צריך להגיד כן לעסקת החטופים. פשוט להסכים. לחתום מהר מבלי לפזול לצדדים. לקפל את האגו קטן־קטן, לצד כמה עקרונות, ולהחזיר אותם הביתה בכל מחיר.
זו הרי הייתה מטרתה המקורית של מלחמת חרבות ברזל, לצד המשימה האמורפית "להשמיד את חמאס", שהיא בעיקר מנטרה, כמו המנטרה "עם ישראל חי". משפטים שמטרתם לרומם רוח ולהבטיח כי העתיד אינו לוט בערפל, גם כשהמציאות מוכיחה אחרת. כי אי־אפשר להשמיד רעיון (כפי שגילינו שהאנטישמיות חיה ובועטת גם כיום), וכי מאז 7 באוקטובר החיים של עם ישראל הם חיים נטולי חיים.
1 צפייה בגלריה
עמיקם נורקיןמחאה של משפחות החטופים בדרך בגין בתל אביב
עמיקם נורקיןמחאה של משפחות החטופים בדרך בגין בתל אביב
מחאה של משפחות החטופים בתל אביב
(צילום: דנה קופל)
מהי אומה שזועקת לבניה, בנותיה, אחיה, אחיותיה והוריה האבודים, הקבורים, המעונים, הספק חיים? חיה פצועה, שלד של חברה, מדינה בלי הורים. מהם מדינאים שמסיטים מבט משולחן עליו מונחת עסקה להחזרת החטופות והחטופים, ויודעים כי המשמעות היא לחרוץ למוות את דינם של נשים, גברים וילדים? אלוהים בעיני עצמם, לא מנהיגים. מהי מדינה שלא עושה כל שביכולתה כדי להשיב בנים ובנות לגבולם? מקום בלי תקווה, אדמה בלי עתיד. ארץ שבורה עם אנשים שבורי לב ופוליטיקאים גסי לב.
במלחמה הזו, שהתחילה מטבח, שואה שנייה לעם שקם מעפר, כבר לא יהיו מנצחים. לא חמאס, שהצליח לפלוש, להרוג, לשרוף ולחטוף אך על מזבח השנאה הקריב גם את עמו; ולא ישראל, אומה חפצת חיים שהקריבה ועודנה מקריבה עוד ועוד חיים. השאלה כאן היא לא שאלת הניצחון, שאותו כבר לא נריח - ויסלחו לי המשלהבים - אלא מה נפסיד אם נתעקש לתחזק את הזקפה הלאומית, ולהוכיח לחמאס שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, גם כשהוא יודע שבצידיה נערמות הגופות.
רתם איזקרתם איזקצילום: גיא כושי ויריב פיין
הדילמה קיימת. מחיר העסקה של סינוואר יהיה כבד. שחרור רבי־מרצחים הוא ללא ספק ירידה על הברכיים. וכן, גם הפגנת חולשה. אבל כשחיי אחינו על הכף, זו השעה לרדת על הברכיים. זו השעה להיות גם חלשים. אנחנו חלשים כי חפצי חיים אנחנו. זו חולשה שאוי לנו אם נאבד. בלי להחזיר את החטופים והחטופות לא נהיה חלשים, אלא מפורקים. אזרחים שמסתובבים בידיעה שאין ערבות הדדית, או רעות, או חולשה לחיי אדם. רק חוזק מדומה, כמו בית שרק חזיתו נאה, אך מבפנים הכל נוטף, דולף, רקוב.
אלה לא ילדים, הורים, אחיות וסבים רנדומליים. אלה ילדים, הורים, אחיות וסבים של מישהו, של מישהי. מכאן. משלנו. יד המקרה, שרירותיות החיים, הובילו לכך שהילדים שלי, שלכם, ישנים במיטותיהם הלילה. מה היינו עושים לו ילדינו היו חטופים? התשובה ברורה: הכל. החזירו את כולם. עכשיו.
רתם איזק היא עיתונאית "ידיעות אחרונות" ו-ynet
פורסם לראשונה: 00:00, 08.02.24