תדע כל אם עברייה. את הזעם שמערבל את החושים מהשנייה הראשונה של סרטון חטיפת התצפיתניות אי-אפשר באמת לפרוט במילים. תחושת חוסר האונים. האימה. הפחד. הדאגה. והדם הנוטף, פרצופי הרוע הטהור של תתי-האנוש מול הבנות המלאכיות שלנו. אתה כל כך רוצה רק לחבק אותן וללחוש שיהיה בסדר. אבל אי-אפשר. קרינה, נעמה, לירי, דניאלה ואגם רק עשו את תפקידן. אבל מי שהיה צריך לא ספר אותן.
1 צפייה בגלריה
תיעוד חטיפת התצפיתניות לירי אלבג, קרינה ארייב, אגם ברגר, דניאלה גלבוע ונעמה לוי מבסיס נחל עוז
"אני רואה את הפחד והאימה. הפנים שלה", משתפת ד"ר איילת לוי-שחר, אמה של נעמה לוי. "אני לא יכולה לתאר לעצמי מה עובר עליה ברגעים האלו ומה עבר עליה מאז 229 ימים נוספים בעזה. רואים אותה שם אומרת מה שהיא יכולה, עושה מה שהיא יכולה, מתחננת על החיים שלה. הן 229 יום בתופת הזה. מה עוד יש לומר?".
אין. שלוש דקות ועשר שניות, בעצם הזיקוק של 7 באוקטובר בסרטון אחד מצמרר, חורך לב ומקשה על הנשימה, שעוד צונזר מחמת מראות קשים מדי וכבודן של הבנות. שידור חי מהגיהינום. עדות מזוויעה שכולה מהדהדת מהרשע השטני שבצד אחד אבל גם מההפקרות ומשבירת המיתוס. דורות שלמים גדלו על מבצע אנטבה. על הידיעה שלא משנה באיזה חלק של העולם לכוד ישראלי כלשהו, אנחנו כבר נראה לכולם ונשיב אותו לזרועותינו. עברו 230 יום מאז החטיפה והמלאכיות שלנו עדיין שם. זה לא משנה אפילו למה או איך. זו התוצאה. ידינו שלנו עדיין לא השיגו אותן מהמפלצות. מדינת ישראל נכשלה. כולנו כשלנו.
כשארונות החטופים יתחילו להגיע לישראל בזה אחר זה, וכשסיפורי הזוועות מהשבי יחלו להיחשף, המדינה הזו תבער מכעס וכאב איומים. איש מחברי הממשלה, למעט צדיקים בודדים, לא יוכל להתהלך פה ברחובות במשך שנים מחמת הבושה
ואתם שם בממשלה, נעשה את זה קצר הפעם. מקווה גם שהסרטון מאתמול לא הפריע לאף אחד לישון. אז יכול להיות שאיכשהו אתם מבסוטים מסקרים כלשהם, ברמת ה-64 והקלישאות. אין לכם מושג עד כמה אתם מנותקים.
מהיום הראשון אני מלווה משפחות שחוו על בשרן את 7 באוקטובר. מתים, נרצחות, נופלות, חטופות, חטופים, פצועים, מפונים. משפחות מדהימות, החלק הכי יפה של הישראליות. האבל נשאר תמיד, אבל הזעם הולך ונאגר. נאגר והולך. מבעבע. האנשים האלה מחכים לסוף המלחמה, חלקם פשוט מאמינים שלא מפריעים באמצע קרב, חלקם לא רוצה לחבל בסיכויים שלהם לזכות בבת או בבן או בסבא בעסקה הבאה.
צילום: יואב דודקביץאבל כשארונות החטופים יתחילו להגיע לישראל בזה אחר זה, והם יגיעו, וכשסיפורי הזוועות מהשבי יחלו להיחשף רק בקצה, והם ייחשפו, המדינה הזו תבער מכעס וכאב איומים. איש מחברי הממשלה, למעט צדיקים בודדים, לא יוכל להתהלך פה ברחובות במשך שנים מחמת הבושה. לא יוכל להסתכל למשפחות האלה בעיניים (את הגנרלים האשמים בהפקרה באותה מידה פשוט לא מספיק יכירו, למזלם).
רק אז תתחילו להבין.
אולי.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.05.24
