להזיז" את ארגון הטרור, ואף רמז כי נשיא סוריה אחמד א-שרע היה מסוגל לבצע עבודה טובה ומדויקת יותר.
מבחינת ירושלים, מדובר באמירה חריגה ואף פוגענית. היא מתעלמת מהמחיר הכבד שישראל משלמת בלחימה המתמשכת מול הארגון השיעי, ומתעלמת גם מהעובדה שחיזבאללה הוא בראש ובראשונה זרוע אסטרטגית של איראן, ולא בעיה טקטית שניתן לפתור באמצעות עוד כוח מקומי בדרום לבנון. לא במקרה, גורמים בישראל הגיבו בהלם. כפי שהגדיר זאת גורם ישראלי: "הזיה מוחלטת. פשוט לא מצליחים להבין אותו".
מעבר לעלבון הישראלי, ההתבטאויות הללו חושפות גם את מקור הדאגה האמיתי בוושינגטון - החשש שההסדר המתגבש מול איראן יתמוטט בגלל ההתלקחות בלבנון. טראמפ למעשה משגר מסר ישיר לטהראן: אם אתם רוצים לשמור על ההבנות איתנו, תדאגו שחיזבאללה יירגע. מבחינתו, לבנון הפכה למבחן של רצינות איראנית. אם הפרוקסי ממשיך להסלים, הדבר מעמיד בסכנה את כל המהלך המדיני.
אלא שכאן טמון גם הכשל המרכזי בתפיסתו. טראמפ ממשיך להסתכל על המזרח התיכון דרך עדשה של עסקאות, מנופי לחץ ואיומים אישיים. הוא מאמין שמספיק להרים את הקול, לאיים בעוצמה ולשכנע את הצד השני שהמחיר יהיה כבד מדי. אלא שהמציאות האזורית מורכבת הרבה יותר - חיזבאללה אינו תמיד כפתור שטהרן לוחצת עליו לפי דרישה. גם לא כל המשברים באזור נפתרים באמצעות ציוץ, איום או דד-ליין של 60 יום. במזרח התיכון, מילים אינן תמיד תחליף למעשים.
לכן, אם מטרתו של טראמפ הייתה להרגיע את מבקריו ולהוכיח שהוא עדיין קשוח מול איראן – הוא אכן הצליח לשדר כוח. אבל באותה נשימה הוא גם פגע בישראל, יצר בלבול לגבי המדיניות האמריקנית בלבנון, וחיזק את התחושה שבנושאים רבים הוא עדיין מתקשה להבין את המורכבות האמיתית של הזירה המזרח-תיכונית.
במילים אחרות: טראמפ ניסה לתקן את הרושם שהותיר ההסכם עם איראן. הוא יצא לתקשורת עם פטיש ביד, אבל במקום להבהיר את התמונה הוא בעיקר הפך אותה לעקומה יותר.
