ראשי הקלקלה | משרד האוצר, גד ליאור
המחדל הכלכלי ברקע מלחמת חרבות ברזל זועק לשמיים. מאות אלפי בתי עסק, חנויות וחברות, מצויים במצב כלכלי מסוכן. מיליוני אזרחים כבר הפסידו כסף גדול, מאובדן הכנסות, דרך הפסדים עצומים בקופות הגמל ובבורסה ועד לאובדן הפרנסה. מאות אלפי ראשי משפחות גויסו למילואים. אלפים רבים יושבים עם ילדיהם בבית ולא יכולים להגיע למקומות העבודה. עשרות אלפים כבר נשלחו על ידי המעסיקים הביתה, לחל"ת או לצמיתות. רוב המסעדות ובתי הקפה בסכנה אמיתית של פשיטת רגל.
ומה עשתה הממשלה עד כה? בעצם כמעט לא כלום. התוכנית הכלכלית שהציג משרד האוצר היא במקרה הטוב בושה גדולה ובמקרה הפחות טוב, כפי שקראו ראשי ארגוני העובדים והרווחה בישיבה בכנסת, "מקומה בפח האשפה הקרוב". ממשלת המחדל הצבאי הופכת בעצם הימים האלה גם לממשלת המחדל הכלכלי.
אחרי שבועות של מצב מלחמה בכל הארץ התוכנית לא כוללת פיצוי מלא לעסקים על הירידה העצומה במחזור, אלא רק למצויים קילומטרים ספורים מגבול הרצועה ולבנון. אזרחי המדינה שנקלעו בבת אחת לקשיים כספיים חמורים לא קיבלו מענק כלשהו. באוצר לא שמעו על כך שטילים נורים גם על גוש דן ובאר־שבע וכי עשרה אחוזים מהאוכלוסייה המבוגרת במדינה גויסה לצה"ל.
המענק היחיד שאושר הוא 1,000 שקל ליום למפונה מעוטף עזה וגם זאת רק עד ל־5,000 שקל למשפחה, גם למשפחה בת שמונה נפשות. הרי איש מהמפונים לא נטל עימו כמעט דבר. הכסף העלוב הזה לא הספיק אפילו לכמה בגדים, מוצרי היגיינה בסיסיים וצעצוע לילדים המפוחדים. וחלק מהמפונים כבר קיבלו הודעה ששיכונם במלון במימון המדינה הסתיים. לאן בדיוק יחזרו? לממשלה אין תשובה.
דומה שרק בנק ישראל הפנים את מצב המלחמה והורה לבנקים להקל על הלקוחות, אולם גם אלה לא מיהרו לסייע, למעט למפונים מיישובי עוטף עזה. האבסורד כה גדול עד כי כאשר חזר תושב בארי שלשום לחלץ את רכבו, שניזוק אך ניתן לתיקון, והביאו למוסך, נזפו בו שמאי רשות המסים, "מדוע הזזת את הרכב ממקומו. לא נוכל לשלם". הם עצמם אגב עדיין לא היו מורשים להיכנס לבארי כדי לאמוד את הנזקים.
ועדת הכספים, שבה התקיימו במשך שבועיים וחצי רק דיונים ריקים של חילופי צעקות בליווי בכי של מפונים וראשי ערים - לא אישרה עד אמצע השבוע שום החלטה של האוצר. כך גם לא חוקקו שום חוקים כלכליים הדרושים לפצות את העסקים, להעניק הטבות בערבות המדינה להלוואות ועוד ועוד. גם לכנסת לא בוער כלום. בסך הכל פרצה מלחמה.
המנכ"ל מנוטרל | משרד ראש הממשלה, איתמר אייכנר
כמעט שלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה, המסקנה עגומה: טיפול הממשלה בפן האזרחי של המלחמה עדיין לא עובד כמו שצריך. אמנם בתפקוד חלק מהמשרדים יש שיפור מסוים, אבל האירוע לא מנוהל, אין יד מכוונת ואין סנכרון בין הזרועות המבצעות. הממשלה מתנהלת באיטיות וגמלוניות בוודאי בהשוואה להתגייסות המדהימה של החברה האזרחית.
צריך לומר ביושר: משרדי הממשלה, מי יותר ומי פחות, עשו מאמצים גדולים אבל נתקלו בהרבה מאוד קשיים. חיים ביבס, ראש המרכז לשלטון מקומי, היטיב לנסח את הסיטואציה השבוע: הממשלה לא מתפקדת ורוב משרדי הממשלה לא התעשתו עד לרגע זה. השרים ירדו למחתרת, הם פשוט לא מבינים את האירוע.
מאחורי הקלעים נשמעות טענות קשות נגד מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי שמחזיק בתפקיד "מנכ"ל המדינה". שלי כינס מתחילת המלחמה מספר פורומי מנכ"ל אך לפי תיאורי הנוכחים, הדיונים היו עקרים ומנכ"לי המשרדים הפסיקו להגיע ושלחו עוזרים במקומם. "זה לא היה פרודוקטיבי, הרושם היה שעוסקים בזוטות ולא נותנים לעבוד", הסבירו.
גורמים בכירים בממשלה אומרים: "משרד רה"מ לא מתפקד. לשלי אין את הקשב של המנכ"לים. הם לא סומכים עליו ולא מתייחסים אליו ברצינות". בכירים מתארים גם סיטואציות שבהן שלי יורד לשטח ומוריד הוראות בנושאים שאין לו מושג לגביהם, כמו למשל במחנה זיהוי החללים שורה – שבו יש עדיין כמעט 280 גופות לא מזוהות ועובדים בו אלף אנשי מילואים ומתנדבים באחת המשימות הקשות ביותר במלחמה הזאת.
שלי, לטענת הבכירים, סירב להאציל סמכויות, ואף ניסה לטרפד את המינוי של פרויקטור העורף שיתאם את העבודה בין משרדי הממשלה ויתכלל את הפעילות החברתית־כלכלית. במשרד טוענים מנגד כי "ההתנגדות הייתה להרחבת סמכויות הפרויקטור עד לרמה שהוא מנכ"ל בפועל".
לבסוף, נתניהו חתך מעל הראש של שלי והסכים לדרישת סמוטריץ' למינוי של מנכ"ל חברת החשמל מאיר שפיגלר לתפקיד. גם בחזית הזאת לא צפויה רגיעה, שכן לטענת בכירים שפיגלר "מכוסח" עם אנשי אגף התקציבים באוצר מאז היה מנכ"ל הביטוח הלאומי ולכן העסק לא יעבוד. בעיה נוספת: המינוי ישאיר את חברת החשמל ללא מנכ"ל במשרה מלאה.
אחרי עיכובים רבים גם מונה בסופו של דבר – 12 יום אחרי פרוץ המלחמה – משה אדרי לראש מינהלת תקומה לשיקום עוטף עזה. אלא שאדרי, בולדוזר שהוכיח את עצמו בקורונה, כבר מחזיק היום בתפקיד "הפעוט" של ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, ואמור במקביל לנהל את מבצע השיקום הגדול בתולדות ישראל. כמו כן עדיין לא ברור איך תעבוד המינהלת, תחומי האחריות לא הוגדרו וטרם הוגדרו בחוק וראשי היישובים לא יודעים למי לפנות.
המינהלת כבר קיבלה תקציב של מיליארד שקל והחלה השבוע לחלק תקציבים: 51 מיליון שקל למועצות האזוריות בעוטף עזה ולעיריית שדרות. זה מעט מדי. ויותר מזה: הכסף מגיע קודם ליישובים מאפס עד ארבעה ק"מ מקו הרצועה. יישובים שנפגעו במסע הרצח של מחבלי חמאס מעבר לטווח המצומצם הזה, כמו קיבוץ רעים למשל, טרם קיבלו שקל.
מאחורי הקלעים נשמעות טענות קשות שהיישובים לא מקבלים מענה מהמינהלת ולכן הם ממשיכים לפנות למשרדי הממשלה ולפילנתרופים כדי לקושש כסף. ממינהלת תקומה נמסר בתגובה: "הועברה מקדמה ראשונית בלבד. אנו בקשר צמוד עם ראשי המועצות ודואגים להעביר מקדמות נוספות".
כמו כן רוב עובדי המדינה עדיין עובדים מהבית. נציב שירות המדינה הורה לפני עשרה ימים להחזיר את העובדים למשרדים ולחזור לשגרה. ההנחיה לא יושמה. כשמשרדי הממשלה לא בתפקוד מלא – זה מקרין למטה. בנציבות שירות המדינה לא היו מסוגלים עד לרגע זה אפילו לספק נתון על שיעורי הנוכחות של עובדי מדינה, עוד הוכחה לברדק.
שלי, מצידו, משוכנע שהעסק מנוהל. "מהיום הראשון אני עסוק בהסרת חסמים ולתאם את עבודת הממשלה", הוא אומר. "לראות שכל החמ"לים נפתחו, מה חסר שם ומה הפערים. ברגע שיש כשלים אני מעורב אישית. הקמתי חמ"ל קדמי באילת, ים המלח וטבריה, בריכוזי מפונים גדולים, שמרכזים את כל עבודת המשרדים השונים. נציגים שלנו יושבים שם לתת מענה מתכלל.
"הטענה שאין תפקוד של הממשלה נכונה חלקית מאוד. ברור שיש פערים. לקח זמן לממשלה להתעשת ולהבין את גודל האירוע. אין מדינה בעולם שהייתה מצליחה להשתלט על דבר כזה. אתה יודע מה זה להקים חמישה בתי ספר באילת? במקביל אני מסייע למינהלת תקומה בהשגת תקציבים. התערבנו בלשחרר חסמים להבאת כלי נשק לארץ ל־650 כיתות הכוננות שהקמנו. ברגע זה אנחנו עובדים על הבאת עובדים זרים לחקלאות ולבניין. הציון שלי זה שביעות הרצון בכל המקומות שבהם נגענו.
"השת"פ שלי עם המנכ"לים מעולה. מאחורי הגב יש אולי אנשים שלא אוהבים אותי ומלכלכים, אבל אני אדם שחותך. כשאני בא, יש פתרונות. אני עושה את המקסימום בתנאים קשים מאוד. זה מגה־אירוע. להגיד לך שכולם מרוצים? ברור שלא. אבל הדברים משתפרים תוך כדי תנועה".
צלצול השכמה | משרד החינוך, תמר טרבלסי–חדד
יש מה לשבח בעבודת החירום של משרד החינוך: הם יישמו את לקחי משבר הקורונה, חילקו אלפי מחשבים לילדים המפונים וקיבלו בזריזות החלטה על דחיית בחינות הבגרות כדי להוריד לחץ. הוקמו גם שתי מינהלות לטיפול בנפגעי ובמפוני המלחמה, והוצבו בראשן נשים מנוסות מצמרת המשרד. ובשבוע הבא ייפתחו בתי ספר במבנים יבילים במועצה אזורית תמר ובאילת לתלמידים שפונו מהעוטף.
אבל, שלושה שבועות מאז פרוץ המשבר העצום – במרכזי החינוך במתקני הקליטה של מפוני המלחמה והתופת אין עדיין סדר יום חינוכי, לא הוטמעה שגרת למידה ומנגנונים מסודרים לפעילות ואין מערכת סדורה.
המרכזים הוקמו במהירות, אך הביסוס איטי. אין שגרת טיפולים רגשיים וחברתיים מסודרת עם מורים, פסיכולוגים ואנשי טיפול מטעם המשרד. כמו כן המרכזים האלה עדיין נשענים על מתנדבים וחברי עמותות מהחברה האזרחית, והמערך חייב לעבור באופן מלא לאנשי החינוך.
האיטיות מאפיינת התנהלויות נוספות: המשרד החל במיפוי ומתן מענה במרכזים לתלמידים החינוך המיוחד, אך גם כאן היישום איטי וחסר. רק בשבוע השני ללחימה החל משרד החינוך במתן מענים למעונות היום וגמישות המאפשרת הכרה במעבר מעונות ללא מרחבי מיגון למבנים אחרים. ועדיין לא ניתן מענה להורים לגבי פיצוי עבור הימים שבהם הילדים נשארו בבית.
למשרד גם אין נתונים לגבי מספר התלמידים המגיעים ללמידה פיזית. זה מוסבר ברצון לחסוך ממנהלי בתי הספר עיסוק בירוקרטי ברישומים ודיווחים כפי שהוטל עליהם בתקופת הקורונה, אבל מאוד לא סביר להתנהל בלי נתונים, בעיקר בימי מלחמה.
קשיים בהתנעה | משרד התחבורה, רועי רובינשטיין
בחיוך רחב ובזרועות פרוסות, בפני עם ועדת הטוויטר, חנכה השבוע שרת התחבורה מירי רגב תחנת רענון לרווחת הנהגים בכביש 6. זה טוב ויפה ואפשר לברך על כך שבימים האחרונים חל שיפור בפעילות המשרד, אבל יש עוד עבודה רבה לפני שאפשר לעצור לרענון.
כמו משרדים ממשלתיים אחרים, גם משרד התחבורה נתפס לא מוכן עם פריצת הקרבות. כל הימים הראשונים של המלחמה התאפיינו בבעיה חמורה בתדירות האוטובוסים בכל הארץ, דבר שהקשה מאוד על חיילי סדיר ומילואים להגיע לנקודות האיסוף בדרכם דרומה וצפונה. נכון לכתיבת שורות אלו בעיה זו טופלה וכעת, על אף המחסור בנהגים שגויסו למילואים וירידה בתדירות האוטובוסים, ניכר כי המצב התייצב והמשרד מנסה לספק הסעות לחיילים לפי בקשות פיקוד העורף. כמו כן חשוב לציין כי הרכבת פועלת גם במהלך השבת, בתדירות של אחת לשעה.
גם מאות אלפי הישראלים ששהו בחו"ל וביקשו לחזור הביתה נתקלו בקשיים אדירים. מול ביטולי טיסות המוניים רגב בחרה לא להפעיל את המניה המיוחדת (מניית הזהב) של הממשלה כדי להורות לאל על להפעיל ברציפות טיסות בשעת חירום, גם בשבת. במשרד טענו כי ההחלטה להפעיל היא של משרד האוצר.
המשרד פועל. באיטיות, אך פועל. חברת נתיבי ישראל מפנה את כלי הרכב הפגועים מהכביש בעבודה איטית כפוף להוראות הצבא, ניידות שירות הגיעו לריכוזי מפונים ופתחו עמדות בבתי המלון כדי לשחזר רישיונות רכב ורישיונות נהיגה, ובדרום הוקם חפ"ק שעוסק בתיקון הכבישים שנפגעו במתקפות ועקב שינוע הטנקים של הצבא עליהם.
מים עד נפש | משרד הבריאות, אדיר ינקו
לגבי עובדה אחת אין מחלוקת: מדובר ככל הנראה על משבר בריאות הנפש החריף ביותר שפקד את ישראל. מומחים מעריכים כי בשבועיים האחרונים חל זינוק בשיעורי החרדה והדיכאון וגם באיגוד רופאי הילדים מצביעים על כך שקרוב ל־90 אחוז מכלל הפניות של ילדים למרפאות בימים האחרונים מערבות תלונות על חרדה.
מערכת בריאות הנפש פוגשת את המשבר החמור כשהיא על סף קריסה ממילא. עוד לפני המלחמה חלק ממנהלי בתי החולים לבריאות הנפש איימו להתפטר בשל מחסור בתקנים, בפסיכיאטרים ובמטפלים. גם קופות החולים מתמודדות עם מחסור קבוע וקיצוני בפסיכולוגים ובפסיכיאטרים.
מאז המלחמה הרחיב משרד הבריאות את פעילות מרכזי החוסן והעניק תוספת תקציבית של 30 מיליון שקל עד לסוף שנת 2023 לטובת מטפלים ומטפלות, אך נראה שהביקוש יעלה על ההיצע. מה גם שהתוספת יפה רק לימי המלחמה, שאת השלכותיה האמיתיות ייתכן שנראה רק לאחר שתסתיים, ובהיקפים חסרי תקדים.
עניין נוסף הוא כמובן סוגיית המיגון בבתי החולים. לאחר שנים של הבטחות ולמרות הצורך הברור, שני בתי החולים הגדולים באזור הדרום, ברזילי וסורוקה, אינם ממוגנים באופן מלא. בבית החולים קפלן ברחובות שנכנס לטווח האש רק עשרות מיטות נמצאות במרחבים מוגנים וחמישה חדרי ניתוח בלבד יכולים לפעול תחת אש. התרחבות מעגל הירי לאזורים נוספים יעמיד בתי חולים נוספים עם יכולות טיפול מוגבלות בלבד.
עם האף באדמה | משרד החקלאות, אילנה קוריאל
החקלאים במושבים ובקיבוצים ששרדו את הטבח של 7.10 מסתכלים קדימה בחרדה. "עוזרים לחקלאי העוטף מהיד לפה, אך בפועל אין עזרה ממשלתית נראית לעין בטווח הזמן המיידי או הרחוק", טוענים שם, "וכשתהיה כניסה קרקעית, הקשב הממשלתי המועט שעוד קיים ייעלם גם הוא".
"אנחנו בקריסה", אמר אילן יוחנן, המגדל חסה וכרוב וצמחי תבלין. "ביום שבת בבוקר הייתי מאלה שהיו בשער וירו על המחבלים. נשארנו בשער עד ראשון בבוקר. ואז יצאתי לשדות עם העובדים שלי. חלקם לא הסכימו. מאז אנחנו מנסים להפעיל את המשק ללא הצלחה. יש היענות של מתנדבים אבל זה לא כוח אדם מקצועי".
ליוחנן יש 20 עובדים. רק עשרה נותרו. שניים אמורים לעזוב לתאילנד. "אחרי שנלחמתי במחבלים אני צריך להילחם בעובדים שלי? הפסדתי. למה לא פותרים את הבעיה? אנחנו יותר משבועיים אחרי המלחמה ולא היה נציג אחד של משרד החקלאות שבא לדבר איתי. אנחנו מדממים ואין לנו כתובת".
עמיר אדלר מקיבוץ נחל עוז מגדל בננות ואבוקדו. עד השבת השחורה הקיבוץ העסיק 23 תאילנדים. "היום יש לי אפס עובדים. נחל עוז הוא קיבוץ שמושתת על חקלאות. המטעים קיימים. השדות חרושים. הפרות נחלבות פעם ביום. אבל אנחנו בשטח צבאי סגור ולא יודעים מתי נצליח להיכנס לשם".
לפי משרד החקלאות כ־2,000 עובדים זרים כבר עזבו. המשרד מעניק מענקי התמדה בסך 2,000 שקל בחודש, אך הוא ניתן רק בעוטף, והעובדים הזרים בכל הגזרות בורחים. השר אבי דיכטר מקיים מגעים עם מדינות נוספות לייבוא עובדים זרים, כך אומרים במשרד. אבל בשטח לא יכולים לחכות לדיפלומטיה. אפשר להביא עובדים לחקלאות שיוגדרו כמשתלמים, וכך לא לפגוע בהסכמים בין המדינות השונות.
מכות כחולות | המשרד לביטחון לאומי, מאיר תורג'מן
המחדל הגדול פה הוא של מדינת ישראל. משטרת ישראל היא גוף ביטחוני שבשנים האחרונות הורעב בכוונת מכוון, כולל פגיעה קשה בתדמית השוטרים. זו משטרה דלת משאבים, סובלת ממחסור בתקציבים ובכוח אדם. כ־30 אלף שוטרים שההכשרה שלהם קוצצה ואף לא מצוידים באמצעי לחימה כמו חיילים.
בשבת השחורה עשרות שוטרים לחמו בגבורה נגד המחבלים והצילו בגופם אזרחים – וגם כאן הייתה קונספציה שקרסה. עד ל־7.10 לחימה לא הייתה חלק מתפיסת ההפעלה של השוטר הקלאסי. תחנות משטרה, בפרט בפריפריה כמו שדרות, אופקים, נתיבות ויישובי העוטף – "בקושי כמה שוטרים וניידת וחצי", כפי שהיטיב לתאר קצין בכיר – אמורות להתמודד עם פשיעה בתחומי המדינה, ולא לעמוד מול פני אויב. במשטרה של היום רק לוחמי מג"ב, לוחמי החטיבה לבט"פ והחטיבה הטקטית ולוחמי הימ"מ יודעים לתת מענה שדומה לזה של ללוחם בצה"ל.
כמו כן השוטרים לא היו חמושים בהתאם ללחימה ולא הייתה להם זמינות לנשק אחר. מול המחבלים, שהגיעו חמושים בטילי נ"ט, מקלעים, רימונים ומטעני חבלה, לשוטרים היו רק אקדח ומחסנית, ומחסנית נוספת במקרה הטוב.
"עכשיו יעשו חושבים מחדש", אומר הבכיר. "שוטר שיסיים קורס שוטרים יהיה חייב להיות גם בעל הכשרה של לוחם. התרחיש של 'שומר החומות 2' נמצא על השולחן, והיום מבינים שחובה על כל שוטר בכל תפקיד – סייר, יומנאי, חוקר או בלש – לדעת להילחם במקרה הצורך".
פורסם לראשונה: 00:00, 27.10.23
