"אוי ואבוי אם מישהו ירחם על אחי על זה שהוא נפל", אמר רס"ן ש', אחיו של רס"ן חן בוכריס ז"ל. "מישהו אמר לי לפני כמה ימים שאחי נרצח. הוא לא נרצח, הוא נלחם, ונפל כשנלחם. אלה חייו ואלה היו חייהם של הרבה מפקדים ולוחמים ביום הזה. זה תפקידנו – לרוץ מול האש, להרוג, ולפעמים אנחנו נהרגים. כשחן שמע שהותקלנו הוא חייך – ויצא להסתער".
רס"ן ש', קצין אג"מ חטיבתי, הוא אחיו הגדול של רס"ן חן בוכריס, מי שהיה סגן מפקד יחידת מגלן בחטיבת הקומנדו, שנפל ב-7 באוקטובר בנחל עוז. חן הוא הצעיר בין חמישה אחים, בינו לבין ש' האמצעי מפרידות ארבע שנים.
"חן ואני היינו החברים הכי טובים", ש' מספר, "שנינו מאוד אוהבים ספורט. המורים בבית הספר קיבלו את כל חמשת האחים, כל פעם ראו איך הדגמים משתפרים, עד שהגיעו לחן".
היה רק טבעי שהמסלולים שבהם יבחרו יובילו אותם לשרת האחד לצד השני. ש' התגייס ב-2012 לגדוד 50 של הנח"ל. ארבע שנים לאחר מכן התגייס חן לחטיבת הצנחנים ושובץ בגדוד 202. "בשנתיים הראשונות שלו בצבא הייתי מאוד נוכח", אמר ש', "תמיד ידעתי מה הוא עושה. כל ארבעה חודשים הוא היה מקבל איזו הצטיינות. הוא לא היה רברבן, אף אחד לא ידע, אבל אני ידעתי. טירון מצטיין, ואז לוחם מצטיין, מסיים קורס מ"כים בהצטיינות ומצטיין כמפקד. וכמובן שגם בקורס קצינים".
חן יצא לקורס מ"פים, שאותו גם סיים בהצטיינות, והגיע לפקד על הפלוגה הוותיקה בגדוד. כשהיה קרוב לסיום התפקיד הודיע לו המג"ד, סא"ל א', שהוא ממשיך איתו למגלן: סא"ל א' יפקד על היחידה, וחן יהיה מפקד פלגת לוחמים. "ההחלטה לקחת את תפקיד סגן מפקד היחידה הייתה לא פשוטה עבורו", ש' אמר, "הוא בחור לוחם, של השטח. הסברתי לו שזה מטורף להיות סגן מפקד מגלן בגיל 26".
ב-7 באוקטובר חן התעורר מהאזעקות בבית ההורים באשדוד. הוא התקשר לש' ב-6:37 לשאול מה קורה, וזה ענה שהוא לא יודע. חן יצא בינתיים לבסיס מגלן. ביחידה נמצאים בעיקר חיילי ההכשרות שסגרו שבת. יחד עם קצין נוסף הם התכוננו ליציאה לעוטף עזה.
ש' סיפר: "התארגנו וירדנו דרומה גם אנחנו – קצין הקשר, המח"ט ואני. מדי פעם דיברתי עם חן כדי לקבל דוח מצב. אנחנו נוסעים בכביש 232. רואים רכבים שנפגעו, אזרחים הרוגים, מחבלים שחוסלו".
ב-11:10 דיברו חן וש', "איפה אתה ומה מצבכם. הוא אומר לי, 'אני בדרך לנחל עוז'. אני לא מוטרד, חן לוחם על, לא דאגתי לו. ב-12:10 הם נתקלו בשבעה מחבלים בקיבוץ, חיסלו חמישה מהם, אבל אפיק, יעבץ וחן נהרגו. באיזה עולם מקביל מגיע חצי שעה אחר כך אלוף במיל' בשם נעם תיבון. הבן שלו גר בקיבוץ עם משפחתו והוא יצא לחלץ אותו. הוא ראה את החפ"ק של חן, בדק לו דופק וגילה שהוא אכן נהרג. הוא לקח את הציוד שלו ויצא להסתער מול שני המחבלים הנותרים".
לפני שנהרג, הספיק חן לשלוח לחבריו ליחידה בווטסאפ את מיקום המחבלים ולקרוא לכוחות נוספים. ש' נמצא קילומטרים בודדים משם, על ציר 232. "החפ"ק שלנו הגיע לאזור סעד, להיתקלות", ש' סיפר, "סיימנו אותה ואז זיהינו סוואנה שמגיעה מכיוון נחל עוז. הצוות שהיה בה זיהה אותי, הם עמדו לצעוק לנו משהו ונאלמו דום. ניסיתי להתקרב לסוואנה, לפתוח אותה אבל הם חסמו אותי. המח"ט התקרב לדלת האחורית וניגש אליי. הבנתי. שאלתי אותו: 'זה חן? והוא שלם?' הוא אמר לי שכן, ושהוא מצטער ושאלך להורים או משהו כזה. אמרתי לו, 'הכל בסדר, בוא לכפר עזה'. במהלך היום אני עובד, מנסה לדחות את זה. פתאום מתקשרים אליי מהנפגעים לוודא את הכתובת בבית. אמרתי להם לא ללכת להורים שלי, לכו לאחי הגדול. בסביבות אחת וחצי הגעתי לבית של הורים. נפגשנו האחים עם המודיעים מתחת לבית. לא נתנו להם לדפוק, פתחנו את הדלת והם הודיעו להורים".
במהלך תקופת האבל ש' נשאל מה יעשה מעכשיו. אמא שלו הכריזה שנתנה את שלה למדינה ולצבא, ודי. ש' סיפר שהוא הרגיע אותה. "חן ואני ידענו במה אנחנו בוחרים", הוא אמר. "לא נשארנו בצבא סתם, זה משהו שאתה בוחר לעשות. היינו החברים הכי טובים, מדברים 200 פעמים ביום. האם מבאס אותי שהוא לא יכיר את אשתי והילדים שלי? כן. אבל אני לא מרגיש שיש רגע אחד בחיים שלי שלא מיציתי את חן. לא מרגיש פספוס. הוא תמיד עשה דברים גדולים בלי רעש – הנוכחות שלו בעולם תהיה חזקה בגלל האופן שבו הוא נגע באנשים, בגלל מי שהוא היה".
"היה ברור לנו מגיל אפס שבגיל 18 נעשה שירות משמעותי"
חן ו-ש' גדלו יחד, והיה רק טבעי שהמסלולים שבהם יבחרו יובילו אותם גם לשרת אחד לצד השני באותה החטיבה. "אף פעם לא נאמר לנו בבית - 'חבר'ה צריך לעשות שירות קרבי וקבע'. האמירה הייתה תמיד - 'תהיה טוב'. מה שאתה עושה תעשה טוב. היה לנו ברור מגיל אפס שבגיל 18 נתגייס ונעשה את השירות המשמעותי ביותר שנוכל, וכן לבנים זה היה להיות לוחם ומפקד".
ש' התגייס בשנת 2012 לגדוד 50 של הנח"ל. ארבע שנים לאחר מכן, בדיוק כשהיה בשלב הלימודים, התגייס חן לחטיבת הצנחנים ושובץ בגדוד 202. "למעשה יצא שבשנתיים הראשונות שלו בצבא - הכשרה, קורס מ"כים, קורס קצינים - זכיתי להיות מאוד נוכח. מללמד אותו לנווט דרך לתת לו עצות מהחוויות והניסיון שלי. הצבא הוא מקום קטן, וגם יש לנו קשר מאוד קרוב, אז תמיד ידעתי מה הוא עושה. כל ארבעה חודשים הוא היה מקבל איזו הצטיינות, הוא לא היה רברבן, אף אחד לא ידע, אבל אני ידעתי. הטירון המצטיין, ואז הלוחם המצטיין, מסיים קורס מ"כים בהצטיינות ומצטיין כמפקד. וכמובן שגם בקורס קצינים. מהצד היינו צוחקים שהלוואי שיצא מתישהו שאני אהיה המפקד שלו. הוא לא הבין אף פעם שהייתי מוכן שהוא יהיה המפקד שלי".
הדמות של חן יכולה להיות מבלבלת למי שמסתכל עליו מהצד. הסובבים אותו מתארים אותו מצד אחד כמפקד דומיננטי, קשוח, מצטיין. אחד כזה שחותר תמיד לניצחון בלתי מתפשר, מדויק וקטלני. אבל מצד שני כאדם עם חיוך מאוזן לאוזן, כזה שכשהוא מדבר איתך - כל הרגש והקשב שלו מופנה לאותו רגע. "הייתה בו ענווה אחרת, יראת כבוד כלפי כל בן אדם שהוא נגע בו. הוא תמיד יהיה בנקודת חיכוך הכי גבוהה, ילמד את הדברים הכי מורכבים, ילך ליחידות הכי דורשות תמיד בנועם, בשקט, בלי רעש", מספר אחיו הגדול. "זה לכאורה ניגודים, אבל אצלו זה היה בהרמוניה מושלמת".
ומעבר לגעגוע למפקד והלוחם שהיה חן, ש' מתגעגע לאחיו הקטן: "היינו החברים הכי טובים, היינו מדברים 200 פעמים ביום. האם זה מבאס אותי שהוא לא יכיר את אשתי או את הילדים שלי? שהוא לא יזכה לראות את מכבי לוקחת שוב יורוליג? כן. אבל אני לא מרגיש שיש רגע אחד בחיים שלי שלא מיציתי את חן. לא מרגיש שיש משהו שלא למדתי ממנו, לא מרגיש מילימטר של פספוס. אין לי כעס או חרטה על איך לא הייתי בזמן האירוע אולי כן הוא היה נגמר אחרת. אבל זה היה קורה בכל זאת, יום אחרי או לפני שבוע. זה האדם. איפה שהיה בלגן הוא הראשון להיות שם. חן לא היה מתעלם מהטוב או מהרע, תמיד מתערב, תמיד מתעסק, אם צריך לתת מילה טובה הוא מחמיא, אם צריך לתת מילה רעה הוא גוער, אם יש מכות הוא מצטרף.
"ב-26 שנים של חן הוא עשה השפעה מדהימה, כמות האנשים שהוא נגע בהם. הנטייה שלי היא לא להביט על דברים בחוסר, על מה הוא לא יעשה או לא יספיק. חן תמיד עשה דברים גדולים בלי רעש ובלי סיפורים ולכן אני יודע שעל אף הדברים שהוא לא יהיה - הנוכחות שלו בעולם תהיה חזקה בגלל האופן שבו הוא נגע באנשים ובגלל האופן שבו הוא היה ומי שהיה".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.01.24
