נניח, כפי שטוענים לא מעט אנשי ימין ולא רק הם, ש"אין קמפיין הסתה" נגד משפחות החטופים והחטופות. הכוונה היא שאין יד מכוונת, מארגנת וכמובן משלמת על מנת לגרום למאבק המשפחות להיתפס כאירוע שלילי: הן מעלות את המחיר, פוגעות במאמצי הצבא בעזה ומונעות כמובן את "הניצחון המוחלט". נניח שכל זה הוא ביטוי אורגני שמגיע מלמטה. אין "מכונת הרעל".
אבל יש רעל והרבה מאוד ממנו. וככל שחולפים הימים מאז 7 באוקטובר, הפעם האחרונה שבה המשפחות ידעו משהו על גורלם של הנשים והגברים שטרם שוחררו, כך הוא נעשה סמיך וארסי יותר. לא צריך פנס כדי להיתקל בו במחילות הארנב של הרשתות החברתיות: הוא בולט למרחקים וגם הריח שלו, סירחון עז של דה-הומניזציה מוכרת משנים ארוכות של שנאה, שואב את כל האוויר.
בערוץ 14, עיר הבירה של הצבת "הניצחון המוחלט" מעל גורל החטופים והחטופות, נוהגים כרגיל ואומרים את הדברים כמו שהם: לא רק "לא בכל מחיר" (דעה לגיטימית בלי שום ספק והשתקתה היא עוול מוסרי ודמוקרטי) אלא סימון פוליטי מאולץ וכוחני של המאבק. פעם זה בגלל יועץ התקשורת ופעם זה אחד מבני המשפחות ופעם זה ציוץ ופעם זה שלט וכו'. "וחבל", יקפידו להוסיף שם. ממש שומעים את צליל שיברון הלב.
אם כך, ובהנחה שאין "קמפיין", הרי שאין כל בעיה לראש הממשלה לעשות דבר פשוט: להתייצב מול המצלמות ולומר שעל אף שהמושג "בכל מחיר" אינו מדיניות שמדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה, הרי שהוא סולד ונגעל מהמתקפות המילוליות הגוברות נגד המשפחות והוא אף מבועת לחלוטין מהמקרה שבו נדחפה עינב צנגאוקר, אימו של החטוף חן צנגאוקר, על ידי אדם שאמר לה שהיא "מפריעה לראש הממשלה לעשות את העבודה שלו" וגם שהיא "שמאלנית". "העבודה שלי לא מושפעת כל כך בקלות", יגיד בנימין נתניהו, "ואני לא יודע מה עינב היקרה שמה בקלפי אלא שהבן שלה נמצא במקום הנורא ביותר בעולם".
ומכיוון שנתניהו נוהג לצטט לוחמים בהופעותיו הפומביות, הוא יפתח את ההצהרה במילותיו של עידן עמדי, ללא ספק החייל של המדינה: "אסור לנו להפקיר אותם פעם נוספת. כדי לשוב ולבנות את האמון עלינו להשיבם הביתה. זוהי חובתנו המוסרית". עוד יאמר נתניהו שהחלוקה לימין ושמאל בטלה ומבוטלת גם בנושא הזה, בוודאי כשזה נוגע למשפחות עצמן: "לומר שתמיכה בהחזרת החטופים היא 'שמאל' מעליבה קודם כל את אנשי המחנה הלאומי. רבים מהם מוכנים לוויתורים כואבים מאוד לתפיסתם על מנת לראות את אחינו ואחיותינו בבית ובהקדם. את המשא ומתן בסוגיה כל כך רגישה, בעלת השלכות אסטרטגיות, לא אנהל בתקשורת".
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס עד כאן האשליות. בפועל, התגברות המתקפות על המשפחות קורית במקביל לשינויים לא קוסמטיים ברטוריקה של נתניהו: יותר "הניצחון המוחלט" ופחות תשומת לב אנשים שמשלמים כבר תכף 130 יום בגופם ובנפשם על המחדל החמור בתולדות המדינה. יותר ביקורת על השרים שלא תקפו את ה"עסקה" שלא הייתה ופחות ביקורת על אלה שמלהיטים את הרוחות במקום להרגיע. יותר אבטחת השלטון מאשר הבטחה שהחוזה הבסיסי ביותר בין המדינה ואזרחיה לא יהפוך לעפר ואפר.
במצב הנוכחי, לא בטוח בכלל שצריך "קמפיין" ו"מכונת רעל". מספיקה רוח שנושבת בעוצמה מלמעלה. ובמקום למוטט את חמאס היא מקריסה את מגדל הקלפים הרופס ממילא של החברה הישראלית.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות" ו-ynet
פורסם לראשונה: 00:00, 12.02.24
