שתי חטיבות מילואים יצאו בימים האחרונים מדרום רצועת עזה, ואוגדה 99 עזבה את פרוזדור נצרים והוחלפה בחטיבה סדירה, שתבצע את משימת הביתור בין שני חלקי הרצועה. האוגדה המובחרת 98 הפכה ליחידה שמתמרנת ברצועה כעת, ונמצאת בישורת הקריטית של הפעולה בחאן יונס: טיהור מחנה הפליטים במערב העיר, מצוד מודיעיני על ביה"ח נאסר וחיסול עד כה של כ-1,200 מחבלים במהלך קרקעי שאורך זמן רב יותר – כחודשיים – מהתמרון בצפון הרצועה.
לחאן יונס נכנסת בימים אלו חטיבת המילואים 646 שיצאה מפרוזדור נצרים, אבל את לב המשימה שנותרה נגד הגדוד המערבי והעיקרי ביותר של חמאס בחטיבת הבית של סינוואר ודף, מבצעים כוחות סדירים. חלקם, כמו אלו שהצטרפנו אליהם השבוע, נלחמו מהרגעים הראשונים בעוטף, כשתפסו את הקו באוגדת עזה והובילו את קרבות הבלימה בבוקר 7 באוקטובר.
אחד מהם הוא מפקד הפלוגה, רב-סרן בר זוננשיין מהרצליה, שהיה שם ברגעים הראשונים וסיפורו הובא כאן בהרחבה בטור של נדב איל באוקטובר. הוא לא עצר לרגע גם כשלוחמיו נחטפו לאדמה המקוללת שעליה הוא מתמרן כעת. בעיניים אפורות וטרוטות, ובלי חיבה יתרה להתראיין, "כי כל רגע שאני איתך אני פחות רגע עם החיילים שלי", הוא משתף בעבודה הקשה שלו ושל לוחמיו, בתמרון שסופו לא נראה באופק. "אנחנו עובדים עכשיו עם חטיבת הקומנדו ומכתרים את חאן יונס מדרום, ממש על גבול רפיח, דוחקים את האוכלוסייה החוצה ומוצאים פה המון תשתיות טרור ואמל"ח של חמאס, ומשמידים אויב", הוא מתאר. "עם הטנקים אנחנו כובשים מהר תאי שטח גדולים, לפני שהחי"ר נכנסים לשם לטהר".
בבוקר 7 באוקטובר היה רס"ן זוננשיין מ"פ הטנקים בגזרה הדרומית של אוגדת עזה. באותו בוקר הוא החליף מספר טנקים וספג אש תופת נוראית מכל כיוון, גם כשפרק מהכלי המשוריין ונלחם כחי"רניק לשחרור מחדש של מוצב מרכזי בגזרה שנכבש על ידי מחבלי הנוחבה.
"למזלי, מח"ט דרומית אל"מ אסף חממי שנפל באותו בוקר, מיד עלה בקשר מולי ואמר לי שזו מלחמה ושפולשים אלינו, ולכן הגבנו בלי ספקות וריססנו את המוני המחבלים שפלשו, גם כשהיינו בחיסרון מספרי", הוא מספר.
"לי אישית נחטפו ארבעה חיילים מהפלוגה לכאן, לחאן יונס, ולא נעצור עד שנחזיר את כולם. אין לחמאס זכות קיום יותר, נקודה. ועדיין פה אנחנו שומרים על הערכים שלנו, נותנים להם אוכל ויודעים שמדובר ב-2.4 מיליון עזתים שהמלחמה נכפתה עליהם. אנחנו פה ארבעה חודשים, לא ישנים ולא אוכלים כמו שצריך, ועם זאת לי ברור שלא נפסיק ונהפוך פה כל אבן עד שנמצא אותם. בין אם זה במתווה פוליטי או באופן צבאי. ברור לכולנו שהתמרון הוא חלק מהותי בדרך להשיבם. העיסוק שלי הוא להרוג אויב, להשמיד תשתיות, להשיב את השבויים והנעדרים ולתת לתושבי העוטף עתיד טוב יותר לחיות בו ביום שאחרי הדבר הזה".
רס"ן זוננשיין באמצע העשור השלישי לחייו. בגילו סטודנטים מסיימים את התואר הראשון ומקימים משפחה, אבל אותו מעניין רק דבר אחד: "ההרגשה שאנחנו מתקרבים. עוד בגד, עוד איתור, עוד תעודת זהות ועוד סימן שאנו מוצאים. אם לא יהיה מתווה, נהפוך כל אבן עד שנמצא אותם".
על מה שאירע ב-7 באוקטובר הוא אומר: "התכוננו לדבר קטן יותר, בטח לא בממדים הללו. ההתעלות של האנשים מאותו בוקר מחזיקה אותי כיום. היינו מעטים מול רבים וכל אחד שם היה גיבור ישראל בגזרתו. עם מקלות ואבנים עשו הכל לעצור את הטבח הנורא. עכשיו אני במשימה לדאוג לכך שב-50 השנים הבאות אף אחד לא יחשוב על דבר כזה שוב. ויש לי אחריות, גם בחירוף נפשי, להשיב את פקודיי החטופים הביתה".
הכתבה המלאה מחאן יונס תתפרסם בסוף השבוע, במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" וב-ynet.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.01.24
