במדשאות הקמפוס של מכללת תל חי הורגשה היום (ראשון) התרגשות מסוג אחר. זו לא הייתה רק ההמולה המוכרת של פתיחת שנת הלימודים, כמו בעוד עשרות מכללות ואוניברסיטאות ברחבי המדינה. אחרי שנתיים של מסכים מרצדים בזום, קמפוסים זמניים ברחבי הארץ ופינוי ממושך של יישובי הסביבה ובתוכם מתחם המכללה עצמה הסמוכה לגבול לבנון - חוזרים כעת הסטודנטים הצעירים לצפון, ועם שובם הם צפויים להביא איתם דם חדש ומנוע צמיחה משמעותי עבור קריית שמונה הסמוכה, הקיבוצים והמושבים.
לפני פרוץ המלחמה למדו באקדמית תל חי, בקרוב 'אוניברסיטת תל חי', כ-5,000 סטודנטים. בשנה החולפת, שנת תשפ"ה, ירד מספר הסטודנטים ל- 4,400, ואילו השנה המספר החל לעלות - ובשנת תשפ"ו ילמדו בתל חי 4,800 סטודנטים. מרביתם אינם תושבי האזור, והם מגיעים לגליל מכל רחבי הארץ.
בין הסטודנטים שמתחילים את הסמסטר הראשון בגליל העליון גם אנשי מילואים ומשוחררים טריים שרק לא מזמן נלחמו על הגנת האזור במוצבים הסמוכים למכללה, וכעת יהיו חלק בלתי נפרד מתושבי האזור החדשים. הם בחרו לקשור את עתידם עם המרחב שרק מתחיל להשתקם. קשה לפספס בדשא שבלב הקמפוס את אריאל ציגלר, שהתחילה ללמוד בחוג לביואינפורמטיקה ואליה צמודה מייבי, כלבת השירות הזהובה והשובבה שלה. עד לפני חודשיים, המסדרונות שאריאל הכירה בעיקר היו אלה של בית החולים, חלק ממסע שיקום ארוך ומפרך של שנה וחצי.
"הייתי לוחמת בל"א (לוחמה אלקטרונית) ונפצעתי בעזה, גם ב-7 באוקטובר וגם בפעילות מאוחרת יותר, ואני מתמודדת עם פוסט טראומה", היא סיפרה. "העשייה שלנו שינתה ממש את פני המלחמה, ואני גאה שלקחתי בזה חלק. אני לא מתחרטת לרגע, אבל השיקום ארוך". הבחירה שלה לעבור מהמרכז לגליל ולהתחיל ללמוד בתל חי לא הייתה מקרית: "באתי להירפא בצפון. אני מאמינה בעשייה ויודעת שזה מה שישקם אותי באמת". יחד עם בן זוגה, שנפצע גם הוא במלחמה, היא עברה לגור בקיבוץ הגושרים: "מצאנו פה מקום מבין ומקבל. מזמינים אותנו לארוחות שישי, מאוד טוב לנו. הצפון מדהים ופורח, והאנשים טובים. כמו שלקחתי חלק במאמצי הביטחון, אני רוצה לקחת חלק בשיקום המרחב החברתי".
לא רחוק משם, במטולה, המושבה הצפונית ביותר שעדיין מלקקת את פצעי המלחמה ושיקומה איטי, מתחיל את שנת הלימודים דביר פישר. אחרי שנפצע אנושות כלוחם מילואים בפלחה"ן צנחנים בבית חאנון - פציעה שרופאיו הגדירו כנס רפואי - הוא החליט לשנות כיוון. "ממש לא חשבתי ללמוד עבודה סוציאלית, חשבתי על משהו יותר ממקצועות הרוח כמו סוציולוגיה", הוא אמר. "אבל אחרי הפציעה, הבנתי שחלק מזה שאני חי זה הרצון שלי לעזור לאנשים אחרים, עם הכלים שגם אני קיבלתי. ואם כבר לעשות את זה אז בטח שבצפון, ליד הנחלים וכל הטבע".
הוא הצטרף לכפר הסטודנטים של עמותת "איילים" במטולה. "שמעתי על מטולה לפני, וזה היה נראה לי מקום מגניב עם מלא היסטוריה ציונית. רציתי לעבור לגור על ההר ולהיות חלק ממי שמגיעים ופועלים כדי להחזיר את המקום למה שהוא היה", סיפר. בין לבין, הוא עומד מאחורי פודקאסט מצליח שנותן קול לפצועים בגוף ובנפש: "בשיחות הבנתי שאני יכול לעזור, ועכשיו אני רוצה להתמקצע בזה".
הבחירה בצפון היא לא רק נחלתם של אלו שחוו את המלחמה על בשרם. רוני צ'צ'קס עזבה את פרדס חנה, ויתרה על אפשרויות חיים במרכז הארץ וחיפשה מקום "לצאת מאזור הנוחות". היא עברה בשבוע שעבר לקריית שמונה כדי ללמוד פסיכולוגיה במסלול למצטיינים, ומצאה את עצמה מופתעת. "אני לא אוהבת את המרכז, ולא חשבתי שאגור בעיר", היא הודתה. "אבל כשחיפשתי פה דירה, פגשנו אנשים מקסימים. הדירות נגישות ולא יקרות, והנוף מהחלון מדהים. זו עיר, אבל לא באמת עיר. זה שיש נחל בתוך העיר, חמש דקות מהכיתה, ואתה בטבע במקומות הכי יפים - זה מטורף".
עבורה, יש גם משמעות ערכית במעבר: "אני רואה משמעות בלהיות חלק מתנועה שמחזירה את ההתיישבות לצפון ויוצרת סביבה, בתקווה שתהיה טובה יותר. זה מרגש ומדהים אותי".
5 צפייה בגלריה
ד"ר עפרי לוי. "משכה אותי ההזדמנות להיות חלק מההתפתחות של תל חי לאוניברסיטה"
(צילום: אביהו שפירא)
המשיכה לגליל פועלת גם בכיוון ההפוך - מהאקדמיה הבכירה חזרה הביתה. ד"ר עפרי לוי, חוקר ביוטכנולוגיה, היה יכול להמשיך בקריירה מבטיחה בטכניון, אך בחר לחזור. הוא סגר מעגל וחזר בשנת הלימודים האחרונה ובעיצומה של המלחמה, כמנהל מעבדה ומרצה בכיר למכללה שבה למד לתואר ראשון, ועבר עם רעייתו לקיבוץ בית זרע.
"תמיד הייתה לי פינה בלב לתל חי, ומשכה אותי ההזדמנות להיות חלק מההתפתחות שלה לאוניברסיטה", הסביר ד"ר לוי. "גדלתי בפריפריה, ואני מכיר את החשיבות והתרומה של האקדמיה לפיתוח שלה, במיוחד בתקופה הזו". לוי רואה בחזרת הסטודנטים לקמפוס שלב קריטי: "הפיכת המוסד לאוניברסיטה זה שדרוג משמעותי של יכולות המחקר. זה ימשוך לכאן חברות ויפתח את התעשייה החכמה פה".
הצטרפותם של אריאל, דביר, רוני ועפרי, יחד עם עוד אלפי צעירים המהווים כ-75% מכלל הסטודנטים במכללה שלא התגוררו בגליל המזרחי, היא הסיפור הגדול של פתיחת השנה הזו. "הצבנו לעצמנו יעד מרכזי לשמש עוגן ומנוע חברתי וכלכלי לאזור הגליל כולו, ולהוביל את ההתחדשות בצפון", אמר נשיא מכללת תל חי, פרופ' אליעזר שלו. הוא תיאר כי אלפי הסטודנטים מניעים כלכלה שלמה: שוכרים דירות, קונים, מבלים ומשתלבים כעובדים בעסקים קטנים, ובנוסף משולבים במסגרות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי במוסדות הרווחה ובכפרי הסטודנטים.
