הפיד שלי מלא במאמינים חרדים, שביום שאחרי הפעולה הכושלת של איראן, וההגנה ההרואית של הקואליציה הרב-לאומית בהובלת ארה"ב וישראל - הציפו את הרשת בתובנות שלהם לגבי מה שקרה. "ייקח לנו עוד שנים, שנים! לעכל את הניסים שקרו לנו הלילה", כתב אחד. אחר מצא כי 50 אחוז מהטילים הבליסטיים שאיראן שיגרה, כשלו בשיגור, והגיע למסקנה: "חודש של ניסים אני אומר לכם!!!" שלישי מתגרה בחילונים השמאלנים חסרי המודעות האלוהית וכותב: "בזכות התפילות נעשה לנו נס גלוי. נו שמאלנים... מה יש לכם להגיד עכשיו?"
מה שיש לי להגיד הוא שזה מפחיד אותי. כשאני קורא את הדברים האלו אני מרגיש שאין לנו, החילונים, פרטנר במלחמה הזו. שיש פה שני ציבורים גדולים בחברה הישראלית: אלו שנלחמים על קיום המדינה, באחת משעותיה הקשות ביותר, ואלו שמחכים לאלוהים שיעשה להם את העבודה. אין לי ספק שעל חמאס, חיזבאללה, איראן וכל הגיהינום האיסלאמיסטי שרוצה להשמיד אותנו, נתגבר וננצח. אני פחות בטוח בהצלחת המאבק החברתי הפנימי בין המשיחיים המיסטיקנים לבין הציבור הרציונלי שרוצה לקחת את גורלו בידו. זו עת קשה לרציונליסטים בכל העולם. התשוקה לניסים, למיסטיקה ולאמצעים פופוליסטים אחרים מנצחת גם במדינות אחרות.
אין לי ספק שעל חמאס, חיזבאללה, איראן וכל הגיהינום האיסלאמיסטי שרוצה להשמיד אותנו, נתגבר וננצח. אני פחות בטוח בהצלחת המאבק החברתי הפנימי בין המשיחיים המיסטיקנים לבין הציבור הרציונלי שרוצה לקחת את גורלו בידו
לחובבי הכשפים והניסים צריך להבהיר בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים: לא נס היה כאן בלילה הדרמטי ההוא, אלא הדגמה חד-משמעית של ניצחון השכל הישר והכוח המתון והמפוקח. ניצחון של מחשבה מדינית מרחיקת לכת, תכנון מדויק, איפוק ובנייה של קואליציה רב-לאומית, שכללה גם גורמים ערביים שעזרו. ראינו פעולה של צבאות שונים שעבדו יחד בהרמוניה כמו מכונה משומנת, נעזרים בכל החידושים המדעיים שיש. מול הקריאות היצריות חסרות הטעם של פוליטיקאים ופופוליסטים קטנים, ראינו פעולה מופתית שהתבססה על התגברות על היצר, ועבודה מדויקת. כל אלו יחד חברו לכוח צבאי חדיש והביסו את אימפריית הרשע. אם לא הבנו את זה, לא הבנו שום דבר.
אני מתבונן במה שכתבתי ותמה על עצמי. מה אכפת לך שאנשים יראו בזה נס. מה זה מזיק? הרי כשראיתי בפיד שלי אנשים מתפללים לניצחון לפני המתקפה, לא רק שזה לא הפריע לי, אלא שהרגשתי אפילו חיבה אליהם. אז למה אני מגיב בייאוש כזה לפרשנות של חובבי הניסים? לאלו שאומרים שיד אלוהים הייתה כאן, לא רק פעולה צבאית?
כי בשורה התחתונה, ברוב המקרים זה או-או. או שאתה מוכן להקריב ולהילחם על המדינה שלך, או שאתה מחכה לאלוהים שיעשה לך את העבודה. אותם אלה שרואים בפעולה נגד איראן נס, הם בדרך כלל גם אלה שלא מתגייסים לצבא, אלו שטוענים שאין הבדל בין להמית עצמך באוהלה של תורה לבין מוות בשדה הקרב. אלה אותם אנשים שטוענים שרק לימוד התורה יציל אותנו, ומקרב אלו באו אותם אנשים שב-7 באוקטובר הסבירו במצח נחושה, כי מי שנרצחו ונאנסו ועונו, הם מחללי שבת, בעוד ששמירת השבת הגנה על יישובים דתיים.
ברוב המקרים זה או-או. או שאתה מוכן להקריב ולהילחם על המדינה שלך, או שאתה מחכה לאלוהים שיעשה לך את העבודה
אין לי בעיה עם תפילה להצלחה. גם החילוניים מתפללים בליבם להצלחה, בלי לדעת בכלל למי הם מכוונים את תפילתם. קוראים לזה תקווה, אופטימיות, חיוביות. זה אנושי, ומובן שאנשים רוצים לקוות לטוב.
צילום: אלדד רפאליהערך של תפילה כזו, דתית או חילונית, הוא בעיקר לחזק את המתפלל בשעתו הקשה. אבל אם מסבירים את הניצחון הגדול של הרציונליות וחוכמת המתינות המדינית בכשפים מולבנים לניסים, אני מרגיש שאחיי החרדים נטשו אותי. שוב.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.04.24
