700 ימים לטבח 7 באוקטובר, ויממה אחרי שמשפחות חטופים קיבלו עדכון על כך שהמבצע בעיר עזה יגביר את הסיכון ליקיריהן, מטה המשפחות פרסם הבוקר (יום שישי) הצהרה חריפה - שבה דרש תשובות ממקבלי ההחלטות.
כפי שפורסם הבוקר ב-ynet, למשפחות נמסר כי לצה"ל אין מידע מדויק באשר למקום הימצאם של החטופים. "אנו מודאגים עד עמקי נשמתנו", נמסר. "הפעולה הזאת מסכנת באופן מיידי וישיר את יקירינו שנמקים במעמקי מנהרות החמאס כבר 700 ימים. לצערנו, לא שמענו על שום דרך להגן עליהם ולא הוצגה לנו שום תוכנית שתוודא כיצד מבצע מרכבות גדעון ב׳ לא יהפוך לרצח השישייה ב׳. 48 יקירינו בסכנת רצח והיעלמות לעד בחורבות עזה".
"אנו מזועזעים מהחלטת הרמטכ"ל לשתף פעולה עם מלחמה מיותרת, כשהוא עצמו סבור כי ניתן להגיע לאותם הישגים בדרכים שלא יסכנו את החטופים והחיילים", הוסיפו במטה. "מה שלא עבד במרכבות גדעון א׳ לא יעבוד בפרק ב׳ וגם לא בפרק ז׳. יש הסכם שמונח על השולחן - הוא זה שישיב את החטוף האחרון, הוא זה שיסיים את המלחמה".
הם קראו: "אנחנו דורשים מרה׳׳מ, שר הביטחון והרמטכ׳׳ל לפגוש אותנו בדחיפות ולהסביר כיצד הם מבטיחים שיקירינו לא ייפגעו מהמבצע ואנו דורשים להתחיל מו"מ באופן מיידי שבסיסו הסכם וויטקוף כמנוף להסכם כולל שישיב את כולם".
ההצהרה בקריית גת
(צילום: תומר שונם הלוי )
8 צפייה בגלריה
"עלינו לארץ בגלל היחד, כי לא מפקירים יהודים". סילביה קוניו מדברת
(צילום: אילנה קוריאל )
קודם לכן, משפחות ושורדי שבי מקיבוץ ניר עוז מסרו הצהרה לתקשורת בכיכר היונים שבקריית גת - לשם הם פונו - לציון 700 ימים למלחמה. "יש לי מיליון סיפורים על איך זה להיות בגיהינום, להיות בשבי", אמר שורד השבי יאיר הורן, שאחיו איתן עדיין מוחזק ברצועה. "אני יכול להגיד שלא אכלנו כלום, שאין אוויר לנשום במנהרות, שבקושי שתינו מים - וגם כששתינו הם היו מלוחים. אבל אבל אחרי 700 ימים זה כנראה לא משנה לאף אחד, שזה בסדר להשאיר אנשים בשבי".
הורן הוסיף: "בחיים לא דמיינתי שנגיע ליום ה-700 ואני אצטרך לעמוד פה ולדבר על אחי איתן שעדיין חטוף ועל החברים שלי שעדיין מוחזקים בשבי. אין לנו מספיק ידיים להחזיק את כל השלטים האלה, ולכן אנחנו צריכים אתכם. אני לא רוצה להיות כמו אח של רון ארד, ולא כמו צור גולדין, אח של הדר. אני רוצה להיות עם אחי עכשיו".
"אנחנו עומדים פה כי יצאנו בעסקה, אז כנראה שזו הדרך הכי נכונה להחזיר את כל החטופים", אמר יאיר. "אני עדיין חטוף בעזה", הוא הדגיש. "החטופים סובלים ואנחנו פה. כל עם ישראל עדיין חטוף בעזה".
8 צפייה בגלריה
"אנחנו עושים הכול". מימין לשמאל: יאיר הורן, עדינה משה, ארבל יהוד ואילנה גריצ'ווסקי
(צילום: אילנה קוריאל )
שורדת השבי ארבל יהוד הוסיפה: "ניר עוז היה גן העדן הפרטי שלנו, וממנו נחטפנו אל מעמקי הגיהינום בעזה. בשבי אין ימים מיוחדים, שורדים כל יום ביומו, כל דקה היא נצח וכל שנייה היא סכנת מוות. יש חרדה עצומה, התעללויות וסבל נוראי. כל נשימה יכולה להיות האחרונה שלך".
לדבריה, "עבור אריאל שלי, (אריאל קוניו, בן זוגה; א"ק), כל יום הוא סכנה מתמדת והוא יודע שהוא עדיין לא בבית. כל 48 החטופים זקוקים לרוח שלנו. הם צריכים אותנו כדי שהמחר ייראה אחרת. פאפ שלי, אני נלחמת, אל תישבר אהוב שלי. תמשיך להחזיק בתקווה ואל תרפה לרגע. אנחנו לא מוותרים ולא נשברים לשנייה עד שתחזרו אלינו. אני אוהבת אותך יפה שלי".
"פוליטיקה עלובה"
בהצהרה בקריית גת, סילביה קוניו פנתה אל ילדיה החטופים אריאל ודוד: "אהובים שלנו, אתם עם ישראל, בגללכם עלינו לישראל. בגלל הביחד. לא מפקירים יהודים. לא מפקירים אף אחד".
לדבריה, "דוד ואריאל בחיים, ובשבילי זה ה-7 באוקטובר הכי ארוך בחיים שלי. 700 ימים בשבי, בסיוט נורא, ואין מילים שיכולות לתאר. הם היו יכולים להיות פה מזמן, אבל בגלל פוליטיקה עלובה הילדים שלי סובלים. הנכדות שלי אמה ויולי גדלות בסיוט בגלל פוליטיקה עלובה. דוד שלי, אריאליאטו שלי. פאפיטו שלי. אני אוהבת אתכם. תהיו חזקים. אנחנו עושים הכול בשביל להחזיר אתכם".
אילנה גריצ'ווסקי, בת זוגו של החטוף מתן צנגאוקר ששוחררה מהשבי, אמרה כי "645 ימים חלפו מאז ששבתי ארצה והאהוב שלי לא חופשי. הנשמה שלי כלואה שם עם מתן ועם כל החטופים. דמיינו אתכם נלקחים מהבית, בלי אור, בלי חופש ובלי עתיד ברור. חוסר ודאות עם טרור פסיכי פסיכולוגי, עינויים ובדידות. 700 ימים של הישרדות, זו המציאות שלהם".
"מתן שלי, אני מחכה לך בכל נשימה", הוסיפה. "לא עוזבת אותך לרגע ויודעת שתחזור אליי ושנחזור להיות יחד. אנחנו לא מוותרות עליך, תלתלים שלי. אנחנו לא מוותרות על החטופים, הלב שלנו והרוח שלנו אתכם. אנחנו מחזיקים אתכם ולא נותנים לכם ליפול. תחזיקו מעמד".
שורדת השבי עדינה משה זעקה: "700 ימים של כאב, צער ויגון שנפלו על אוזניים ערלות. חיים פרי צדק (כשאמר לה בשבי שנתניהו לא ישיב חטופים כי הם "שמאלנים"; א"ק). זה מה שכתוב לי על החולצה. נתניהו, רק אתה יכול, תשחרר את כולם. רק ביבי! רק אתה יכול. אז תעשה עם עצמך משהו".
שורדת השבי קרינה אנגל-ברט, ששוחררה בעסקה הראשונה יחד עם בנותיה מיקה ויובל, דיברה על בן זוגה החלל החטוף רונן: "ארבעה ימים אחרי שחזרו קיבלנו הודעה שהוא כבר לא איתנו. אבל כדי שנוכל להיות בשקט באדמתנו, אנחנו צריכים שכולם יהיו בבית. אני מבקשת מכם, תשימו את עצמכם שנייה במקומנו, תבינו מה זה לאבד הכול ברגע אחד".
לדבריה, "חיכיתי שמשהו ישתנה היום בשעה 06:29 בבוקר, אבל שום דבר לא השתנה. הגיע הזמן שהשעון יזוז. הגיע הזמן שהכול ישתנה. הגיע הזמן לסיים".
רננה גומא יעקב, שילדיה אור ויגיל נחטפו ושבו אחרי 52 ימים מהשבי, אמרה כי "דמיינו שאתם מאבדים את הילד לחמש דקות בחוף הים. זו האימה שאנחנו נמצאים בה כבר 700 ימים - רק שזה לא בחוף, אלא במנהרות בעזה. לקהילת ניר עוז אין כוחות, היא זועקת ומבקשת שתסיימו כבר את הדבר הזה. די, מספיק, אנחנו רוצים להתחיל את החיים שלנו מחדש. הבית שלנו נחרב, אין לנו לאן לחזור, וכדי להקים מחדש את מה שהיה אנחנו חייבים שכולם יחזרו הביתה. כל 48 החטופים".
"אנו מציינים בבושה ובכאב 700 ימים של הפקרה", אמרו בקיבוץ לפני ההצהרה. "קהילת ניר עוז, שספגה את המכה הקשה ביותר ב-7 באוקטובר, חיה את היום השחור הזה בכל יום מאז ולא יכולה להחלים כל עוד תשעה מבניה ובנותיה עדיין מוחזקים בעזה. לפי הקיבוץ, "76 מאיתנו נחטפו באותו יום נורא, והמאבק להשיב את יקירינו נמשך". 50 בני אדם נוספים נרצחו בקיבוץ.
בינתיים, בכיכר החטופים בתל אביב, הכין מטה המשפחות מיצג עם כתובת S.O.S ענקית בצבע צהוב, לצד שעון חול אדום שמשקף את הזמן שאוזל.
