מאז פרוץ המלחמה מול איראן וההסלמה האזורית, התרגלנו לשמוע את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מצהיר שהכלכלה האיראנית מרוסקת ושהמשטר נמצא על סף תהום. רבים מיהרו לזלזל ולפטור זאת כרטוריקה פוליטית, אבל סדרת תיעודים אותנטיים שמגיעים בימים אלו מתוך איראן מוכיחים שייתכן והוא פשוט רואה את מה שהעולם בוחר להחמיץ: מדינה בנפילה חופשית.

אינפלציה של פעם בחיים

המספרים היבשים של הכלכלנים לא מצליחים לתאר את האימה של האזרח האיראני הממוצע. באחד התיעודים המטלטלים שמופצים כעת, מוצגת השוואה בלתי נתפסת של כוח הקנייה באיראן לאורך השנים.
מה שניתן היה לקנות רק לפני קצת יותר משני עשורים ב-500,000 טומאן (המטבע המקומי) - 10 מטבעות זהב מלאים - מספיק היום בקושי למגש פיצה אחד. סכום של מיליארד טומאן, שבעבר היה רוכש מפעל בינוני, קונה היום בקושי מכונית משפחתית פשוטה.
צעירה איראנית אחרת מתארת בייאוש את המציאות הכלכלית שלה: "בתוך חצי שנה בלבד, מחיר של אייפון זינק למחיר שהיה פעם של אופנוע; מחיר אופנוע הגיע למחיר של מכונית; ומכונית כבר עולה כמו בית". זהו דור שלם שחלומותיו על חיים בסיסיים התרסקו.

כששמן לבישול הופך ליעד מבוצר

הייאוש הכלכלי באיראן הגיע לרמה שבה מוצרי יסוד הופכים למוצרי יוקרה. בתיעוד סוריאליסטי מסופרמרקט איראני, נראים בקבוקי שמן לבישול שעליהם הוצמדו זמזמים ואמצעי מיגון נגד גניבות. "זה הגיע למצב שהם חושבים שנרצה לגנוב שמן", אומרת האזרחית שתיעדה את האירוע. כשמצרך בסיסי כל כך דורש אבטחה, זהו סימן מובהק לכך שהחברה נמצאת על סף רעב.

המלחמה שחיסלה את התעשייה

המצב החמיר משמעותית בעקבות המלחמה, שגובה מחיר כלכלי ישיר מאזרחי המדינה. בתיעוד מהעיר נאקאדה, צעיר צילם מפעל תעשייתי שהופצץ ונהרס לחלוטין. הוא מסביר שהמפעל נסגר וכל העובדים נותרו מחוסרי עבודה, ללא רשת ביטחון.
"אני מקווה שהשלטון המושחת הזה ייפול כמה שיותר מהר", הוא זועק למצלמה, "כדי שהביטחון הלאומי והפרנסה שלנו יחזרו". זהו המחיר האמיתי שאזרחי איראן משלמים על הרפתקאות המשטר.

"פמיניזם" בגרוש ודור אבוד

המשטר מנסה מדי פעם לייצר מצגי שווא של עוצמה, אך אלו מתרסקים אל מול המציאות. בניסיון לייצר תעמולה של "פמיניזם אסלאמי" וכוח נשי, הופץ סרטון של נשים - ככל הנראה תומכות משטר או נשות בסיג' - כשהן חוגגות על רכב צבאי ומנופפות בנשקים.
אלא שהסרטון הזה נערך מחדש על ידי הגולשים; הוצמד לו שיר סאטירי ולועג, ובסופו מופיעה צעירה איראנית (כנראה גולה) שפשוט פורצת בצחוק לנוכח השטות הזו. הצחוק הזה מסמל יותר מכל את הבוז של הצעירים האיראנים לתעמולה הממשלתית.
את הייאוש העמוק של הצעירים מבטא היטב ראפר מקומי, שמצולם על רקע מגדל מילאד בטהרן. במילים כואבות הוא מדבר על דור שהתקווה ניטלה ממנו וששנותיו היפות נגזלו לטובת משטר שמשחק בחיי אזרחיו.

מה קורה בצמרת השלטון?

ואם לא די בקריסה מבית, נראה שגם בצמרת שורר כאוס המעיד שייתכן כי יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. בשלט חוצות ענק שנחנך לאחרונה בעיר משהד לזכרם של בכירי המשטר שחוסלו, שולבה במפתיע גם תמונתו של מוג'תבא ח'אמנהאי, בנו של המנהיג העליון.
ייתכן שאותם גורמים שתלו את השלט פעלו בניתוק מוחלט, ואולי, מבלי לשים לב, חשפו את האמת שהמשטר מנסה להסתיר בכל כוחו על גורלו של הבן.
הטרגדיה האמיתית היא שגם אם מחר בבוקר ייחתם הסכם שיסיר את הסנקציות, הנזק לתשתית הכלכלית והחברתית באיראן הוא בלתי הפיך. טראמפ אולי זכה ללעג כשהתריע על כך מאז תחילת המלחמה, אבל עבור עשרות מיליוני איראנים, המציאות הזו אינה הערכה פוליטית, היא סיוט קיומי מתמשך.
אפי בנאי, מומחה ומרצה על רשתות חברתיות באיראן