בבית העלמין קריית שאול בתל אביב הובא היום (שישי) למנוחות שר האוצר לשעבר אברהם (בייגה) שוחט שהלך לעולמו בגיל 87. "בשיחה האחרונה בינינו הוא ידע שימיו קצרים, אבל ביקש ממני 'עשה לי טובה, תבטיח לי שתשמרו על מה שנשבר'", אמר בדמעות חברו של שוחט - שר החקלאות לשעבר חיים אורון (ג'ומס).
הלווייתו של שר האוצר לשעבר אברהם בייגה שוחט
(צילום: אביגיל עוזי)
שוחט, לשעבר ראש העיר ערד וממקימי קיבוץ נחל עוז, היה נשוי לתמה המנוחה, בתו של ראש הממשלה השלישי לוי אשכול. הוא כיהן כשר האוצר בין 1992 ל-1996 בממשלותיהם של יצחק רבין ושמעון פרס, ולאחר מכן בין 1999 ל-2001, בזמן כהונתו של אהוד ברק כראש ממשלה. ביום רביעי הודעה בית החולים איכילוב בתל אביב על מותו של שוחט שהותיר אחריו שלושה ילדים ושבעה נכדים.
מאות בני אדם, בהם נשיא המדינה לשעבר ראובן (רובי) ריבלין, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, וחברי הכנסת מרב מיכאלי ואיימן עודה, ליוו את שוחט בדרכו האחרונה. ראש העיר תל אביב-יפו רון חולדאי ספד: "בייגה, היית יקיר העיר. אהבתי אותך מאוד, קשה לי לדבר עליך בגוף שלישי". חולדאי סיפר על הפגישה הראשונה עם שוחט ב-1983: "אני מפקד בסיס נבטים והוא ראש העיר ערד. עמוס עוז הפגיש בינינו, לא האמנתי שאיש של מילים יכיר לי מודל לעשייה. הוא היה במכנס קצר רחב, חולצה גדולה וסנדלים. לא דרך שבה אתה מדמיין ראש מועצה".
חולדאי אמר עוד: "היה לו מעמד בכיר בנגב כולו. מצאתי את עצמי מתייעץ איתו. מרבית ילדי נבטים, כולל שלי, למדו בערד. כשהלכתי בעיר ברחוב הייתי שואל 'איך בייגה?', לא היה אחד שלא חייך ואמר - 'הוא אחלה'. היה גם ויכוח גדול בינינו, הוא שר אוצר ואני ראש עיר בשנתו הראשונה. העובדה שנשארנו חברים אחרי זה היא בזכות יכולתו של בייגה לצאת מוויכוח מר בלחיצת יד. כולנו כאן היום להסביר כמה אנחנו זכינו להיות חברים של בייגה. שלום חבר, יהיה זכרך ברוך".
9 צפייה בגלריה
"כולנו כאן היום להסביר כמה אנחנו זכינו להיות חברים של בייגה". ההלוויה בתל אביב
(צילום: אביגיל עוזי )
חברו השר לשעבר אורון אמר: "מה מביא נערים בני 18 לצאת מתל אביב אל שערי עזה לנחל עוז? מה מביא מי שלמד להנדס בטכניון ללכת עם זוגתו לקצה המדבר, לערד, לא לתפוס ג'וב, לא להיות בחברת נדל"ן, מה האינטרס? בייגה היה שילוב מיוחד של מהנדס וחולם. מבחינתו כביש 6 זה לא מאות קילומטרים של אספלט, זה עורק חיים. כך הוא הסתכל עליו.
"בייגה לא חיפש משרות, המשרה מבחינתו הייתה שותפות בסוג של קבוצת אחריות למפעל הזה כולו. אפילו בימיו האחרונים שאל אותי, 'מה מצב מפלס הכינרת?', כאילו הוא עכשיו דואג לכמות המים לכל האוכלוסייה. רק בשבוע שעבר הוא שאל אותי 'מה מצב הבצורת בנגב? ירד מספיק גשם?' זה היה כשתל אביב טבעה בגשם, אבל בנגב לא ירד כלום. זה היה בייגה, גם בימיו האחרונים".
אורון אמר עוד: "בשיחה האחרונה בינינו, ביום בחמישי שעבר, הוא הבין שזו אחת השיחות האחרונות, הוא ידע שימיו קצרים אבל הוא ביקש ממני - 'עשה לי טובה, תבטיח לי שתשמרו על מה שנשבר. תבטיח לי שתצליחו להחזיר את המסלול למקום שכל כך הרבה נלחמנו עליו'. בייגה אני לא יכול להבטיח לך את זה, אבל אני יכול להבטיח לך שנעשה את הכול שהחלום שלך ימשיך להיות החלום שלנו. נוח על משכבך".
תמרה, חברת המשפחה, סיפרה על בייגה האיש: "בייגה לא רצה לעבור לחיים אחרים, בגלל האהבה שלו לחיים. היו אומרים עליו שהוא נס רפואי, הוא היה אומר לי 'אני האדם החולה הכי בריא בארץ'. שאלתי אותו - 'בייגה איך עישנת 80 סיגריות ביום?' הוא אמר לי 'את טועה, עישנתי 90'. עד שהוא טס לאיטליה ופגש איזה קוסם שגרם לו להפסיק, אבל זה לא היה נס רפואי - זה היה האדם שהוא היה, עם האופטימיות הגדולה שלו, עם האמונה שהכול יהיה בסדר. רוב האנשים פה מכירים את בייגה מהצד הביצועי, אני מכירה אותו בתור חבר. יש קבוצה קרובה שלנו, כבר 70 שנה עם בייגה ותמה. בייגה השארת חלל גדול, שאני לא אמהר למלא. כבר מתגעגעת".
בנו אמר בדברי הפרידה: "לפני שנה וחצי כמעט, ליווינו את אמא למנוחת עולמים. היא הפתיעה אותנו בפתאומיות והתקופה מאז לכתה הייתה קשה לכולנו ולאבא במיוחד. האהבה שלהם במשך 71 שנה הייתה גדולה ולכתה הייתה כמו קריעת חלק מגופו. אבא היה בן יחיד, לא מפונק, כמו שהעיד על עצמו. מגיל צעיר זכה לחיוך סוציאליסטי ספרטני - מקלחת קרה, מכנסיים קצרים בחורף ועבודה בבניין כל קיץ.
"תנועת הנוער הייתה הבית השני של אבא ואמא, שם התגבשה החבורה שמלווה אותנו. נהגנו לצאת איתם פעמיים בשנה לחופשות הכי טובות שאפשר לבקש, תחת כיפת השמיים עם ירח מלא. לא במקרה העתקתי את מסלולם של אמא ואבא, הלכתי לנחל והתחתנתי עם אהובתי מהגרעין, ושמרתי על חבריי משם כבר 40 שנה. להיות ילדים של פוליטיקאים זה לא פשוט, אבל לנו שיחק המזל, אבא שלנו היה בייגה שוחט. זכינו, לא בזכות התפקידים שלו, אלא בזכות ההערכה וההערצה לה זכה".
הבן הוסיף: "בשנותיו בשירות הציבורי הוא היה בענייני המדינה והעיר, ותמיד נכח בעניינים בבית. אבל בעיקר, הייתה לנו אמא כמו שהוא עצמו הגדיר 'עץ תאנה', כזו שנותנת את הצל והמחסה, הגזע שבנה אותנו. את עצמו הוא כינה 'הסדנה שתומכת בעץ'. אנחנו מכירים תודה על אריכות הימים שאפשרה לנכדים להכיר אותו, על החופשות בנחשולים בהרכב מלא".
"ראינו את הקירות של מפעל חייך רועדים"
גם אחד מנכדיו של שוחט התייחס לחופשות: "יכולת להיות פוליטיקאי כסבא, דופק על השולחן ומאציל סמכויות לקראת החופשה הקרובה בנחשולים. ולעיתים היית סבא פוליטיקאי, מתקשר לכינרת לשאול מה שלום המפלס. זאת הייתה שנה קשה סבא, ראית את הקירות של מפעל חייך רועדים, אבל המשכת קדימה ושקדת בתשוקה על האוטוביוגרפיה שלך.
"אני מקווה שעזבת אותנו מלא תקווה כמו שהיית, למרות המלחמה הארורה והריקבון השלטוני. בין אם כשהעברת תקציב מדינה או לימדת אותנו שש-בש, היית איש עשייה. קשה לדמיין איך נקפל את כל הזיכרונות, הספרים, ספלי הקפה, הכרס הטובה שלך בגופיית סבא לבנה. נתנחם בידיעה שחיית חיים מלאים וטובים, אוהבים אותך המון".
