אלפים ליוו לפני כחודש את רס"ר (במיל') דן ווידנבאום ז"ל בדרכו האחרונה, אחרי שנפל בקרבות במרכז רצועת עזה. דבריה של אמו אביבה בהלוויה לא הותירו עין יבשה: "אני מבקשת מכולכם, עם יקר שלי, להפסיק לריב. אני מבקשת מכולכם לחבק את כולם כמו שדן אהב לחבק את כולם".
דבריה של אימו של דן ווידנבאום בהלווייתו
(צילום: גל אורן לרנר)
אביבה ביקשה גם מאלה שנשאו את ארון הקבורה להתחבק, על אף שהדבר מנוגד לפרוטוקול הצבאי. עכשיו היא יוצאת בקריאה לחיבוק של עם ישראל ליום אחד – כולם מחבקים את כולם בשביל דן.
דן נולד בבריסל, והוריו עלו לישראל כשהיה בן שלוש. בספטמבר 2002 הוא הצטלם עם הוריו ואחיו לשער "24 שעות" לכתבה על העלייה לארץ. הפעם הם הצטלמו בלעדיו. "זה היה ממש חלום בשבילנו שאלי ודן יחיו בישראל, למרות שהיה לנו טוב בבלגיה", מספרת אביבה. "באנו כדי שהילדים שלנו יחיו פה מתוך ציונות. דן גדל פה והיה הכי ישראלי שיש. כשדיברתי איתו בצרפתית הוא אמר לי שאנחנו חיים בישראל וביקש שאדבר איתו עברית. דן היה מלא אהבה ונגע בלב של כל אדם שהוא פגש".
אביבה מספרת שהייתה לה תחושה שדן, שגויס למילואים בשבת השחורה, לא יחזור חי. "הוא יצא מהעולם הזה לתפקיד של החיים שלו. היה לו מאוד חשוב להיות עם הצוות שלו ולהגן על המדינה שלו. כשהם נכנסו לעזה, הלב שלנו התכווץ. ידעתי שהוא הולך להגן על החברים שלו. כמה ימים לפני שזה קרה הוא התקשר להגיד מזל טוב לאבא שלו ליום ההולדת, והקול שלו היה שונה. הוא היה כמה מטרים מהמנהרה שהתפוצצה, ומהרגע הזה ידעתי. מאז פשוט חיכיתי להודעה. במקום להגיד 'השם תגן עליו', ביקשתי 'בבקשה לא היום'".
אבל תחושת הבטן שלה התממשה "זה היה יום שישי. דוד בעלי חזר מהתפילה ואני יצאתי מהשכנה וראיתי שלושה חיילים ליד הדלת. ופשוט ידעתי. הייתה לי צעקה ענקית למעלה להגיד שזה לא יכול להיות, שזה לא אמיתי. זה לקבל את מה שאף אחד לא יכול לקבל. אף הורה בעולם לא צריך לכסות באדמה את הגוף של הילד שלו".
מאותו רגע, בני המשפחה מנסים להתמודד עם האובדן הכבד, בין היתר על ידי הנצחתו של דן בדרך מקורית. "החלטנו לנסות להנציח אותו עם חיבוק מהעם, כי דן הוא איש של חיבוקים. הוא היה מאוד שמח, ובמקום שהם היו בו הוא הציל את החברים שלו. הוא אמר לאחד 'אתה לא ממוקם נכון, לך ימינה' והזיז בכוח מישהו אחר ונתן לו את החיבוק האחרון, ואז הוא קיבל את הרסיס בראש. הוא יצא מפה עם חיוך על הפנים. זה דן".
"אנחנו מבקשים בשביל דן שכל אחד יחבק את מי שלידו", אומרת האם. "חיבוק זה לתת מקום לאחר, זה להגן עליו, זה לגרום לו לחייך. זה לא רק משהו פיזי. כל החיילים שלנו שמים את כל החיים שלהם על 'הולד' כדי לחבק את העם, כדי שהעם הזה יוכל להתקיים, ושם בעזה כולם ביחד, וזו הדוגמה שאנחנו צריכים לקחת. חיבוק זה לחבק את הזיכרון של דן ולכבד את כל החיילים. אנחנו רוצים להמשיך את זה ומבקשים מכולם להיות מאוחדים ולהעלות תמונות של חיבוקים כדי שכל העולם יראה את זה".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.02.24
