לא ייאמן, חצי שנה כמעט חלפה וישראל מנהלת משא ומתן עם חמאס. ממשלה של חדלי אישים ובראשה עלה נידף, מה עשיתם חצי שנה? איך אחרי כל כך הרבה זמן עוד נשאר בכלל עם מי לנהל משא ומתן? שתי משלחות בדוחא - הישראלית, ומשלחת מחבלי חמאס שיושבת כשווה בין שווים, אוי לבושה.
בעזה מתבצעות פשיטות של לוחמים נועזים, ולמרבה הכאב יש גם נפגעים, אבל זו לא מלחמה. רובם הגדול של כוחות הצבא יצאו מעזה, ובפועל הסתיימה המלחמה כבר לפני שבועות ארוכים. למה זה קרה? שילוב של חולשה ואיוולת, ואני לא רוצה להעלות על הדעת כוונת זדון. ראש הממשלה מספיק ותיק בכדי לדעת שמרחב התמרון הבינלאומי הוא לא בלתי מוגבל. אז למה חיכית עד עכשיו? שבועות ארוכים של דשדוש חלפו, ומלבד סיסמאות בומבסטיות והכרזות חסרות כיסוי, לא עשית כלום. יש סתירה מוחלטת בין החשיבות שנתניהו מייחס לרפיח בהצהרותיו, לבין היעדר הביצוע. הצבא יכול לעשות מה שצריך ומהר, הוא יבצע כל מה שינחה אותו הדרג המדיני - אבל אין מי שייתן פקודות, אין בעל בית.
מאחר שכרגע אין מלחמה, זה זמן טוב בשביל כל מי שצריך לעזוב את תפקידו, לקום וללכת. לעניין זה יפים הדברים הבאים: "אם יש משמעות למושג אחריות, ראש הממשלה חייב גם הוא ללכת... אני חייב להגיד לכם, שגלגול כזה של אחריות מצד המפקד עוד לא ראיתי מימיי... אנחנו נוהגים לומר שהכישלון הוא יתום, לא אצלך... אצלך לכישלון יש הרבה אבות, הרבה־הרבה אבות, חוץ מאב אחד, כולם אשמים חוץ מ...[ראש הממשלה]". אכן מילים כדורבנות, נאום חוצב להבות של מישהו, שלְדַבֵּר דווקא יודע. הנואם המוכשר הוא לא אחר מבנימין נתניהו, ולמרות שהדברים נשמעים מאוד רלוונטיים, הוא לא התכוון חלילה לעצמו אלא לאהוד אולמרט, אחרי מלחמת לבנון השנייה. אולמרט פשלונר בפני עצמו, אבל המחדלים שלו מתגמדים לעומת אלה של נתניהו. מדוע חושב נתניהו שהטפת המוסר המדויקת שלו, תקפה רק כאשר מדובר במישהו אחר? מדוע דבריו הנוקבים אינם נכונים גם כשמדובר בו עצמו? חייבים להודות שגלגול כזה של אחריות עוד לא ראינו, הרבה אבות למחדל חוץ מאב אחד, כולם אשמים חוץ מראש הממשלה...
כשמדובר בלקיחת אחריות - "אי־אפשר, אנחנו באמצע מלחמה". אבל כשמדובר בחוק השתמטות המוני מצה"ל או בחוק מושחת למינוי מאות רבנים - אנחנו לגמרי בימי שלום
נתניהו וחבורתו הכושלת צריכים לעוף לא רק בגלל הקונספציה הנוראית שאותה הובילו עד 7 באוקטובר, אלא גם בגלל חצי שנה של ניהול כושל ושל בזבוז זמן. שבוע ימים לקח לבגין ושרון ב־1982 לנצח בלבנון בשדה הקרב. כעבור עשרה שבועות נוספים גורשו 15 אלף מחבלים וחיילים סורים מביירות. בלי הסכם עם המחבלים ובלי תיווך, פשוט ניצחון מוחלט, אמיתי, לא סיסמה של יחסי ציבור. 43 ימים לקח לשרון להשלים את מבצע חומת מגן. בסופו ניצחון מוחלט - אמיתי לגמרי, לא טקסט של שחקן. הלחימה בעזה מסובכת יותר, אבל חצי שנה? זה לא בגלל הצבא שעושה עבודה מעולה, זה מפני שמעל הצבא יש ואקום, אין מנהיג אמיתי אלא רק מתחזה. כשמדובר בלקיחת אחריות - "אי־אפשר, אנחנו באמצע מלחמה". אבל כשמדובר בחוק השתמטות המוני מצה"ל או בחוק מושחת למינוי מאות רבנים - אנחנו לגמרי בימי שלום.
הליכודניקים אנשים טובים - עם ישראל שמשרת בצבא, עובד ומשלם מסים. קשה להם להאמין שאת הביזיון הזה מובילה ממשלת ליכוד. קשה להאמין שראש ממשלה ושרים פחדנים מהליכוד מוליכים אותם שולל, בניגוד לאידיאולוגיה של התנועה ובניגוד למה שהם מאמינים. כואב לראות מה נהיה מהמפלגה. מספיק יו"ר מפלגה מביש אחד בשביל להבאיש תנועה מפוארת שלמה.
