בתקופה האחרונה הגיחה לחיינו תופעת "ההתפטרות השקטה", המתייחסת לעובדים שלא מגישים מכתב התפטרות, אך גם לא מתאמצים עוד. הם גומלים בליבם להנמיך ציפיות, להצטיין פחות ולא לתת לעבודה לשלוט בחייהם. בדרך הזו, אפשר להסביר את הנתון הבא: בשלוש השנים האחרונות נרשמו מעל ל-25 מיליון ימי היעדרות של גננות ומורים.
2 צפייה בגלריה
התפטרות שקטה quiet quitting
התפטרות שקטה quiet quitting
בתקופה האחרונה הגיחה לחיינו תופעת "ההתפטרות השקטה"
(צילום: מתוך tiktok )
כך לפי פרופסור אורלי שפירא-לשצ'ינסקי, ראש המכון לאינטגרציה חברתית מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן, שחוקרת התנהגויות נסיגה בקרב אנשי חינוך והוראה מסוג איחורים, היעדרויות, עזיבה ושימור מורים. לדבריה, הנתון אינו מפתיע, ומצטרף לתהליך דומה שכבר קורה בעולם התעסוקה, במגזר הציבורי והפרטי. בדומה לתופעה, המורים ממשיכים בעבודתם - אך מתאמצים פחות להגיע לבית הספר.
מנתוני משרד החינוך עולה כי בסך הכל נרשמו 25,309,305 ימי היעדרות: 7,086,192 בתשפ"א, 10,768,280 בתשפ"ב, ו-7,454,833 בשנת הלימודים האחרונה. שפירא-לשצ'ינסקי הסבירה כי למורים בחינוך הרגיל בישראל אין אפשרות להיעדר מעבודתם מעבר לחופשות החגים המוצהרות ולחופש הגדול, אלא מסיבות כמו מחלה, מילואים או תאונות.
המצב הזה דוחק את חלק מהמורים לתרץ את הסיבות להיעדרויות בעיקר כ"מחלה", על מנת לקבל שכר עבור ימים בהם הם זקוקים ליום חופשי בשביל סידורים, אוורור, חופשה במחירים מוזלים שמשכורתם מאפשרת ועוד.
2 צפייה בגלריה
שלוש שנים - ויותר מ-25 מיליון ימי היעדרות במערכת החינוך. אילוסטרציה
שלוש שנים - ויותר מ-25 מיליון ימי היעדרות במערכת החינוך. אילוסטרציה
שלוש שנים - ויותר מ-25 מיליון ימי היעדרות במערכת החינוך. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
בשנת הקורונה, ייתכן והמורים הצהירו על מחלה בשל הצורך למלא מצברים בעקבות העומס התפקודי והנפשי שהוטל עליהם עם השינויים התכופים. בשנה שלאחר מכן, אפשר להסביר זאת בשל שחיקת המורים והפגיעה בחוסנם הרגשי בזמן הקורונה. בשנת תשפ"ג, עם החזרה לשגרה, ניכרה ירידה בשיעור ההיעדרות, אך הוא עדיין היה לא מבוטל.
"על מערכת החינוך להשכיל להבין שאם הם רוצים לשמר את המורים, עליהם לשנות את כללי ההעסקה", הדגישה שפירא-לשצ'ינסקי. "וכמובן, יש לפעול לקידום אקלים בית ספרי חיובי, תמיכת הנהלה במורים וטיפול בבעיות משמעת. כל אלו יעודדו את המורים לתרום ולהשקיע, דבר שיבוא לידי ביטוי בצמצום היעדרויותיהם מבית הספר".
ד"ר יעל קמחי, סגנית נשיאה במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, אמרה כי "תיקון דחוף של מעמד המורה, התאמת השכר ותנאי העבודה, הפיכת ההוראה לפרופסיה ומתן אוטונומיה למורים ולמנהלים הם רק חלק מהפתרונות. תחום נוסף הדורש התייחסות מעמיקה הוא הנושא של דרכי ההוראה וההכשרה של המורים, המלמדים בכיתות הטרוגניות ומורכבות, המאפיינות את מרבית מערכת החינוך הישראלית".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.09.23