1. חצי שנה עברה מאז המפולת שספגנו, והמציאות לא מעניקה לנו סיבות רבות לנחמה - כשמאז גם אויבינו הקרובים והרחוקים הצטרפו למאמץ להכריע אותנו. סיכום הביניים של המלחמה מול עזה מוביל אותנו, לעניות דעתי, למסקנה אחת: לצאת מעזה מיד, ולעשות מאמצים עליונים להחזיר את החטופים. אין ברירה. יחיא סינוואר מחזיק ביקרים לנו מכל, והוא לא ירפה ולא יוותר אלא אם יישאר וישלוט בעזה.
נתניהו וחבורתו לא השכילו לנצל את המערכה כדי להגיע למתווה שיציב את ישראל במרכזה של ברית בין מדינות האזור. הדרישה של ביידן להפסקת אש מיידית יכולה להציל אותנו מהמשך הדשדוש וחוסר האונים של הממשלה הזאת. וכן, עד כמה שהדברים יישמעו קשים, הם חייבים להיאמר: ממשלת 6 באוקטובר עדיין כאן, והחשבון איתה נשאר פתוח. נתניהו לא מוכן להודות בחלקו באחריות לאסון, ובכך רק מעמיק את הטראומה. התיקון יתחיל אחרי שהאיש הזה ייעלם מחיינו.
2. הרמטכ"ל האיראני הבטיח ש"היעלמותה של ישראל קרובה". ואני אומר למקהלת האייתוללות, שלא מפסיקה לאיים על ישראל מאז אותו חיסול בדמשק שמיוחס לישראל, שהצד הישראלי החליט לשנות את כללי המשחק. מעכשיו, לכאורה, אם חטפנו משלוחיה של טהרן - נחטיף חזרה לבעלי הבית הנפשעים.
באזור שלנו, הנבואה "וגר זאב עם כבש" תוכל להתקיים רק בתנאי אחד: שמדי יום יחליפו את הכבש בתאו של הזאב.
3. יום לפני הבחירות האחרונות לכנסת נפגשתי עם אישיות בכירה מחו"ל. הוא שאל אותי: "מי ינצח?" השבתי לו שעל פי שיטת הבחירות אצלנו, יום אחרי הבחירות נתניהו יידרש לקיים שתי שיחות טלפון, שתיהן לרבנים קשישים, וכך תהיה לו קואליציה. עליך לשנן מילה אחת, אמרתי לאורח: "דמוגרפיה". בעזרתה תבין את התוצאה הצפויה. ואכן, נתניהו ניצח.
המלחמה הנוכחית, שמביאה לבתינו מוות ועוד מוות ועוד מוות, היא התזכורת העוצמתית ביותר לחשיבות של הנשיאה בנטל על ידי כולם
כעת, מאותן סיבות, נתניהו עלול לאבד תפקידו. לא האסון של 7 באוקטובר יגרום לכך, אלא הרבנים שלא יסלחו לו על כך שלא סידר להם את חוק אי-הגיוס. אבל המלחמה הנוכחית, שמביאה לבתינו מוות ועוד מוות ועוד מוות, היא התזכורת העוצמתית ביותר לחשיבות של הנשיאה בנטל על ידי כולם.
4. חצי שנה אחרי, והמראות ביישובי העוטף לא מרפים מאיתנו. תקראו מה נכתב בתלמוד הבבלי אחרי חורבן הבית הראשון: "ריבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים, יהיו מפתחות מסורות לך. וזרקום כלפי מעלה ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם והם קפצו ונפלו לתוך האור".
אנחנו נקום מהחורבות.
5. לפני ימים אחדים נכנסתי לחנות לספרים משומשים בתל-אביב כדי לחפש ספרים על איראן. המוכר אמר לי באדיבות: "לנו כאן אין לקוחות, אלא פאציינטים". רצה לומר: אם זה מה שמעניין אותך.
מצאתי ספר קטן ומרופט של תרגום שירי עומאר כיאם, משורר פרסי שחי במאה העשירית והיה גם מתמטיקאי ופילוסוף. בשיר "פרידה" הוא כותב כך: "בהיפרד האור מהשמש, נברא הבוקר. בהיפרד הפרח מהעץ נברא הפרי. בהיפרד האד מהים, נברא המטר. כל החיים פרידה הם ולמה נירא אותה שנינו".
וכך, למדתי שוב, לא רק שנאה איסאלמית קיצונית ומטורפת תרמה איראן לאנושות. חבל שאין לכך ביטוי אצלנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.04.24
