מסמך "היום שאחרי" שהציג נתניהו בשבוע שעבר משקף מצד אחד הכרה נכונה שהכרחי לדון בסוגיה, אך מהצד האחר מגלם עמימות הנובעת מחוסר רצון לקבל הכרעות ומניסיון לתמרן בין אילוצים פוליטיים. התוצאה היא קווים כלליים למדיניות המבטאים את האידיאל הרצוי מבחינת ישראל, אך נעדרים פירוט הנדרש לצורך תרגום מעשי או התמודדות נוקבת עם אילוצי המציאות.
"היום שאחרי" אינו במרחק נגיעה, כפי שלפרקים ניתן להתרשם מהשיח הישראלי. יחיא סנוואר עדיין חי, הלחימה בעזה נמשכת, חלק ניכר מהמערך הצבאי של חמאס שרד, והארגון עצמו משמר אחיזה ציבורית גם במקומות שבהם צה"ל פעל ובראשם צפון הרצועה. יעדי המסמך שפורסם יכולים להתממש רק עם מיטוט שלטון חמאס, יעד שלעת עתה לא ניתן להגדיר מתי וכיצד ימומש.
חלקו הראשון של המזכר מכסה היטב את האינטרסים הביטחוניים של ישראל ב"יום שאחרי", לרבות התנאי ההכרחי של שליטה על המגע בין הפלסטינים לעולם, בדגש על ציר פילדלפי בין עזה למצרים שהיווה אמצעי מרכזי להתעצמות חמאס.
רוב הבעיות נטועות בחלק השני של המסמך הדן בממד האזרחי והמדיני שממנו נרתעה ישראל עוד לפני 7 באוקטובר. העמימות הכבדה מגולמת בתיאור "גורמים מקומיים בעלי ניסיון ניהולי שלא מעורבים בטרור" שאמורים לבצע במקום ישראל שליטה אזרחית, וכן בעובדה שהרשות לא מצוינת כפרטנר אפשרי, אך גם לא נטען כי אינה כזאת. נראה כי הדבר אמור לרצות בו בזמן הן את חברי הקואליציה והן את הקהילה הבינלאומית המגבירה לחציה על ישראל.
אותם תיאורים עמומים מחזקים חשד ולפיו מקבלי ההחלטות בוחנים ברצינות אפשרות לכונן בעזה סדר המבוסס על חמולות, הנתפסות לכאורה ככוח המשפיע ביותר כיום בחברה הפלסטינית. מעבר לאי־לימוד לקחי עבר מרים, ובראשם "אגודות הכפרים" שקרסו לפני כ־40 שנה, נראה שהתפיסה לא מגלמת התחשבות בשינויים שחלו בחברה הפלסטינית, ובראשם צמיחת מעמד בינוני ודור צעיר שמתקשים לראות במוח'תארים ושייח'ים מנהיגים מושכים. זאת ועוד, הדבר יחייב את ישראל להתמודד עם עשרות כתובות שעלולות להפוך למיליציות חמושות לפי הדגם הסומלי או הלובי, ובכך ימנעו כינון סדר חדש ויציב בעזה.
סדר מבוזר ועמום יקשה על מימוש יעד חשוב נוסף שמצוין במזכר: דה־רדיקליזציה של המערכת הפלסטינית. מדובר במטרה יומרנית שמימושה נכשל במזרח התיכון - במיוחד הניסיון האמריקאי בעיראק - ולפיכך יש לנקוט לגביה צניעות וגישה מפוכחת. ישראל אינה יכולה לבצעה בעצמה, היא חייבת שהפלסטינים יקדמו אותה, דבר ששוב מצריך כתובת מתפקדת אחת.
מבין כלל החלופות הרעות העומדות בפני ישראל לגבי "היום שאחרי" בעזה עליה לבחור את הגרועה פחות. זו, כך נראה, מגולמת בכינון מינהל מקומי המבוסס על כוחות שאינם מזוהים עם חמאס, ובראשם הפת"ח
מסמך העקרונות הישראלי אפוא מתקשה להוות בסיס לתוכנית עבודה ישימה. ניתן יהיה לעסוק ברצינות ביום שאחרי רק לאחר חיסול ממשי של היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס בעזה, יעד שמחייב כנראה השתלטות על כל האזור, ונראה שאסטרטגיית השלב השלישי מתקשה ליישם. במקביל לתובנה המפכחת הזאת, נדרש להיפרד מאשליות לגבי גורמים מקומיים פלאיים או כוחות חיצוניים מפתיעים שיעשו במקום ישראל את העבודה הסיזיפית הנדרשת בעזה.
ד"ר מיכאל מילשטייןצילום: יח"צמבין כלל החלופות הרעות העומדות בפני ישראל לגבי "היום שאחרי" בעזה עליה לבחור את הגרועה פחות. זו, כך נראה, מגולמת בכינון מינהל מקומי המבוסס על כוחות שאינם מזוהים עם חמאס, ובראשם הפת"ח, מפלגת השלטון של הרשות, דבר שיחייב זיקה לממשל ברמאללה. אין מדובר בנוסחת קסם שתפתור את בעיות ישראל וברור שלא תתממש במהירות, אולם זוהי האפשרות בעלת הסבירות הגבוהה ביותר לכינון יציבות יחסית בעזה, ולפיכך הכרחי לבחון אותה ברצינות.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 25.02.24
