כמו תמיד בעונת הבחירות, המאבק בחרדים הופך לקלף חזק בקלפי, לדרך בטוחה לכבוש מושב במליאת הכנסת. אל המשחק הפוליטי הוותיק הזה, שבו דמגוגיה ופופוליזם רוקדים טנגו חילוני-חרדי, הגיע שחקן חדש - נאור נרקיס, שמציע לא רק לגייס את החרדים אלא לחלן אותם. הוא מפרסם סרטונים שבהם הוא נוהג בדחפור ענק והורס מבנים של של החינוך התורני ומוסדות לימוד של ש"ס. הוא מתחייב להציל את החרדים מחרדיותם, ולהפוך אותם לתבוניים והנה פתרנו את הבעיה החרדית.
נאור נרקיס
בפרובוקציות, שהן תמונת מראה למעשים של מרדכי דוד, הקים נרקיס דוכנים בבני-ברק שבהם הוא רוצה לשכנע את החרדים לחזור בתבונה וללמוד ליבה. זה כמובן נגמר בחלק מהמקרים באלימות. הוא הקים קורס לחילון החרדים ברוח ערכי ההשכלה ותלה שלטים עם מידע על הקורס באומן, ליד קבר הרבי, אבל גם באזורי הזנות. רבע מיליון איש נוסעים בראש השנה לאומן, אחת התנועות האמוניות הגדולות ביותר, אבל בעיני נרקיס חשוב להזכיר דווקא את אלו שהולכים לזונות. הוא משווה את החרדים בארץ לאיסלאמיסטים שמשתלטים על אירופה, ובכך חוטא גם בשנאת חרדים וגם באיסלאמופוביה.
נאור מבקר, בצדק, גם את הדתיים הלאומיים שמשרתים חצי שירות בישיבות הסדר, אבל כאשר מראיינת מזכירה לו שרבים מהם נהרגו במלחמה, הוא לא מהסס לענות כי אם היו עושים שירות מלא כמו החילונים, אולי לא היו נופלים כל כך הרבה. ההכללות הגסות, הסרטונים הבוטים עושים את העבודה. נאור מיצב עצמו כפונדמנטליסט ליברלי וזה מצליח לו. לדעתי הוא דוגמה ישראלית כחול-לבן של הטרלול הפרוגרסיבי.
נאור מבקר, בצדק, גם את הדתיים הלאומיים שמשרתים חצי שירות בישיבות הסדר, אבל כאשר מראיינת מזכירה לו שרבים מהם נהרגו במלחמה, הוא לא מהסס לענות כי אם היו עושים שירות מלא כמו החילונים, אולי לא היו נופלים כל כך הרבה
בבחירות לפריימריז בשבוע הבא מנבאים שיצליח להתברג לרשימה לכנסת. בניגוד לנעמה לזימי, מוסי רז ואבי דבוש, שעושים עבודה חברתית פוליטית חשובה, לתומר אביטל שמביא תחקירי עומק על הרקב השלטוני, יריב אופנהיימר שנלחם בטרור היהודי ורבים אחרים מעולים ומסורים - נאור מוכר שנאה לחרדים. לא מקרי שהצהיר על רצונו להיות שר החילון.
זה הליברליזם? להחזיר להם את התבונה?
איך אפשר לחלן מעל מיליון חרדים? ואם אפשר, זה מה שאנחנו רוצים? זה הליברליזם? להחזיר להם את התבונה? ישעיהו ליבוביץ' היה טיפש שצריך להחזיר לו את התבונה ולהסיר את הכיפה מעל ראשו? הפנטזיה שנרקיס מוכר לחילונים דומה לרעיון שהימין ניסה למכור לגבי עזה - שניתן לגרשם משם. בשני המקרים זה לא מוסרי ולא ריאלי.
נרקיס איננו איש שמאל קלאסי. הוא הודה שהתחבט בין מרצ לבין ליברמן ויש עתיד. הוא איש שיווק טוב שהצליח למכור את הפנטזיה שהחרדים יהפכו יום אחד להיות כמונו. לחלום זה נחמד, אבל להגשים חלומות כאלו זה וולגרי. המאבק של נרקיס הוא אכן וולגרי. לדעתי, הוא מנצל את היצרים הכי בהמיים שלנו במאבק בחרדים. השנאה, הפחד, הזלזול, ההתנשאות והביטחון שכל האמת בכיס שלנו והם רק חבורת פרימיטיביים.
אמנון לויצילום: נועה גרייבסקילתת דרור לפנטזיות האלו, זה ההפך ממאבק ליברלי, הומניסטי, רציונלי. בתיקון חברתי, סובלנות היא סבל ששווה לשאת אותו. כמו שאסור להפוך לחמאסניקים במאבק בחמאס, או לאייתוללות במאבק באיראן, אין לאבד את הדרך הליברלית במאבק החילוני. והיה מחנך טהור, אומרים החרדים. כדאי לאמץ זאת גם כאן.
