עד הרגע האחרון הוא התלבט, וגם כשאני כותב את השורות הללו הבוקר, יום שלישי, אני עדיין לא בטוח שהוא לא יתחרט ברגע האחרון, או יגיד שנזכר בעוד נספח לתגובה לבקשת רשות ערעור שחייבים להכניס פנימה.
בימים האחרונים מצב רוחו הידרדר, תוצאה של עבודה קשה, מתח, והפרשיות והשערוריות התקשורתיות-משפטיות שמסעירות את המדינה, וחלקן חוצה או עובר ליד השולחן שלו. "זה בטח ישמח את יריב לוין, אבל אני מרגיש שאנחנו מפסידים בכל החזיתות", אמר לי כשנפגשנו באמצע השבוע שעבר, ונראה באמת די מסכן. "אני זקוק לשומר סף שישמור על שומרי הסף, אבל ממש ישמור, כולל סשנים להעלאת המורל", הוא הוסיף בחיוך חצי-ציני-חצי-מריר. "כרגע, רוב השומרים שאני מכיר הם על-הסף. ממש על הקצה".
יומיים מאוחר יותר הוא כבר חזר לעצמו, מצויד באנרגיות להמשיך להילחם על מה שהוא רואה כקריטי לקיומה של ישראל. "הוא" - זה גורם המכהן בתפקיד חשוב במערכת האכיפה והתביעה בישראל, שלעיתים מעורב בחקירות ומשפטים בעלי פרופיל גבוה. הוא יודע המון אבל מדבר ביחס הפוך. בונקר שבו מפרידים בין חברות ועבודה. אבל לפגישה האחרונה הוא דווקא בא לעבוד. רותח ורושף.
הוא הסביר שבגלל המצב הקשה במשרד המשפטים יש יותר ויותר שסבורים שבג"ץ, בהרכב השמרני ביותר שלו אי פעם, הוא לעומתי לפרקליטות וליועצת המשפטית לממשלה. וזה היה יומיים לפני ההחלטה לגבי הממונה על חקירת הפצ"רית. לדבריו, רבים בפרקליטות סבורים שהסיכוי לנצח קטן, ולכן חייבים לברור בקפדנות על מה נלחמים, ולוותר על כל השאר.
"לכל אחד, גם לאריות ולנמרות, יש נקודת התעייפות", הוא הרהר בשיחה בינינו. "בנקודה הזו אתה מתחיל לחשבן אם ועל מה כדאי לריב. הבעיה היא שכשאתה מחליט שאתה לא נלחם על תיקים מסוימים, העולם לא עוצר בהם. משיכת כיסא המפלט עלולה ליצור מצבים לא פשוטים".
ואז הוא הגיע לסוגייה שבאמת טורפת את שנתו. "אם אני אכתוב לך ולכם טקסט על מה באמת קורה בפרשת מינוי ראש שב"כ, תהיו מוכנים לפרסם בלי לחשוף אותי?", הוא שאל.
אמרתי לו שאבדוק, אבל כדי לפרסם טקסט לא חתום, אני צריך לבדוק בעצמי את הפרטים והוא צריך להביא תיקוף עבורם. ואכן, הוא עמד במילתו ועברנו על חומרים רבים מאוד, בכתב ובעל פה. באופן די מדהים, כמעט כל החומר היה פתוח לציבור, לפחות בתיאוריה. צריך לדעת איפה לחפש ועל מה בדיוק מסתכלים אבל בסופו של יום אפשר היה לתקף את האמור כאן; זאת לצד שני לילות ארוכים שבילינו בלעבור על כמות גדולה מאוד של ניירות שכבר הצטברו בפרשיות הללו, שאת חלקן סיקרנו בעבר.
אנחנו מצידנו נתנו לו את מילתנו כי פרטים ומסמכים שחלק איתנו, כמו גם זהותו, כמובן, יישארו חסויים (וחבל. יש שם סקופים מטורפים). עכשיו, אחרי ארבעה ימים של עבודה רצופה, אפשר להרגיש בקיאות מסוימת בפרטים. ועכשיו אני מבין לגמרי למה הוא, הכותב האורח האנונימי והאמיץ, התחרפן.
מכתב פתוח לכבוד השופטים עמית, סולברג ומינץ
הנדון: מסירת תצהירים כוזבים, הסתרת מידע והטעיית בית המשפט העליון (בג"ץ 427-10-25)
שלום רב,
אני משמש בתפקיד במערכת האכיפה והתביעה בישראל. מתוקפו אני בעל התמצאות, ולעיתים מעורבות פעילה, בהליכים שונים הנוגעים, בין השאר, לבג"ץ שבנדון. זוהי לא פנייה שגרתית, והלוואי שאפשר היה לערוך אותה בדרך המלך ועל פי הנהלים. אלא שבזמנים הקשים הללו, כששאון הכיכרות הווירטואלי משחר לטרף, אני חושש שחשיפת שמי עלולה לסכן אותי, את משפחתי ואת משרתי.
מצד שני, הרגשתי שאני חייב לכתוב כדי להתריע. במסגרת ההליכים הנוגעים לפיטורי ומינוי ראש שב"כ, מובא בפניכם מידע המוצג בצורה מטעה ומוליכת שולל. במקביל, מידע חשוב אחר הנוגע לשרשרת האירועים שהובילה עד הלום, כלל לא מגיע להיכל בית המשפט.
במערכות האכיפה ובמשרד המשפטים מבינים מה קורה, אבל הם מותשים מורתעים ושותקים. יש כאלה במשרד שסבורים שעלינו לבחור בקפידה את הקרבות, ולא להסתכן בעוד תבוסות, בטח בעת הזו. אני מבין לגמרי את התחושה ואת הייאוש, אבל אני לא חושב שזו בחירה שיש לנו זכות לעשות. חובתנו כפקידי ציבור להביא את האמת בפני בית המשפט ולהתריע בפניו כשמישהו מנסה לעשות משהו אחר.
בתמצית: ב-19 בספטמבר העביר המשנה ליועמ"שית גיל לימון מכתב חסוי לוועדת גרוניס לבחינת מינוי בכירים, ובו הנחיות לגבי "הבחינה הנדרשת בענייננו", כלומר בעניינו של ראש שב"כ החדש דוד זיני, עם סיכום הקשיים והשאלות הפתוחות. כלומר, כל מה שהוועדה נדרשת לבחון לפני שתקבל החלטה בנושא הדרמטי הזה.
חלק גדול מהסיבות שבגללן יש לנקוט זהירות מיוחדת נוגע למי שמינה (בנימין נתניהו), ורק אחר כך למי שמונה (זיני) ולקשר ביניהם. כל זאת – כך נכתב בחוות הדעת – מפני ש"שראש הממשלה פעל במצב של ניגוד עניינים, כמו גם לעובדה שאינטרסים אישיים משמעותיים של ראש הממשלה, בדמות התנהלות חקירות של מקורביו ומשפטו שלו, עשויים להיות מושפעים באופן עמוק על ידי ראש שב"כ הבא".
המצב הזה מחייב את הבדיקה להיות הרבה יותר מקיפה, עמוקה וקפדנית: יותר נתונים ויותר תחומי לבחינה, כדי לאפשר "לבחון כדבעי את טוהר המידות של הממנה (נתניהו) ושל הליך המינוי", ולהבטיח שאף שראש הממשלה היה שרוי בתחילת התהליך במצב של ניגוד עניינים, בסוף התהליך ההחלטה התקבלה משיקולים ראויים".
חוות הדעת קבעה והנחתה את הוועדה להרחיב את התחקיר והאיסוף לגורמים שונים בצה"ל וגם לשב"כ, שממנו הגיע מידע מטריד. ההנחיות של המשנה ליועמ"שית היו לבדוק לעומק את תהליך המינוי לא רק של זיני, אלא של שאר המועמדים (נתניהו הרי טען שראיין עוד כמה ששקל כאופציה). הנושאים היו כבדים, טעונים, הרבה משימות שחוות הדעת העמיסה על הוועדה. וזה לא כולל 20 אלף פניות שהגיעו מהציבור, בעד ונגד המועמד, ועוד אין ספור עתירות לבג"ץ, גם הן מכל הכיוונים. פשוט טירוף.
היה לנו ברור שייקח לחברי הוועדה זמן להתמודד עם הכול, ושהם יצטרכו להיעזר בנו לחיבור עם צה"ל ושב"כ. חיכינו, אבל אף אחד לא התקשר. ואז, פתאום, הם סיימו את הכול בזמן שיא של יומיים והגישו את הדוח שלהם.
המילה הפתעה לא מתקרבת למה שהרגישו אצלנו כשקראו את הדוח. ועדת גרוניס, מסיבות שלא הצלחנו לברר, התעלמה באופן מוחלט מחוות הדעת של המשנה ליועמ"שית. אין המדובר בסיטואציה שבה חבריה דנו בנושאים שהועלו במכתב והחליטו שאין מדובר בעניינים חשובים, מוצדקים או אמיתיים. לא. הם פשוט לא התייחסו אליה כלל. הוועדה הציגה סיכום של הטענות שהונחו על שולחנה, אך הוא כלל לא מזכיר את הנושאים שחוות הדעת הורתה לה לבדוק.
הבדיקה הזו חשובה, כי אם כל הסוגיות לא נשקלו, והעננות לא התפזרו, ומנגנוני הבקרה, האיזון ומניעת ניגוד העניינים לא הוקמו והחלו לפעול כמו שצריך - אז ייתכן שמתקיים איום על טוהר המינוי של ראש שב"כ, בעייני המשרה הכי רגישה והכי עוצמתית מכל עובדי המדינה. יותר מהיועמ"שית.
הסיבה לכך פשוטה. יש עוד עמדות בעלות סמכויות וכוח, אבל אין אף משרה בארץ - ולדעתי גם לא בעולם המערבי - של עובד מדינה שבידיו סמכויות דרקוניות כאלה לאיסוף מידע, חדירה לרשות הפרט, מעצרים, חיפושים, פשיטות סייבר ואגירת נתונים, וכל זאת תחת פיקוח מצומצם מאוד. נכון, הוא צריך לדווח תקופתית ליועמ"שית על ההפעלה של הסמכויות הללו, אבל מי שמכיר יודע שמערכת היחסים הזו מושתת על אמון מוחלט, לא על כפייה. עד עכשיו זה עבד מצוין.
ועכשיו אני מודאג. כי התברר שלא מדובר רק על ועדת גרוניס. פתאום, כל מי שמעורב בהליך – כולל נתניהו והנציגים שלו, זיני ועורכי הדין שלו, ועוד גורמים - פשוט רוצים לעבור הלאה. כל צד והאינטרס שלו, אבל שורה תחתונה זהה: לסגור עניין.
לצערי זה נכון גם לגבי העוסקים במלאכה במשרד המשפטים. הם הבחינו כמובן בהתעלמות של ועדת גרוניס מהנחיות היועמ"שית, אבל לא אמרו על זה כלום בתשובה שלהם לבית המשפט. התשובה שלהם הזכירה את הנחיות המשנה בכמה שורות, אבל לא את הקשיים שהציפה חוות הדעת. התשובה לא כללה את חוות הדעת של עו"ד לימון בנספחים לתשובה, אלא הסתפקה בהפניית אגב לנספח אי שם בשולי אחת מהעתירות שהוגשו בנושא. מאוד יוצא דופן לא לכלול מסמך כל כך חשוב ומרכזי בתיק כל כך רגיש. ועוד מסמך שיצא מאיתנו.
ב-21 במאי הכריע בג"ץ שהחלטת נתניהו לפטר את ראש שב"כ הקודם רונן בר "התקבלה שלא בהתאם לדין... חומרת הפגמים בהחלטה והצטברותם - כל אלה מעידים על זניחת מושכלות יסוד הנוגעים לשירות הביטחון הכללי ולמעמדו של ראש שב"כ כבעל תפקיד ממלכתי א-פוליטי ובלתי תלוי". באותו יום הורתה היועמ"שית גלי בהרב-מיארה לראש הממשלה: "עליך להימנע מכל פעולה הנוגעת למינוי ראש שב"כ".
נתניהו עושה בדיוק את ההיפך ממה שהיא מורה לו. למחרת הוא הפר את הוראות בית המשפט העליון והיועמ"שית והודיע על מינוי זיני לראש שב"כ, תוך הבהרה שהוא לא יטפל בתיקים הרגישים. במילים פשוטות: ראש הממשלה, שנמצא בניגוד עניינים בגלל הפרשיות הידועות והחשש שיתערב בחקירותיהן, פועל בניגוד לדין פעמיים: גם ממנה ראש שב"כ, וגם עושה בדיוק את מה שחששו מפניו - מתערב בחקירות.
נראה שגם עורכי הדין של זיני הבחינו בשרשרת ההפרות הללו של נתניהו. הם הבינו את הנזק פוטנציאל לקייס שלהם ויצאו למלחמה כדי להגן עליו. הם עשו זאת באמצעות פתרון יצירתי במיוחד - לסדר מחדש את האירועים והתאריכים.
לפי הגרסה שלהם, המופיעה שלוש פעמים בתשובת זיני: "ב-22 במאי 2025 הודיע ראש הממשלה למשיב (ולציבור) על כוונתו לקדם את הליך מינויו לראשות השב"כ בהתאם להוראות הדרך ולכללים הפרוצדורליים הקבועים בחוק. לאחר מספר ימים, ב-26 במאי, שלח לראשונה המשנה ליועצת המשפטית לממשלה חוות דעת משפטית לראש הממשלה, ובו הביע את עמדתו המשפטית ואת מסקנתו כי על ראש הממשלה להימנע מלעסוק במינוי של ראש השירות. לאחר קבלת חוו"ד משפטית זו, נמנע ראש הממשלה לעסוק ולקדם את מינוי המשיב לראשות השב"כ".
אלא שכל זה – ואני נוקט לשון עדינה - אינו נכון. קצת קשה להבין או לקבל שששת עורכי הדין המייצגים ראש שב"כ בעתירה כה רגישה כותבים דבר כל כך רחוק מהמציאות. הרי היועמ"שית הודיעה לנתניהו כבר ביום מתן פסק הדין בעניין פיטורי בר (21 במאי) כי "עליך להימנע מכל פעולה הנוגעת למינוי ראש שב"כ". לפיכך, נתניהו פעל בהפרה בוטה של פסק הדין והוראות היועצת.
עורכי הדין של זיני לא מזכירים את פסק הדין של בג"ץ ולא את הוראות היועמ"שית, ומתוך הכזב המתקבל, כאילו הדברים קרו רק ב-26 במאי, הם מגיעים למסקנה שנתניהו פעל כשורה. בכך הם מגינים בלהט לא רק על הקליינט שלהם, אלא גם, ולפעמים בעיקר, על ראש הממשלה.
שתי שאלות מרכזיות נוספות שהוועדה קיבלה הוראה לחקור אך לא פעלה כך היא כיצד הסביר נתניהו מדוע בחר דווקא בזיני, ולמה מסתיר ראש השב"כ הנכנס את ההישג המודיעיני החשוב בתולדות המדינה.
ברור כי נתניהו ואנשיו, וייתכן שגם זיני עצמו, הבינו שתהיה להם בעיה להסביר לציבור, ולעתירות שוודאי יבואו, כיצד נבחר דווקא מועמד מחוץ לשב"כ, ארגון שכמעט כל ראשיו מייצור עצמי. וממילא מדובר באלוף צעיר יחסית בצה"ל, ועוד אחד שלא עסק כמעט במודיעין ובמבצעים מיוחדים.
נתניהו טען שמינה את זיני כי הוא התריע כבר במרץ 2023 על התקפה כלל חזיתית קרבה של חמאס: "זה מה שעשה את ההבדל הכי גדול. בדוח שכתב חצי שנה לפני הטבח הוא ראה את הדברים נכוחה, והזהיר שיש סכנה של פלישה קרקעית שאנחנו נופתע בה, וצריך להיערך אחרת. הצטערתי מאוד שהדוח הזה לא הגיע אליי, אבל אני יכול להגיד שגם שמחתי שהיה מישהו שבאמת התריע, הזהיר וראה את הדברים כמו שצריך".
עבור ראש הממשלה היה מדובר בכלי דו-שימושי: גם להסביר שבחר בזיני משום שהוא היה היחיד שהבין והתריע מהעומד להתרחש, וגם כדי לפטם את הקמפיין שלו נגד צמרת צה"ל, שכביכול מידרה אותו ממידע אסטרטגי בעל חשיבות עליונה.
אם זיני אכן התריע, מדובר בהתפתחות שאי אפשר להפריז בחשיבותה להיסטוריה, לאמת, ללקחים. אלא שזמן קצר לאחר מכן פורסמו בעיתונות דיווחים שמהם עלה, לכאורה לפחות, כי כל הסיפור לא היה ולא נברא.
בעקבות הדברים הללו הוגשו תלונות למשטרה בדרישה לחקור את נסיבות הגעת המסמך המסווג לנתניהו ופרסום חלקים ממנו בהוראת ראש ממשלה. בתלונה, שהפרקליטות עושה כל מאמץ שלא לחוות עליה דעה, מועלה חשד שזיני הוא שנתן את המסמך המסווג שהוציא מצה"ל ללא רשות, ומסר - גם כאן ללא רשות - לנתניהו. בנוסף, לפי התלונה, ראש הממשלה ביצע עבירה כשהתיר לפרסום חלקים מהמסמך בשעה שאין לו סמכות לעשות כן.
ואז, לפתע, לפני כחודשיים, כל עניין התרעת זיני נעלם ואיננו. היא לא מופיעה בפנייה של נתניהו לוועדת גרוניס, אף ששם זה המקום להסביר מדוע הוא בחר דווקא במועמד זה. היא לא אוזכרה יותר על ידי ראש הממשלה או מי מאנשיו, והיא גם לא מופיעה ברזומה שמצורף בסוף תשובתו של מר זיני לבית המשפט. דווקא במקום שבו עורכי דינו של זיני עושים מאמץ גדול להוכיח שהוא האיש הנכון לשקם את שב"כ אחרי המפולת, ושיש לו ניסיון ויכולות מודיעיניות מוכחות - דווקא שם הוא נתקף בצניעות?
ומה באשר לכך שנתניהו ייחס לזיני התרעה, שלפי שורת עדויות הוא לא העלה מעולם, התרעה שעליה ביסס נתניהו את עצם המינוי, ושזיני לא הכחיש את הסיפור על אודותיה אף ששימשה נגד עמיתיו לשעבר לשולחן המטכ"ל, טענה שחוות הדעת של היועצת חייבה לבדוק באופן יסודי? עורכי הדין של זיני, כמו ועדת גרוניס, לא כותבים על כך דבר וחצי דבר. זיני וצוותו, שלטענתם התייחסו בקפדנות לתלונות שהופנו נגדו, ממלאים כאן פיהם מים.
באשר לחשד שזיני הוא זה שמסר את המסמך המסווג לנתניהו מספקים ששת עורכי הדין הסבר מעניין ומפותל. בניגוד לראש הממשלה, שטען שהמסמך סודי ושהוא נדרש להפעיל את הסמכות שהוא טוען שיש לו כדי להסיר את הסיווג, מתעקשים באי-כוחו של ראש שב"כ הנכנס שהוא כלל לא היה מסווג. זו אמירה מוזרה מעט כשמדובר על סידורי שמירה, ביצורים, הגנה ומיקום עמדות וכלי נשק על הגבול המסוכן.
חשוב יותר: למה הם בכלל מזכירים את עניין הסיווג? אם ממילא לא זיני הוא שמסר את המסמך ללשכת נתניהו, אין שום חשיבת לסיווג והסמכות הקובעת אותו?
"המשיב לא העביר את מסמך הבקרה לראש הממשלה", כותבים עורכי הדין. "לראש הממשלה ישנה נגישות למסמכים צבאיים באמצעות מזכירו הצבאי". נדמה שאנחנו אמורים להבין את התשובה כהכחשה: לא זיני מסר ללשכה את המסמך וזו השיגה את המסמך באמצעות המזכיר הצבאי. אבל קריאה מוקפדת יותר מגלה משמעות קצת שונה. זיני לא מסר את המסמך לנתניהו, אבל אין הכחשה שהוא מסר אותו למישהו מאנשיו. אין אמירה שהמסמך הושג בידי המזכיר הצבאי.
המשך ההתייחסות של עורכי הדין מעורפלת במידה דומה, ומתיימרת להחזיק בידע שלא אמור להיות בחזקת עורכי הדין: "בדומה לטענות אחרות, גם טענות אלו מבוססות על פרסומים, שמועות ורכילות זולה ולא על עובדות. ועדת גרוניס קיבלה לידיה את כלל הטענות בעניין העברת המסמך ולאחר שקיבלה את התייחסותו של המשיב, היא לא ראתה לנכון להתייחס לטענות אלו מאחר שאין להן בסיס".
במילים אחרות, אליבא דששת עורכי הדין, ברגע שהוועדה בודקת טענה כלשהי, ומגלה שאין לה בסיס, אזי היא פתורה מלהסביר לציבור, או לעותרים בפני בג"ץ, או לנציגי היועמ"שית, מדוע הגיעה למסקנה הזו. ושוב, גם במקרה הזה, ועדת גרוניס התעלמה לחלוטין מהנושא.
ועוד תמיהה: הפרוטוקולים והחומר של הוועדה חסויים מכוח החלטה של חבריה. כיצד בדיוק יודעים עורכי הדין של זיני מה החליטה הוועדה ולא פרסמה? כך גם באשר לטענה אחרת בתגובת זיני שלפיה הטענות על פגיעה בטוהר המידות הן "רכילות והוצאת לעז, ומכל מקום – כלל הטענות נבחנו על ידי הוועדה המייעצת ונדחו". מאיפה המידע הזה ולמה אין הוא נגיש לציבור?
ההיעלמות המסתורית של הסיבה שבגינה מינה נתניהו את זיני לתפקיד באה במקביל לאמירה מוזרה נוספת, שלפיה נתניהו ראיין את זיני רק פעם אחת, שנה וחצי קודם, לתפקיד המזכיר הצבאי, ראיון שבסופו החליט לתת את התפקיד לקצין אחר. בפגישה החפוזה במאי 2025 נתניהו רק הציע/הטיל את תפקיד ראש שב"כ על זיני.
במילים אחרות, ראש הממשלה כלל לא ראיין את זיני לתפקיד ראש שב"כ. אולי זאת הסיבה שבגללה הוא משתמש במילים ספורות וכלליות בלבד כשהוא מסביר מהן התכונות שבגינן בחר בו לתפקיד הרגיש.
בלשכת היועמ"שית אמרו כי "ראש הממשלה לא הציג בפני הוועדה מידע מפורט דיו בדבר הליך הבחינה שנעשה ביחס למועמדים רלוונטיים לתפקיד ראש שב"כ; את פרטי המועמדים שנבחנו לטענתו ואת ההחלטות שהתקבלו לגביהם (לרבות החלטות שלאחר קבלתן חל שינוי לגביהן); פרטי הראיונות שנעשו עם כלל המועמדים הרלוונטיים ובכללם עם האלוף זיני לתפקיד ראש השירות ועוד".
הוועדה התעלמה. עורכי דינו של זיני אומרים שמדובר על רכילות ותקשורת צהובה. המדינה הגיעה למסקנה בתגובתה כי "הטענות שעולות גם בעתירות נבחנו על ידי הוועדה המייעצת ומסקנותיה בנדון פורטו בחוות דעתה כפי שהועברה לממשלה עובר למינוי". במילים אחרות, הוועדה עסקה בכל הטענות, המאנות והתהיות שעלו נגד המינוי ופירטה את מסקנותיה בדו"ח שהגישה. זו אמירה תמוהה, כי אין באותו דוח כפי שהועבר לממשלה כל התייחסות לשאלות ולקשיים שהעלה המשנה ליועצת בחוות הדעת שלו.
והיה עוד נושא שהטריד אותנו: לשב"כ הגיע מידע בעניינו של איש מילואים של השירות שנעצר, נחקר, ולאחרונה הוחלט להגיש נגדו כתב אישום, בכפוף לשימוע, בגין עבירות של מסירת ידיעות סודיות. לפי המידע, זיני חיפש דרך ליצור קשר עם החשוד ובהמשך הם אכן נפגשו. זה היה מדאיג, מסיבות ברורות, והיינו בטוחים שוועדת גרוניס תבדוק אם קרה ומה קרה. מה אתם יודעים, גם כאן זה לא קרה.
אני מבקש מבית המשפט הנכבד דבר פשוט, שאני יודע עד כמה הוא אינו פשוט בעת הזו: אנא, בבקשה, בדקו את הדברים שכתבתי כאן. תודה, ותקווה לימים טובים וצודקים יותר.
