אנחנו לא הסיפור פה. הסיפור הוא הם - ההורים שהילדים שלהם נלקחו לעזה. "הכי גרוע זה כשיורד הלילה, אתה לא רוצה שיירד הלילה". כך מתאר יוני אשר את המדור החדש בגיהינום שבו הוא נמצא. שתי הילדות הרכות והיפהפיות שלו, רז בת ה-4.5 ואביב, רק בת 2.5, נחטפו עם אשתו מקיבוץ ניר עוז, ועכשיו הן נמצאות בעזה.
בהתחלה יוני ועשרות הורים אחרים היו באגף אחר של הגיהינום. זה שבו הילדים שלך "רק" נעדרים. אבל אז חמאס שיחרר סרטון וידיאו אכזרי במיוחד, גם בסטנדרטים הנאציים שלו, שבו נראית עגלה מהסוג שמוביל ירקות, או עיזים, ובתוכה יושבות נשים ישראליות, בפנים לבנים מרוב אימה, ומאמצות לחיקן חזק ילדים קטנים. הגיבורות הללו מנסות לעוור אותם בכוח, שלא יראו כלום מהעולם המחריד והחדש הזה שהשטן יצר עבורם. בסרטון הזה יוני זיהה את חמותו, את אשתו ואת הילדות הקטנטנות שלו. איך הוא חי מאז? איך הוא מסוגל לקחת עוד נשימה אחת, שלא לדבר על לאכול או לישון? לאף אחד מאיתנו אין מושג.
אבל כשהאבא החזק והצעיר הזה אומר "הכי גרוע זה כשיורד הלילה", אין הורה אחד במדינה שלא יכול להבין אותו. בשעות האור עוד מתפקדים, עוד מפעילים חמ"ל מהבית עם קרובי משפחה ועמדת זום, ומתנדבים נכנסים ויוצאים. כן, בשעות הבוקר אין ברירה אלא להמשיך ולהילחם, למרות שאין שום מידע ושום תוכנית פעולה. אבל בלילה? הלילה זה הזמן הרך, מכמיר הלב, החומל. זה של המקלחות והפיג'מות הנעימות, של אמא שמניחה את הפעוטה עם תלתלי הדבש ברכות על המזרן, מפעילה בשבילה את מנורת הצורות שזורקת ריבועי פז צבעוניים על הקיר, "אבל תישארי איתי עד שאני ארדם".
דנה ספקטורצילום: אביגיל עוזיומה אתה יכול לעשות כשאתה יודע שהילדים שלך נמצאים בחושך הזה לבדם? כל כך הרבה פעמים הרגעת אותם שהמפלצת מתחת למיטה היא לא אמיתית, שאף גנב לא מסתתר ומחכה להם בארון. והנה הם שם, בחושך האין-סופי, מטר מהמפלצת הכי גדולה שאלוהים ברא. איך אפשר לא לצאת מהדעת, להשתגע, לפרוץ מהבית ולצרוח כאילו שאתה עולה באש? הילדים שלך בעזה, בארץ האויב.
מה יש להגיד על מציאות שבה מאות הורים חיים בגיהינום, על עולם שבו ילדה בת חמש לומדת שבצדק היא פחדה תמיד מהחושך. כל שנייה וכל דקה שאנחנו לא שם איתם, מחפשים מה לעשות בשבילם, מגבשים אלפי תוכניות פעולה עם מומחי הטרור מספר אחת של העולם - היא שנייה אחת יותר מדי.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.10.23
