מדי פעם רצוי להסתכל על "המצב" דרך העיניים של היריב, אפילו האויב. כאשר פלסטיני מרצועת עזה מתבונן בעולם, מה הוא רואה? נטישה, אדישות, התנערות, עזרה דלילה, מריחת זמן; מעל ל-200 ימים מתחילת המלחמה, והפעם היחידה שחילות האוויר של מדינות ערביות פעלו במרחב הייתה בסיכול מתקפה איראנית על ישראל. למה שעושה ישראל ברצועת עזה לא הגיבו אפילו בהזזת טנק אחד בסנטימטר אחד.
הממשלים בסוריה, מצרים, מרוקו, סעודיה והאמירויות לא סובלניים כלפי סימן הכי קל של תמיכה בחמאס, הנחשב אצלם לזרוע מיליטנטית של תנועת האחים המוסלמים הבלתי חוקית. בה בשעה מפקדי צבא ישראלים נפגשים עם נציגים מצרים ומציגים להם פעולה צבאית ישראלית ברפיח, שתחייב העברת מאות אלפי תושבים מקומיים למחנות אוהלים. הנה הוכחה שאין על מי לסמוך.
ואיראן עצמה, מתי תקפה את ישראל בטיליה ורחפניה? האם כאשר צה"ל פשט על חאן-יונס? לא ולא. איראן הבליגה ואף הבהירה שלא תיגרר לעימות צבאי. ההתקפה על ישראל, הדגישו בטהרן, הייתה פעולת תגמול על חיסול גנרלים איראנים בשטח, שלטענתם הם חלק מקונסוליה איראנית בסוריה. איראן – ששנאת ישראל תמיד בפי שליטיה – התעוררה לקרב אחרי פגיעה באזרחיה שלה ובאינטרסים שלה. לא של האחים הפלסטינים.
נסראללה, מהבונקר המבוצר שלו בלבנון, הודיע מיד שלא ישתתף בהתקפה, כדי לא לתת לישראל עילה לחסל אותו ואת ארגונו. עוד מסמר בארון הקבורה של אתוס הסולידריות הערבית עם הפלסטינים.
מבחינת העזתים, גם הרחוב הערבי הספונטני רחוק מלהפגין הזדהות של ממש עם גורלם, לא כאשר נאנקו תחת משטר האימים של חמאס ולא כאשר נחתו עליהם פגזי צה"ל. הוא משאיר את המחאה הסוערת לרבבת סטודנטים באוניברסיטאות באמריקה; רבבה מתוך 22.5 מיליון סטודנטים הלומדים שם במוסדות להשכלה גבוהה. המחאות סוערות במיוחד באוניברסיטאות שעלות הלימוד השנתית בהן מגיעה למאה אלף דולר. מספיק כדי לחלץ מהעוני תריסר משפחות עזתיות.
ומה רואים העזתים כשהם מסתכלים לכיוון הרשות הפלסטינית? לדבריהם, רק סתגלנות ואי-אכפתיות. רואים נשיא קשיש הנאחז בכיסאו ומקדיש את זמנו ומרצו לדיוני סרק בפורומים בינלאומיים ולטיסות מחלקה ראשונה ברחבי הגלובוס
ומה רואים העזתים כשהם מסתכלים לכיוון הרשות הפלסטינית? לדבריהם, רק סתגלנות ואי-אכפתיות. רואים נשיא קשיש הנאחז בכיסאו ומקדיש את זמנו ומרצו לדיוני סרק בפורומים בינלאומיים ולטיסות מחלקה ראשונה ברחבי הגלובוס. בכירי הרשות הפלסטינית חוששים מחמאס, חוששים מהתארגנויות מקומיות, ובעיקר מפחדים מהפיכת חצר בחצרם. גורל עזה, ככל הנראה, לא מכאיב להם.
גם בזירה העולמית חשים הפלסטינים של עזה נטושים. משלוש המעצמות הגלובליות – ארה"ב, רוסיה וסין – הראשונה, אמריקה של ביידן, מסייעת לישראל צבאית, מדינית וכלכלית. השנייה, רוסיה של פוטין, מיהרה להוציא מהמזרח התיכון את שארית כוחותיה ונזהרת שאף פריט צבאי שלה לא יתגלה חלילה בשדות הקרב. והמעצמה השלישית, סין, רודפת באכזריות את המיעוט המוסלמי בתוכה ונמנעת מלצנן את יחסיה הכלכליים עם ישראל. סין ורוסיה אפילו לא משתתפות בסיוע ההומניטרי לעזה.
הפלסטינים בעזה משוכנעים שהעולם לא נוקף אצבע – אם לדייק, רק נוקף אצבע – כדי להושיט להם עזרה ממשית בשעתם הקשה. עד כה לא גובשה אפילו טיוטה של תוכנית כלכלית בינלאומית לשיקום הרצועה. מדינות ערב העשירות מתחמקות מדיון מחייב בנושא, ומדינות המערב העשירות מתחשבות בדעת הקהל המקומית השוללת העברת מיליארדים לפינוי ובינוי של עזה הרחוקה, בשעה שנדרשת הגדלה משמעותית בהוצאות הביטחון הדחופות מול האיום הרוסי.
כולם בגדו בנו, מרגישים ואומרים - ולא בלי סיבה - הפלסטינים הנודדים בין הריסות עזה. חמאס השתגע והמיט עליהם אסון ענק, גם בהנחה (הסבירה?) שרק 50 אחוז מהדיווחים של משרד הבריאות החמאסי על מספרי ההרוגים הם אמיתיים. הרשות הפלסטינית והעולם הערבי הפכו בעיניהם למשת"פים. העולם הלא-ערבי מסתפק בשילוח מאוחר של חבילות מזון ותרופת באישור ישראל. והכואב מכל, איש לא שואל את הפלסטינים של עזה מה הם רוצים שיהיה ברצועה כשתיגמר המלחמה הארורה. הדברים הגורליים הרי ייקבעו מעל ראשם.
העולם כולו נגדנו, מתלוננים העזתים, גם הם במידה של צדק.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.04.24