בצה"ל מבינים כי אתגר השוויון בנטל עומד להיות מורכב ורגיש לא פחות מהאתגרים המבצעיים שהוצגו. הצורך המובהק בהגדלת הצבא לצד הכבדת העומס על המשרתים והמשרתות בסדיר ומילואים לא משאירים למדינה ברירה אמיתית: אם אנחנו רוצים כוחות מילואים כשירים ומחויבים, המצב הנוכחי לא יוכל להימשך.
במטכ"ל שומעים את הקולות בשטח ומבינים שהמחאה בנושא היא לא שאלה של "האם" אלא "מתי". לכן, עוד לפני שהדרג הפוליטי מראה סימני תזוזה, בצבא מעלים רעיונות שנועדו לפחות להתחיל בתהליך שיגרום ליותר חרדים לקחת חלק במאמץ הלאומי. אלא שללא גמישות ודחיפה של ההנהגה החרדית זה לא יקרה.
אחד הרעיונות, שנחשף כאן לראשונה - רגע לפני הדיון הדרמטי בבג"ץ על חוק הגיוס - הוא הקמת ישיבה במעבר גבול בטוח יחסית, למשל בגבול ירדן. חיילים חרדים יוכלו גם לשרת וגם לשמור על אורחות חייהם, מבלי שיזיזו אותם לגזרות אחרות וכמובן - נשים לא ישרתו בישיבה.
גם בחיל האוויר הגבירו הילוך עם פרויקט שכבר קרם עור וגידים לפני האירועים האחרונים, והוא הקמת דיר תת-קרקעי (דת״ק), קרי המפקדה שבה משרתים בעלי תפקידים טכניים ומנהלתיים במטרה לשמור על כשירות כלי הטיס כשהוא חונה תחת מחסה ממוגן. כבר באוגוסט הקרוב ייפתח דת״ק חרדי בבסיס רמת דוד. גם שם השירות יהיה ללא נשים, לצד התאמה של סוגי הכשרויות וגם של ההכשרות בהתאם לכללים שיקבעו במשותף עם רבנים.
"זו משימה אפשרית", אומר קצין בכיר, "כדי להביא 'מסות' של חרדים יהיה צורך בגמישות של הצבא והחברה הישראלית בנושא שילוב הנשים. אם נלך עם הראש בקיר זה פשוט לא יקרה". בחיל האוויר מקדמים תוכנית נוספת של ייעוד חרדים למשימות הגנה על הבסיסים - נושא שזקוק לחיזוק דחוף. לאור תוכניות חמאס להגיע לבסיסי חיל אוויר בדרום הארץ ב-7 באוקטובר, לא היינו כל כך רחוקים שגם זה יקרה. ישנה פלגת נגב אחת על טהרת החיילים החרדים, אבל זה רחוק מלהיות מספיק, בטח מול הפוטנציאל הקיים בחברה החרדית של גברים שאינם מתגייסים.
אחד הלקחים החשובים ביותר מהמלחמה הזו הוא גודלו של צה"ל בחובה ובמילואים. אל מול הזירות המתפתחות המשאב היקר ביותר שחסר הוא כוח אדם וצה"ל צריך לגדול באופן משמעותי כדי להתמודד בכמה גזרות בו זמנית ולא רק בלחימה, אלא גם בבט"ש. כדי שהדרג המדיני והצבאי יעמדו בהבטחתם להחזיר את תושבי הצפון והדרום לבתיהם צריך לתגבר את היקף הכוחות שם באופן משמעותי. מצב שבו ארבעה גדודים שהיו באוגדת עזה ושניים וחצי גדודים שהחזיקו את הקו באוגדת הגליל מול חיזבאללה ערב השבעה באוקטובר לא יכול לחזור על עצמו. בהתחשב שבאוגדת יהודה ושומרון 23 גדודים - והמספר הזה לא יפחת בקרוב - העומס על היחידות הלוחמות יהיה אדיר.
קחו למשל את חטיבות גולני ו-188 של השיריון שרק סיימו את המלחמה בעזה ועלו לקו בגבול הצפון אותו הם יחזיקו כמעט מבלי להתאמן. חטיבות 7 ו-401 עדיין נלחמות בתוך הרצועה ולא רואות את הסוף. יחידות מילואים שסיימו למעלה 100 ימי מילואים כבר קיבלו צו נוסף לשנה הקרובה לתעסוקה של 40 ימים. העומס על הנושאים בנטל הוא בלתי נסבל. מי שמשרת נאלץ לשרת עוד יותר. זה לא הוגן, זה שוחק, זה מסוכן.
ברקע מקדים נסביר כי אחרי מלחמת לבנון השניה קיבל הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי תקציב אדיר לשיקום צבא היבשה, מחליפו בני גנץ נאלץ להתמודד עם גזירות תקציביות והחל לקצץ בגודלו ובהיקף האימונים והחל לסגור מערכים במילואים. אצל איזנקוט המצב אף החמיר והוא חתום על קיצור השירות הראשון במסגרת הסכם יעלון-כחלון, כדי לקבל תקציב מהאוצר לאימונים. אחריו זה נמשך אצל אביב כוכבי שגם האמין בצבא קטן וקטלני.
אך בשורה התחתונה הצבא הורעב. קצינים בקבע נטשו בהמוניהם כששנת 2022 הסתיימה במספר הגבוה ביותר של קצינים בדרגת סרן ורב סרן שעזבו מרצונם. נאומו של סגן הרמטכ״ל הקודם, האלוף (במיל') איל זמיר, שבעודו על מדים הזהיר מכך שהצבא קטן אל מול האיומים, זכור עד היום. כעת אין באמת ברירה אלא להגדיל אותו ומהר ולמצוא מקורות כוח אדם חדשים.
אם עד היום יכול היה צה"ל להעלים עין ממספר החרדים הנמוך שמתגייס, כ-1,200 בשנה, ולא להילחם על יתר פוטנציאל המתגייסים שעומד על 12-13 אלף בשנה ‑ הרי שהעידן הזה נגמר. כשצה״ל הסתפק בצבא קטן הוא יכול היה לטעון שלהחזיק גדוד כמו נצח יהודה שצריך לדאוג לו לכשירויות מיוחדות, הפרדה מגדרית וסיוע כלכלי ‑ זה אפשרי, וגם שווה את המאמץ.
כעת הוא לא יכול לדרוש מכלל הלוחמים להאריך את השירות בארבעה חודשים ולאחר מכן כשיצטרפו החיילים למילואים הם לא יידרשו לבצע 21 ימי מילואים בממוצע פעם בשלוש שנים אלא 40 ימים בשנה וגיל הפטור יעלה מ-40 ל-46.
עכשיו צה"ל חייב את החרדים. גם אם נניח שמחצית ממקבלי הפטור הם לומדי תורה אדוקים יש פוטנציאל גיוס של למעלה 5,000 חרדים בשנה ורעיונות יש למכביר.
כאמור, אנחנו חושפים כאן לראשונה הצעה שהועלתה במטכ״ל ולפיה הצבא יקים ישיבה קבועה בקו הגבול, למשל בגבול ירדן הנחשב לשקט באופן יחסי, ובו ישרתו מסגרות חרדיות קבועות עם אורח חיים חרדי מלא מבלי להעתיק אותם לגזרות אחרות.
אחרי כל זאת אי אפשר לפטור את צה"ל מאי מיצוי פוטנציאל יתר המועמדים לשירות שאינם חרדים ‑ בנים ובנות. 33% אחוז ממחוייבי הגיוס אינם מתגייסים, מחציתם באמצעות פטור תורתו אומנותו ומחציתם מסיבות אחרות שרובם יציבות כמו רף גיוס, עבר פלילי ואי התאמה. ישנה קפיצה מדאיגה בשנים האחרונות במתן הפטור הנפשי ואותו צריך לצמצם באופן משמעותי כי ישנה תעשיה שלמה של עורכי דין וקב"נים לשעבר ששותפים לה שהפכה את הפטור הזה לקל ביותר לשחרור מצה"ל.
בקרב הנשים המצב קטסטרופלי הרבה יותר. 45% אינן מתגייסות. 35% באמצעות פטור הצהרת דת כשהמועמדות רק מצהירה שהיא שומרת שבת וכשרות, כך שגם חילוניות עושות בזה שימוש קל ואין צורך להשתמש בפטור הנפשי שעומד על 2% בלבד. לסיכום, אם צה"ל רוצה להראות רצינות הוא לא יכול להסתפק בדיאטה לשוויון בנטל בקרב החרדים, אלא גם לבנות מסגרות מאפשרות ולצמצם את מתן הפטורים לחילונים, לחילוניות ולבנות הציונות הדתית שבוחרות בשירות הלאומי ולא הצבאי. כולם חייבים להיות יחד מתחת לאלונקה.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.02.24
