ה"גרדיאן" הבריטי חשף עדויות חדשות מפרשת תקיפה מינית מזעזעת שבה חשוד בכיר לשעבר בשירות הציבורי בצרפת. האיש, כריסטיאן נגרה, ששירת בתפקיד בכיר באגף משאבי האנוש במשרד התרבות הצרפתי, חשוד כי במשך תשע שנים סימם יותר מ-240 נשים במהלך ראיונות עבודה שערכו עמו, והחדיר למשקאות שהעניק להן, קפה או תה, חומר מְשַׁתֵּן עוצמתי שעורר בהן צורך עז להתפנות. הוא הקפיד לערוך את ראיונות העבודה מחוץ למשרד, והציע לנשים לשוחח עמו בהליכה בפארקים או באזורים אחרים שבהם לא היו שירותים, וכך אילץ את חלקן להטיל את מימיהן בפומבי – לעיתים כשהוא עומד מולן.
3 צפייה בגלריה
תחנת משטרה בצרפת. החקירה נמשכת כבר שנים: "זה כמו ליפול קורבן פעם שנייה"
(צילום: Cineberg/shutterstock)
אחת הנשים שהתראיינו ל"גרדיאן" בשמן המלא היא סילבי דולוזן, מומחית שיווק מהעיר ליל, שהעידה כי נגרה פנה אליו ב-2015 ברשת לינקדאין, והזמין אותה לריאיון עבודה במטה משרד התרבות בפריז. "זה היה החלום שלי לעבוד במשרד התרבות", סיפרה דולוזן, שהייתה אז בת 35. כשהגיעה למטה – השוכן ליד מוזיאון הלובר – נגרה הציג לה את חדר הישיבות שבו אמור היה להיערך הריאיון, והציע לה לשתות קפה. הייא השיבה בחיוב: "בריאיון עבודה, אני לעולם לא אומרת לא", היא הסבירה. לדבריה היא עצמה לחצה על הכפתור במכונת מכירת הקפה האוטומטית שהוצבה במסדרון, אבל נגרה היה זה שאסף את הכוס ובאותו רגע ניגש לשוחח עם אחד מעמיתיו, תוך שהוא נע לאורך המסדרון, ורק אז שב אליה עם הכוס, ואז הוא גם הציע לה לצאת עמו החוצה: "מזג האוויר נפלא, אולי נמשיך בהליכה?", אמר לה.
את ריאיון העבודה הם ערכו בגני טווילרי המפורסמים, ולדברי דולוזן השיחה ביניהם נמשכה כמה שעות. עם הזמן, היא מספרת, "חשתי צורך גובר להשתין. ידיי רעדו, ליבי הלם בחוזקה, טיפות זיעה זלגו ממצחי והתחלתי להאדים. אמרתי: 'אני צריכה הפסקה'. אבל הוא המשיך ללכת". בשלב מסוים היא כבר לא הייתה יכולה להמשיך: "חשתי לא טוב, חשבתי 'מה אני יכולה לעשות?'". היא מספרת שנאלצה לכרוע בצד של מנהרה שהובילה לגשר להולכי רגל מעל נהר הסן, ובשלב זה נגרה ניגש אליה, הסיר את הז'קט שלו ואמר לה: "אני אסתיר אותך".
דולוזן אומרת כי חשבה אז שהתנהגותו הייתה "מוזרה", אבל היא האשימה את עצמה וחשה נורא בעקבות האופן שבו הסתיים הריאיון. "חשבתי שהרסתי את הריאיון", היא תיארה, ולדבריה בדרך חזרה הביתה חשה צמא חריג ושתתה המון. "רגליי היו כל כך נפוחות עד שהן דיממו מהחיכוך עם הנעליים שלי". דולוזן אומרת כי בחודשים שחלפו היא המשיכה להאשים את עצמה, ונמנעה מלהגיע לפריז או לנסות שוב את מזלה בראיונות עבודה: "היו לי סיוטים בלילה, התפרצויות זעם. לא יכלתי לעבוד, חשבתי שאני חסרת ערך".
3 צפייה בגלריה
אילוסטרציה. סם משתן עוצמתי בקפה, וגם בתה: "בריאיון עבודה אני לא יכולה לומר לא"
(צילום: שאטרסטוק)
רק ארבע שנים לאחר מכן, ב-2019, פנתה אליה המשטרה – שנה אחרי שהחשדות נגד נגרה צפו לראשונה בעקבות תלונה שהוגשה נגדו מצד אחד מעמיתיו, ולפיה ניסה לצלם את רגליה של פקידה כלשהי. במסגרת החקירה איתרו השוטרים במחשבו גיליון אלקטרוני תחת הכותרת "ניסויים", ובו הוא רשם לעצמו את מספר הפעמים שבהן סימם נשים, ואת תגובותיהן. הוא פוטר ממשרד התרבות ב-2019, אבל החקירה נגררת כבר שנים ארוכות ובינתיים הוא ממשיך לעבוד במגזר הפרטי. דולוזן סיפרה כי כשהמשטרה פנתה אליה היא גילתה ששמה הוכנס לאותו גיליון אלקטרוני, וכי החוקרים איתרו גם צילומים של רגליה.
עבור רבים בצרפת לפרשה יש קווי דימיון מסוימים לפרשה המזעזעת של ג'יזל פליקו, שבעלה סימם אותה במשך עשור וגייס 72 גברים זרים כדי שיאנסו את אשתו ללא ידיעתה. פליקו הפכה לסמל פמיניסטי בינלאומי כשהחליטה להתייצב בפנים חשופות ובשם מלא ולהעיד קבל עם ועדה על מעשי האונס ההמוניים. הפרשה ההיא הביאה למוקד סדר היום הציבורי בצרפת את התופעה של ניצול מיני בעזרת סימום הקורבנות, אבל העובדה שבמקרה הנוכחי החקירה נגררת כבר שנים מעוררת תסכול בקרב הנשים שנפלו קורבן למעשיו של נגרה. "הזמן שנדרש כדי להגיע למשפט מתיש אותי. הכעס לא עובר", אומרת דולוזן, שציינה כי כשהמשטרה פנתה אליה עם חשיפת החשדות היא נדהמה: "לא ידעתי אפילו שקיימת תקיפה מהסוג הזה".
ל"גרדיאן" התראיינה אישה נוספת בשם מלא, אנאיס דה ווס, שסיפרה כי הייתה בת 28 כאשר התמודדה על משרה של עוזרת מנהל במשרד התרבות ב-2011. גם היא אומרת כי נענתה להצעתו של נגרה לשתות קפה בריאיון העבודה, אף שלדבריה היא לא מחבבת קפה. במקרה שלה נגרה הכין בעצמו את המשקה, והציע לאחר מכן לערוך את הריאיון בחוץ. דה ווס אומרת כי גם היא חשה אז צורך עז להתפנות, וביקשה לחזור למשרד. במקום זאת נגרה חצה את הכביש לכיוון השני, לעבר גדת נהר הסן. "הוא הסתכל עליי בעיניים ואמר: 'את צריכה פיפי?'. זה היה כמו מבוגר שמדבר לילד. זה היה ביזארי, והגבתי די בקרירות". לדבריה הוא הציע לה להתפנות ביחידת אחסון שהייתה מתחת לגשר, אבל היא סירבה. "נדלקה לי נורת אזהרה בראש שאמרה שמשהו לא בסדר". בסופו של דבר נכנסה לבית קפה, אבל השירותים היו בקומה העליונה ועוד לפני שהספיקה להגיע אליהם היא כבר לא יכלה לשלוט בעצמה – והרטיבה את בגדיה. ברכבת חזרה הביתה, היא אומרת שחשה חולשה גדולה וכי חששה שתתעלף.
3 צפייה בגלריה
ג'יזל פליקו, שבעלה סימם במשך עשור וגייס 72 גברים זרים כדי שיאנסו אותה ללא ידיעתה
(צילום: Clement MAHOUDEAU / AFP)
דה ווס מציינת שלא הופתעה כשהמשטרה פנתה גם אליה ב-2019. "תמיד חשבתי שמשהו היה מוזר", אמרה, והביעה גם היא תסכול מהימשכות החקירה: "מערכת הצדק לוקחת יותר מדי זמן. עבורנו, זה כמו ליפול קורבן בפעם השנייה".
ל"גרדיאן" התראיינה אישה שלישית, בשם הבדוי אמילי, והיא סיפרה כי הותקפה על ידי נגרה ב-2017, כשהייתה בת 29 וחיפשה משרה בתחום האומנויות. נגרה היה זה שפנה אליה – דרך לינקדאין – והזמין אותה למשרדיו, שהיו אז בשטרסבורג. הוא הציע לה תה שאותו הכין בעצמו, וגם במקרה שלה ערך את ריאיון העבודה בהליכה על גדה של נהר ובביקור בקתדרלה. לדבריה הריאיון נמשך שעתיים, ובשלב מסוים היא הייתה צריכה ללכת לשירותים – אבל הוא אמר לה שאין שירותים בקרבת מקום, ודרש להמשיך בהליכה.
"הוא הלך מאוד מאוד לאט, ועצר כדי לשאול שאלות. הרגשתי מסוחררת. חששתי שאתעלף", שחזרה. כשחזרה בהמשך למשרד, נגרה הפנה אתה לשירותים פרטיים שהיו צמודים לחדרו: "זה הרגיש מאוד מוזר". לדבריה, כששמעה על החקירה שנתיים לאחר מכן, "פתאום הכול הסתדר לי. אבל זה היה הלם אדיר". היא הגישה תלונה, עזבה את עבודתה בשטרסבורג – ובסופו של דבר עזבה את צרפת.
