ממשיכים בדרכם: רס"ל מיכאל ליזמי נפל ב-7 באוקטובר בלחימה ליד ביתו באופקים. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל יגיעו לחלקה הצבאית בבית העלמין בעירו אחיותיו, שני ועדי, במדים הכחולים של משטרת ישראל, לאחר שהלכו בעקבותיו. גם ליאור ליבוביץ' מאבשלום שבעוטף החליטה ללכת בעקבות אביה - רס"מ שרון ליבוביץ' שנהרג בעת שניסה להציל מבלים מהנובה - והתגייסה למשטרה. כמוהן, גם אוראל בוזוקשוילי ממיתר הצטרף למשטרה, בעקבות אחותו הלוחמת רס"ל ליאל בוזוקשוילי, ואביו נצ"מ איציק בוזוקשוילי שנפל בלחימה באותה שבת.
רס"ל ליזמי, בן 28 במותו, היה בלש מצטיין ביחידת הבילוש של משטרת באר שבע. הוא השאיר את אשתו ובתו התינוקת בבית בבוקר השבת הארורה, ויצא להגן על משפחתו ועל תושבי אופקים. הוא נפל בקרב עם מחבלים, השאיר אחריו קרובים וחברים שבורים. יותר משבעה חודשים אחרי, האחיות שני ועדי יעלו היום לקברו של אחיהן הגיבור אחרי שביצעו תפנית בחייהן, והתגייסו למשטרה.
"זה יהיה רגע קשה מאוד", הן אומרות, "לצד גאווה להגיע במדי משטרה לקבר של אחינו. הפעם זה כאב פרטי על אח שנפל בהגנה על תושבי אופקים". שני (25) ועדי (30) עלו לאחרונה לקבר לציון יום הולדתו של אחיהן. הן בקורס שוטרים במכללה הלאומית של המשטרה, ומספרות שאימן גאה בכך שהלכו בדרכו של אחיהן. "חסר לנו שמיכאל לא זכה לראות אותנו במדים שהוא מאוד אהב", הן אומרות, "אנחנו בטוחות שגם הוא היה גאה בנו".
שני שיתפה: "יום הזיכרון הוא יום קשה. תמיד היינו חלק מהכאב והצער של המדינה. בצבא היום הזה הוציא ממני המון דמעות על החללים הצעירים שנפלו. פתאום אנחנו הפכנו לחלק ממשפחת השכול. אני עדיין לא יודעת איך מתמודדים עם יום זיכרון ראשון. האמת שאצלנו כל יום הוא יום הזיכרון. זה לא קל. יש ימים של כעס. לפעמים ביחידה שבה שירת מיכאל אני יושבת על הכיסא שהוא ישב עליו, או עושה אימון שהוא עבר. אני שואלת לא פעם, 'למה אני פה במקומו?'".
שני התגייסה למשטרה לפני חמישה חודשים, ליחידת הבילוש במשטרת באר שבע, לצד חבריו של אחיה. היא קיבלה מידי מפקד המחוז הדרומי, ניצב אמיר כהן, את האקדח האישי של מיכאל. עדי התגייסה לפני חודשיים. "כשמיכאל נהרג, החלטתי שאני מתגייסת למשטרה", היא מספרת, "יש מעט נחמה להגיע לטקס ביום הזיכרון במדי משטרה, אבל גם תחושה של החמצה, כי מיכאל לא זכה לראות אותנו ככה. אני מתגעגעת אליו מאוד. הוא חסר לי, למשל לקבל עצות במהלך קורס שוטרים. בכל פעם שאני עולה על מדים, עוברת בי צמרמורת. מיכאל הוא גיבור. יצא להגן על תושבי אופקים ושילם בחייו".
"בהכנות להלוויה אמרתי לאמא שאתגייס למשטרה"
גם ליאור ליבוביץ' הלכה בעקבות אביה, רס"מ שרון ליבוביץ' ז"ל, שנפל ב-7 באוקטובר. שוטר התנועה רס"מ שרון ליבוביץ' יצא ב-5:30 בבוקר באותה שבת מביתו ביישוב אבשלום שבעוטף למשמרת שגרתית בכבישי הנגב. הוא נפל בלחימה תוך כדי ניסיונות הצלת חיים של מבלים במסיבת הנובה. בתו ליאור החליטה להמשיך בדרכו, והיום היא חניכה בקורס שוטרים. "אני גאה להיות הבת של השוטר שרון ליבוביץ'", היא אומרת.
רס"מ ליבוביץ' שירת כשוטר תנועה במשטרת אופקים. "אבא שלי מת באופן שהוא רצה, במדי משטרה ומציל חיים, ויש בכך מעט נחמה", ליאור מספרת, "הוא נלחם להגן על אנשים ועל המדינה שלנו".
ליבוביץ' ז"ל קבור בבית עלמין ביבול שליד היישוב אבשלום. בתו תעלה היום לקברו כשהאבל הלאומי לראשונה יהיה קשור לפרטי. "זה יהיה רגע מרגש וקשה", היא אומרת.
ב-7 באוקטובר היו ליאור בת ה-19, אמה סיוון ושלושת אחיה הצעירים בממ"ד בביתם כשמחבלים ניסו לחדור ליישוב - אבל חוסלו בשער הכניסה. הם נאלצו להסתגר שם עד יום שני בבוקר, בסך הכל כ-48 שעות. המשפט האחרון ששמעו מאב המשפחה, בשיחת טלפון אחרי 7:00 בבוקר, היה "הכל בסדר, לא יכול לדבר".
רס"מ ליבוביץ' הוגדר נעדר במשך שבוע, עד שהמשפחה התבשרה שגופתו זוהתה. עד לאחרונה ליאור לא עלתה לקברו. מותו תפס אותה לפני הגיוס לצה"ל. "כבר בהכנות להלוויה אמרתי לאמא שאני מתגייסת למשטרה, הולכת בעקבות אבא", היא נזכרת.
ליאור אכן התגייסה למשטרה, כשוטרת שח"מ (שירות חובה משטרה). "אני מתכוונת להמשיך שם גם אחרי השחרור ולהיות קצינה", היא מסמנת מטרה. "הקבר של אבא עדיין לא מדבר אליי", היא אומרת, "עבורי יש בו משמעות שזה נגמר. אני מעדיפה להרגיש את אבא, כשאני במדי משטרה, כשאני בקורס שוטרים, במטווחים. תמיד חושבת וכואבת כמה חבל שהוא לא ראה אותי חוזרת הביתה במדים. אני עדיין לא משלימה עם זה שהוא נפל. אבא נהרג בגיל 42. הוא התגייס למשטרה לפני תשע שנים, וזה היה עבורו הגשמת חלום. הוא שקל כ-120 ק"ג והוריד כ-40 ק"ג כדי להיות שוטר".
שרון ליבוביץ' ז"לצילום: הרצל יוסףהיא מספרת שעד שיצאה לקורס שוטרים, "שיבצו אותי באגף התנועה במשטרת אופקים. זה המקום שאבא אהב, הוא שירת עם החברים שלו. ישבתי למשל בניידת שאבא ישב בה. מצד אחד זה היה קשה מאוד, מצד שני יש בזה סוג של נחמה. אבא בטח גאה לראות אותי ממשיכה בדרכו".
ליאור נזכרת כעת בשיחה עם אביה, חודשים לפני שנפל. היא אמרה לו: "אבא, אני רוצה להיות שוטרת". הבעת פניו חרותה עדיין בזיכרונה. "הוא הסתכל עליי, חייך ואמר: 'באמת?'". מעל קברו, ליאור אומרת כעת "אבא, אני באמת שוטרת", ומצדיעה.
"אבא מאוד רצה שנמשיך את המורשת שלו"
אוראל בוזוקשוילי הצטרף למשטרה בעקבות אחותו הלוחמת רס"ל ליאל בוזוקשוילי, ואביו נצ"מ איציק בוזוקשוילי ז"ל שנפל ב-7 באוקטובר.
לוחמת מג"ב רס"ל ליאל בוזוקשוילי יצאה עם אביה נצ"מ איציק בוזוקשוילי, מפקד תחנת שגב שלום בנגב, להילחם במחבלי חמאס. אחרי שעות של קרבות שניהלו כתף אל כתף באותה שבת שחורה, הוא השאיר אותה בתחנת אופקים. "ליאלי, אני גאה בך", אמר לה, "נלחמת מספיק, תישארי פה". היום הבת יודעת: "אבא הרגיש שהוא צריך לשמור עליי. הוא פקד עליי לרדת מהניידת, ובגלל זה אני עומדת כאן היום".
נצ"מ בוזוקשוילי נפל במהלך קרב גבורה מול מחבלי חמאס. בתו שמעה בקשר המשטרתי שהוא אותר ללא רוח חיים. "חיסלנו מחבלים, הצלנו המון פצועים ואספנו גופות באותו בוקר שמחת התורה", מספרת ליאל בת ה-22, לוחמת בחטיבה לבט"פ של מג"ב. כבר בשבעה אחיה הבכור אוראל, בן 24, החליט ללכת בעקבות האב והבת. "הודעתי שאני מתגייס למשטרה", הוא אומר.
הבוקר הילדים של "בזוקה", כפי שבוזוקשוילי כונה בפי חבריו, יעלו לקברו ביום הזיכרון הראשון שלהם כמשפחה שכולה. במהלך הצפירה, אומרת ליאל, יחלוף כנראה בראשה המשפט ששמעה מאביה, הזיכרון האחרון ממנו אחרי שעות של לחימה משותפת עם שני שוטרים נוספים שהיו עימם בניידת, אז ביקש ממנה לרדת במשטרת אופקים. "אבא שמר עליי באותה בקשה", היא אומרת, "זו הייתה למעשה פקודה, אחרת המשפחה שלי הייתה מבקרת שני קברים ביום הזיכרון".
"בזוקה" קבור בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. ליאל ואוראל יגיעו לשם היום במדי משטרה. אוראל התגייס כבלש במשטרת רהט, והיום הוא בקורס שוטרים. "חסר לי שאבא לא זכה לראות אותי במדים", הוא אומר, "שבוע בערך לפני שנפל הוא דיבר איתי שאתגייס למשטרה. אני עדיין לא מצליח להשלים עם העובדה שהאבא הגיבור והחזק שלי מת".
איציק בוזוקשוילי ז"ל ובתו ליאלליאל תוכל לספר היום לאביה שזכתה באות הצטיינות של מג"ב. "מעולם לא חשבתי שנהיה חלק ממשפחת השכול", היא אומרת, "כתלמידה, יום הזיכרון היה עצוב עבורי במיוחד, ועכשיו הוא נכנס אלינו הביתה".
לילדיו של בזוקה חשוב לספר ש"אבא שמע על הנפילה של החבר הכי טוב שלו, מפקד משטרת רהט סנ"צ ג'יי-אר דוידוב, והוא נסע בעצמו והביא את הגופה שלו". אוראל כואב במיוחד ש"אבא לא זכה לראות אותי במדי משטרה. הוא בטח היה מאושר ברגע הזה ומאוד גאה בי. הגשמתי חלום אבל אני מקווה לצעוד בשביל שלי, כשאבא לצידי כל הדרך". שני האחים אומרים ש"אבא מאוד רצה שנמשיך את המורשת שלו. הוא בטוח גאה בנו מלמעלה".
פורסם לראשונה: 00:00, 13.05.24
