"קנינו לה את זה ליום הולדת 70", סיפרה בדמעות דניאל כהן, בתה של יונה כהן, כשהיא אוחזת בידה תכשיטים שהיו שייכים לאמה. יונה נרצחה בטבח בבארי עם בנה, אוהד כהן, ונכדתה, מילה כהן, בת תשעה חודשים במותה. אתמול (שלישי), אחרי קצת יותר משלושה שבועות, זכתה דניאל למחווה מרגשת כשקיבלה בחזרה צמידים, טבעות ושעון שהיו שייכים לאמה.
ביקור במחסן שבו מאוחסנים חפצי הנרצחים והנעדרים
(צילום: עידו ארז)
5 צפייה בגלריה
"השעון של אמא לא ירד לי מהיד". דניאל כהן ובעלה אמיר עם תכשיטים שהיו שייכים לאמה
(צילום: עוז מועלם)
משפחתה של דניאל ומשפחות שכולות נוספות זכו אתמול לביקור משוטרי יחידת להב 433, כשבידיהם תכשיטים ופריטים שהיו על גופות יקיריהם. "אם יימצאו דברים נוספים, נחזיר לכם בהקדם האפשרי", אמר לדניאל ולבעלה אמיר רס"ר ניב יהלום, שהגיע לפתח תקווה, שם הם שוהים כרגע אצל קרובי משפחה.
"אנחנו מתמודדים עם אבל עמוק, של בית שאין אותו יותר ואין לאן לחזור. עוד לא היינו בבית בבארי", סיפרה דניאל והביטה על החפצים שקיבלה. "זה שלושה צמידים שהיו על אמא. היא רצתה להעביר אותם אלינו אחרי שהיא תמות. אני עוד לא מעכלת את מה שקרה. שעה אחת אנחנו חזקים ושעה אחרת אנחנו מתפרקים. חשוב לי לקבל את הדברים שהמשטרה הביאה. השעון שהיה על אמא לא ירד מהיד שלי". על החיבוק החם שמקבלת המשפחה היא אומרת: "אנחנו מרגישים את החיבוק של עם ישראל וגם צריכים אותו".
משם המשיכו השוטרים לרמת גן, לביתה של יובל בן יהודה (26), שנרצחה במסיבה בעוטף. אורלי בן יהודה, אמה של יובל, קיבלה בחזרה צמיד וטבעות של יובל. "איך הלכת לי? איך ממשיכים?" היא מיררה בבכי וסיפרה על הטרגדיות שפקדו את המשפחה.
"עוד לא קמנו מאבא שלה, שנפטר לפני תשע שנים. איך אני ממשיכה את החיים האלה ומאיפה אני מתחילה? הוא הלך לי בערב ראש השנה והיא הלכה לי בשמחת תורה. אני רוצה אותה פה לידי. אני רוצה שהיא תפתח את הדלת, תיתן לי נשיקה ותגיד לי: 'אמא, את החיים שלי, אל תדאגי, יהיו ימים טובים יותר'. עכשיו יש דממת אלחוט בבית. היא הייתה האור שלי בבית הזה, הביאה שמחה ואהבה. היא לימדה אותי לרקוד. היא אהבה בעלי חיים ותיכננה לפתוח מספרת כלבים, היא עבדה במאפייה וחסכה כסף בשביל זה".
אורלי שחזרה את הערב שקדם למתקפת הפתע הרצחנית. "היא חיכתה שאני אלך לישון. היא ידעה שאני לא אתן לה ללכת למסיבה הזו. ישבנו, אכלנו, היא ניקתה את המטבח. חשבתי שהיא הולכת לישון אצל חבר. בבוקר התקשרתי אליה, הטלפון היה זמין והיא לא ענתה. לא יכול להיות שכל המדינה על הרגליים והיא לא עונה. הבנתי שמשהו פה לא בסדר עד שגיליתי שהיא הייתה שם".
רס"ר ניב יהלום מלהב 433, שמגיע למשפחות הנרצחים ומחזיר להם את הציוד האישי, סיפר כי "זו משימה קשה אבל גם הרגשת סיפוק מאוד גדולה, שאני מביא למשפחות את הפריט האחרון שהם יכולים לקבל מהמנוח. אנחנו עוברים סדנאות חוסן בשביל להתמודד עם המצב. אנחנו מנסים לעזור כמה שאפשר במצב הזה".
מי שמרכזת את ניהול המרלו"ג (מרכז לוגיסטי) המשטרתי עם פריטי הנרצחים היא רפ"ק ורד ליכטר סול מלהב 433. "יש לנו כמות אדירה של פריטים שהורדו מהנרצחים והנרצחות בשורה. בטהרה הורידו את מה שהתפספס. ומשם זה מגיע אלינו. יש לנו פה במרלו"ג גם פריטים של נרצחים שנאספו בשטח על ידי מד"א, זק"א וחיילים שסרקו את האזור ואספו את הדברים. נעליים, חולצות, מכנסיים, שעונים, דרכונים, טלפונים ניידים ועוד. על חלק מהפריטים עוד יש סימני דם. יש לנו גם מוצגים כמו אזיקונים שאיתם המחבלים אזקו את הנרצחים או סכינים שנמצאו על המחבלים. אנחנו שומרים את זה כמוצג למשפט הפלילי. הפריטים מגיעים לפה בצורה מסודרת, עוברים מיון וניקוי ואז זה יוצא בחזרה למשפחות".
במרלו"ג יש עוד מאות פריטים שטרם זוהו ובמשטרה מתכננים לצלם את כולם ולהעלות לאתר אינטרנט נגיש לציבור, שבו יוכלו בני משפחות הנרצחים לזהות פריטים נוספים שייתכן ששייכים ליקיריהם. "בשבוע הבא נעלה אתר אינטרנט מיוחד עם תמונה של כל מוצג ומוצג שנמצא אצלנו. ייקח כמה חודשים לסיים את העבודה פה עם כמות הפריטים הגדולה שהגיעה מהשטח".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.11.23
