ביום כינוסה של ועידת הביטחון הבינלאומית במינכן, שבוע לפני מלאת שנתיים לפלישה הרוסית לאוקראינה וחודש לפני הבחירות לנשיאות רוסיה (שתוצאתן נקבעה מראש), חוסל במושבת עונשין אכזרית במיוחד בצפון סיביר לוחם החירות, האופוזיציונר האמיץ והמתנגד הידוע ביותר למשטרו של פוטין, אלכסיי נבלני בן ה־47. באוגוסט 2020 הורעל נבלני על ידי השירות החשאי הרוסי בגז העצבים הבלתי־חוקי נוביצ'וק, אך ניצל בנס והחלים על אדמת גרמניה. בינואר 2021 חזר למוסקבה, נעצר בשדה התעופה ובמשפט ראווה היסטורי נידון ל־30 שנות כליאה בעוון פעילות פוליטית "קיצונית". הוא נשלח למספר מושבות עונשין מרוחקות, נזרק פעמים רבות לצינוק, שבת רעב עד שהוגלה סופית למחנה ריכוז בחוג הארקטי, ושם החליטו פוטין ועושי דברו בממשל הרוסי - כולם חברים טובים של חמאס - לחסלו.

1 צפייה בגלריה
אלכסיי נבלני ב כלא מופיע באמצעות הווידאו בדיון בבית המשפט ב רוסיה
אלכסיי נבלני ב כלא מופיע באמצעות הווידאו בדיון בבית המשפט ב רוסיה
אלכסיי נבלני בכלא הרוסי
(צילום: AP)
חיסולו לא מקרי. זהו מסר ברור לכל פוליטיקאי עצמאי רוסי השוקל עדיין להתייצב בבחירות מול פוטין (השולט ברוסיה כרבע מאה): אל תנסה, כי זה יהיה סופך. עוד ב־2015 נורה למוות במרכז מוסקבה בוריס נמצוב, מתנגד פוליטי אחר של פוטין, וב־2023 התפוצץ באוויר מטוסו של יבגני פריגוז'ין, מייסד ומפקד "כוח וגנר" שהעז לקרוא תיגר על פוטין. עשרות ממתנגדי המשטר של פוטין ובעיקר אנשים שידעו על ממדי השחיתות חוסלו גם הם, בדרכי הריגה לא קונבנציונליות, ברוסיה ומחוצה לה.
חיסולו של נבלני לא מקרי. זהו מסר ברור לכל פוליטיקאי עצמאי רוסי השוקל עדיין להתייצב בבחירות מול פוטין, השולט ברוסיה כרבע מאה: אל תנסה, כי זה יהיה סופך
אלא שבחיסול נבלני רצה ראש המשטר בקרמלין לא רק להרתיע את האופוזיציה הרוסית הפנימית. מטרת־העל שלו הייתה להראות לעשרות מנהיגי העולם המכונסים בוועידת מינכן - שפוטין לא הוזמן אליה - שהוא מצפצף עליהם, על תגובותיהם ועל איומיהם. שהוא שם להם אצבע בעין ביודעו שלכל היותר ימצמצו וישגרו, כפי שאכן שיגרו, הספדים קורעי לב, גינויים זועמים ואזהרות ערטילאיות שלפיהן "פוטין נושא באחריות למות נבלני", ו"הוא ייענש בבוא העת" - עד שיחזרו במהרה לעיסוקיהם הפוליטיים. הלכה למעשה, יסתפקו בפקה־פקה.
החוצפה של פוטין לא מצוצה מהאצבע. היא מבוססת על טעות מערבית אסטרטגית שבגינה עלול הסדר הליברלי העולמי לשלם מחיר כבד: כניעת נאט”ו (הברית הצפון־אטלנטית) לאיום הגרעיני הרוסי, וויתורו בשל כך על סיוע מלחמתי ישיר לאוקראינה. סיוע לא בכסף, לא בנשק, אלא בחיילים לוחמים. ברגע שפוטין ומשטרו הבינו שהצבא הרוסי - המפגר טכנולוגית, פיקודית ואנושית - לא יידרש להתעמת פנים אל פנים עם הצבא האמריקני או הצרפתי, נחרץ גורלה של אוקראינה. אפשר שגם גורלה של מזרח אירופה.
פוטין החל לפזר איומים להשתמש בנשק גרעיני כאשר צבאו על אדמת אוקראינה סבל תבוסה אחר תבוסה. הגנרלים שלו נכנסו לפאניקה; הם כבר ראו את יחידות העילית של נאט”ו נכנסות לפעולה וסותמות את הגולל על הפלישה הרוסית. עם גבם אל הקיר הם הפעילו בחורף אשתקד נגד המערב את הכלי של ההרתעה הגרעינית, וההרתעה עבדה. הנשיא ביידן הצהיר שלא תהא דריסת רגל של חייל אמריקני בחזית אוקראינה ופוטין הבין: עליו רק להחזיק מעמד במלחמת ההתשה (ולהעצים את מלחמת התעמולה וההטעיה) עד שצבא אוקראינה יקיז מספיק דם כדי להתחיל להישבר.
אף על פי כן, עדיין לא מאוחר לשנות את האסטרטגיה. התגובה ההולמת של נאט"ו לחיסול הפרובוקטיבי של אלכסיי נבלני ולניצחונות (הזוחלים) של רוסיה בשדות הקרב צריכה להיות מעשית, לא רק מילולית: שליחת גדודי לוחמים לעזרת אוקראינה כאיתות לשינוי כללי המשחק גם מצידו של המערב. האיום הגרעיני של פוטין ייחשף כבלוף והוא ייאלץ להגיע להסכם נסיגה עם אוקראינה ונאט"ו.
היש לכך סיכוי? נראה שלא. שנתיים אחרי הפלישה, פוטין בטוח שניצחון במלחמתו באוקראינה בהישג יד. הוא חש שהוא יושב חזק על הסוס ומהמר שגם חיסול נבלני במושבת העונשין הסיבירית לא ישנה את מאזן הכוחות. אפשר שהצדק עימו. צאו וראו: אין אפילו הפגנת זעם המונית אחת ליד שגרירויות רוסיה בבירות העולם.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.02.24