אני כאן כדי להרגיע. ירושלים, צפת, טבריה וערד לא נפלו. התושבים החילונים לא יגורשו מהערים הללו. רגליהם לא יידחקו וחיי היומיום שלהם לא ייפגעו. חילונים יוכלו לנסוע במכוניותיהם בשבתות, אולמות הקולנוע לא יוחלפו בבתי מדרש ומגרשי הכדורגל לא יהפכו מגרש לכיתות לימוד עבור תינוקות של בית רבן. תשאלו את החילונים הירושלמים, שרובם הצביעו עבור משה ליאון. כשרוצים לחיות יחד, ניתן בהחלט לעשות זאת.
ברור שאזרח חילוני היה שמח שראש העיר שלו יהיה חילוני. וברור שיש חשיבות לנציגות בעירייה ולשאלת הרוב במועצת העיר. ומפני שיש משמעות לנציגות במועצה - כל מי שמלין היום על התוצאה, מוטב היה שיתעורר קודם לכן, לפני הבחירות, ויפעל לפי המודל החרדי לבחירות, וייקח קצת מכובד הראש שהחרדים מייחסים ליום הזה. היום שבו ניתנת לכל תושב היכולת לבחור בנציגות שתייצג אותו בוועד הבית המשותף.
הלקח המרכזי מהבחירות האחרונות הוא שהחרדים יוצאים בהמוניהם להצביע והחילונים לא כל כך, או לא מספיק. המשק הישראלי משלם הון תועפות על יום השבתון, אבל 51 אחוז מאזרחי ישראל בחרו להישאר בבית ולא להצביע. מי שלא מצביע - לא יכול לבוא למחרת בטענות על מי שכן הצביע.
אתמול, כאשר התברר שהציבור החרדי כן מימש את זכותו הדמוקרטית - החלה להישמע בתקשורת מקהלת יללות בנוסח: "החרדים השתלטו על שורת ערים". לא, ידידיי, החרדים לא "השתלטו" על אף עיר - החרדים מימשו את כוחם הדמוקרטי והצביעו, וזה משהו שרוב החילונים, לגודל הצער, לא השכילו לעשות. חוסר היכולת של רבים מאוד בתקשורת להכיל את כוח ההתארגנות של המגזר החרדי הוא מראה עצובה למה שנהיה ממנה - פלגנית, אינטרסנטית, כזו שמשדרת מאוויים אישיים במקום דיווחים ולא מסוגלת לאכול תהליכים דמוקרטיים.
החרדים הצביעו בשיעורים ניכרים, בעוד שרבים בשכבות הליברליות נשארו בבית ולא עשו את הצעד הכי בסיסי כדי לשמור על הערכים שהם עצמם הפגינו למענם בחודשי המחאה נגד הרפורמה
המערכת הפוליטית החרדית עבדה קשה מאוד בחודשים האחרונים, והתוצאה הייתה מוצלחת מבחינתה. החרדים הצביעו בשיעורים ניכרים, בעוד שרבים בשכבות הליברליות נשארו בבית ולא עשו את הצעד הכי בסיסי כדי לשמור על הערכים שהם עצמם הפגינו למענם בחודשי המחאה נגד הרפורמה, תוך התרעה מפני "החושך הדתי" שהולך להתקדר מעל לראשנו. כאשר הגיע הרגע שבו ניתן היה להשפיע באופן מעשי ומיידי יותר מנשיאת שלט - רבים נמנעו מלעשות זאת. מי שהדמוקרטיה על ראש שמחתם - לא השתמשו בכלי הדמוקרטי של הצבעה בבחירות.
יש שיעור ניכר של איוולת בטענה כלפי הפוליטיקאים החרדים בנוסח "לכם היה זמן לעשות בחירות ואילו לאחרים לא, בגלל המלחמה". ללכת חמש דקות לקלפי הסמוך לבית, או לקלפי שמדינת ישראל טרחה להציב בחזית - זה עניין של ערכים ושל אכפתיות. ואצל החרדים, לפחות בעניין הזה, האכפתיות נמצאת בראש מעייניהם.
הדיון הזה הוא גם סוג של מפתח להבנתה של סוגיית הגיוס שמככבת שוב בראש הכותרות. החברה החרדית מעמידה את ערכיה בפסגת סדר יומה. בחברה הזו אין פשרות על ערכים. הפתרון יבוא בניהולו של דיון ערכי. לא בספינים תקשורתיים, לא במסיבות עיתונאים לצרכי מיצוב פוליטי ולא בהצהרות לתקשורת לצרכי שליטה בסדר היום התקשורתי. אין כמו החרדים להבין ערכים. כאשר יבוא אזרח לא חרדי ויאמר "הערך שלי הוא גיוס לצה"ל", ויגיד החרדי "הערך שלי הוא לימוד תורה" - יהיה דיון רציני, ובסוף ניפגש באמצע. אבל אם הדיון יתמקד בהפחדה של צד אחד מפני רעהו, העגלות של שני הצדדים תישארנה תקועות בבוץ לעוד הרבה שנים. בואו נתחיל לדבר ערכים.
אריה ארליך הוא עורך המגזין של "משפחה"
פורסם לראשונה: 00:00, 29.02.24
