יש רגעים שבהם הפער בין המציאות לבין סדרי העדיפויות של הממשלה נחשף באופן חד וברור, כפי שהוכיחו שני אירועים שהתרחשו השבוע, אירועים שמבהירים איפה המדינה בוחרת להפעיל את כוח האכיפה שלה ואיפה לא.
באירוע אחד, השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בחר להגיע בכבודו ובעצמו למעצר של צעיר החשוד כי צייר דגל אש״ף על מבנה העירייה בלוד. המצלמות של ערוץ 14 כבר חיכו במקום, כדי להוביל את הקמפיין שמראה איך השר משליט סדר ומראה לערבים מי בעל הבית.
באירוע שני, התרחש ניסיון חיסול של ראש עיריית עראבה, אחמד נסאר, אליו השר בן גביר כמובן לא הגיע. ניסיון התנקשות בראש רשות מקומית הוא לא רק אירוע פלילי. זהו איום ישיר על השלטון המקומי ועל עצם היכולת של מוסדות דמוקרטיים לפעול. כאשר ראשי רשויות, נבחרי ציבור ועובדי רשויות מקומיות חיים תחת איומים מצד ארגוני פשיעה, הפגיעה אינה רק בביטחון האישי שלהם אלא גם ביכולת של החברה לנהל את עצמה. במילים אחרות, מדובר בפגיעה בלב הדמוקרטיה המקומית. חברה שבה הנהגה ציבורית פועלת תחת פחד מתקשה לקיים שלטון מקומי יציב, השתתפות אזרחית חופשית ומרחב ציבורי מתפקד. ובכל זאת, מבחינת השר בן גביר והממשלה הנוכחית דגל אש"ף מאיים יותר מאשר פגיעה אמיתית בנבחרי ציבור ובחיים של האזרחים בכלל.
מצד אחד מלחמה ואיומים חיצוניים, מצד שני פשיעה מאורגנת ואלימות מתמשכת בתוך החברה. המלחמה לא עצרה את פעילות ארגוני הפשיעה, לא את הירי ולא את הרציחות. 10 נרצחים מתחילת המלחמה ועוד הרבה פצועים, מאויימים ופגיעה ברכוש
וכל זה קורה בצל המלחמה שרק מעצימה את פערי הביטחון. מצד אחד מלחמה ואיומים חיצוניים, מצד שני פשיעה מאורגנת ואלימות מתמשכת בתוך החברה. המלחמה לא עצרה את פעילות ארגוני הפשיעה, לא את הירי ולא את הרציחות. 10 נרצחים מתחילת המלחמה ועוד הרבה פצועים, מאויימים ופגיעה ברכוש.
דו"ח מרכז אילאף לשנת 2025 מראה כי בתקופות של הסלמה ביטחונית הפשיעה בחברה הערבית גוברת. אבל תחושת האי-ביטחון של האזרחים הערבים אינה נובעת רק מהפשיעה. יותר מ-41% מהאזרחים הערבים בישראל חיים ללא גישה למרחב מוגן (מחקר מרכז אינג'אז ו סיכוי -אופוק), וכאשר נשמעת אזעקה, רבים מהם נשארים חשופים בבית, ללא ההגנה הבסיסית ביותר מפני האיום החיצוני. כך נוצרת מציאות שבה חלקים שלמים מהחברה הערבית חיים ללא מענה מספק לשני סוגי האיומים המרכזיים על ביטחונם: האיום הביטחוני מבחוץ והאיום הפלילי הקיומי מבפנים. אין מיגון מספק מפני הטילים, ואין ביטחון מפני הקליעים.
אנחנו כבר יודעים היטב מה סדרי העדיפויות של הממשלה הזו. זו ממשלה שיודעת להשתמש במשברים כדי לצמצם מרחבים דמוקרטיים, לקדם מהלכים פוליטיים ולהעביר החלטות שמשרתות את קבוצות האינטרס שלה על חשבון כלל האזרחים. אבל אסור לנו לטעות: הפשיעה אינה סוגיה פלילית גרידא או מגזרית. היא סוגיה דמוקרטית מן המעלה הראשונה.
אין לי הרבה ציפיות מנתניהו וחברי הממשלה שלו, אבל בהחלט יש לי ציפיות מכל מנהיג פוליטי, עיתונאי, פעיל וכל בעל השפעה שנלחם למען הדמוקרטיה ומשקיע את כל מחשבותיו ופעולותיו איך לשמור עליה, אבל לא מתייחס לסוגיות האקוטיות של החברה הערבית והביטחון האישי שלה כפגיעה בדמוקרטיה. או שמדובר בעיוורון, או שמדובר באמונה שדמוקרטיה היא נחלתה של קבוצה מסוימת בלבד. והרי כבר ראינו בעבר שהאמונה הזו לא מחזיקה מים ומטביעה עמוק גם את אלו שנלחמים עליה.
ראויה חנדקולוצילום: אלעד גרשגורןכולנו יודעים שעם סיום המלחמה – סיום שיחליט עליה נתניהו בלי קשר לתוצאותיה – יכריזו על הקדמת הבחירות. לכן כדאי שכל שוחרי הדמוקרטיה, שייזכרו רק אז בחברה הערבית ויקראו לנו להצביע בהמונינו נגד הממשלה הרעה הזו, יבינו כבר עכשיו שכדי שנעשה זאת, כדי שלא נרגיש שהם פועלים ממש כמו נתניהו ובן גביר, עליהם להתגייס לטובת הביטחון של החברה הערבית – ביטחון מגזענות, ביטחון מהקליעים וביטחון מהטילים.
ראויה חנדקלו היא מנהלת מרכז אילאף לקידום ביטחון בחברה הערבית
