את ההזדמנות שנוצרה להשיג שינוי דרמטי בגיוס חרדים לצה"ל אסור להחמיץ, ולא חסרים רצונות ודרכים למסמס צעד חשוב זה. כדי לוודא שהמהלך יצליח, גם אם זה יקרה בהדרגה, נכון יהיה להקפיד על שישה דברים: הראשון הוא עקרון שלוש השנים. מן הסתם יהיו חרדים אשר לפחות בתקופת מעבר ימשיכו ללמוד בישיבה ולא להתגייס, אלא שחיוני לקבוע בחדות כי "שירות" בישיבה, כמו שירות בצבא, הוא לשלוש שנים בלבד. הצעיר החרדי שימשיך להיות אברך "ישתחרר" בגיל 21 ולא ימשיך ללמוד על חשבון המדינה עד גיל 26 ועד בכלל. לנושא זה לבד תהיה השפעה עצומה הן בחיסכון בהוצאה והן בהכנסת צעירים למעגל העבודה.
דבר שני הוא משך השירות בצבא של החרדים, שחייב לעמוד על שלוש שנים. כדי שהדבר יקרה חייבים לגייס אותם בגיל 18 מבלי להתפתות לדחיות שונות. הצבא זקוק לצעירים (רווקים) בגיל 18 ולא לבעלי משפחות בני 24, שיתגייסו לשירות מקוצר.
הדבר השלישי הוא סוג השירות. אני מתנגד לרעיון של המחנה הממלכתי בדבר "שירות ישראלי" כלשהו. המדינה זקוקה לחיילים, ובעיקר ללוחמים. ניתן לאפשר למספר קטן של מתגייסים לשרת במשטרה או בשב"ס, אך נכון לפסול על הסף את הרעיון של שירות אזרחי או שירות בקהילה בתור אלטרנטיבה לגיטימית, שכן מהר מאד נמצא אלפי חרדים "שמשרתים" כעוזרי מלמד במוסדות שונים ומקבלים הכרה כאילו שירתו בצבא. את "השירות הלאומי (האזרחי) יש להשאיר כמסגרת למתנדבים אשר בכל מקרה לא נדרשים להתגייס לצבא כמו בנות דתיות או ערבים.

1 צפייה בגלריה
מחאה בעד שיויון בגיוס
מחאה בעד שיויון בגיוס
מחאה בעד שוויון בגיוס
(צילום: JACK GUEZ / AFP)
הדבר הרביעי הוא סנקציות נגד מי שנקבע כי עליו לשרת בצבא אך הוא מתחמק מכך. קשה יהיה להכריח אנשים להתגייס, אך כן ניתן למנוע מעריקים אלה את הזכויות הרגילות הניתנות לאזרחים נורמטיביים, למשל השתתפות בתשלום לגני ילדים.
הדבר החמישי הוא הסכנה בשימוש במושג "מכסות". ראש הממשלה, בניסיון שקוף לעקוף את הבעיה, דיבר על הגדלת מכסות לגיוס חרדים. אסור ליפול שוב למלכודת הזו. נקודת המוצא העקרונית חייבת להיות שכולם מתגייסים, ואם כבר מדובר על מכסות, אז הן חייבות להיות במובן ההפוך – מכסה מצומצמת של כאלה שלא יתגייסו, למשל 400 בשנתון, אך לא מכסות של מתגייסים.
צעירים חרדים פוגשים כיום נשים בכל פעם שהם נכנסים למכולת, ובמרחב הציבורי בכלל, ולכן אסור ליצור מגבלות מוגזמות דווקא בהקשר הצבאי, מגבלות שיהוו תירוץ להשתמטות
הדבר השישי: יש סכנה כי גיוס חרדים יצומצם או יידחה, שכן גיוס המוני יאלץ חרדים לפגוש גם נשים בזמן השירות. אכן נכון ליצור יחידות כמו "נצח יהודה" שבהן אין נשים בכלל, אבל אסור ליצור מגבלות לא סבירות. צעירים חרדים פוגשים כיום נשים בכל פעם שהם נכנסים למכולת, ובמרחב הציבורי בכלל, ולכן אסור ליצור מגבלות מוגזמות דווקא בהקשר הצבאי, מגבלות שיהוו תירוץ להשתמטות.
לסיכום: חוק הגיוס החדש, שחייב להתקבל תוך חודש, מהווה הזדמנות היסטורית לתיקון עוול שנמשך 75 שנה. חבל שההזדמנות נוצרה בשל אירוע טרגי כל כך, אך זו הזדמנות בלתי חוזרת לצרף את החרדים לחברה הישראלית דרך המנגנון המוצלח שהוכיח את עצמו כה טוב עבור מגזרים אחרים – השירות בצבא. ההשלכה החיובית של מהלך זה תתפרס גם לתחום הכלכלי והחברתי. האתגר של הצבא יהיה להציע לחרדים מסלולי שירות אטרקטיביים. נכון שצה"ל צריך בעיקר לוחמים, אך בעדיפות שנייה הוא זקוק לתומכי לחימה כמו פרמדיקים, מכונאים ונהגי משאיות. צעירים חרדים שירכשו מקצועות אלה בשירות הצבאי יוכלו ליהנות ממקצוע ראוי גם אחרי השחרור.